העלייה המדאיגה בנתוני התחלואה לא פסחה על פתח־תקוה, והשבוע נראו ברחבי העיר מראות שלא זוכרים זמן רב: תורים ארוכים השתרכו ברחובות כאילו נלקחו מתקופת הצנע, אי־שם בשנות החמישים של המאה הקודמת, רק שאת מוצרי המזון שחולקו אז, החליפו בדיקות האנטיגן.
למרות הנטייה של לא מעט ישראלים לחפש קיצורי דרך, עשרות ואף מאות תושבים, ביניהם מבוגרים וילדים כאחד, עמדו בזה אחר זה בשקט יחסי וללא אירועים חריגים במיוחד, במטרה לצלוח את הבדיקה בשלום, להימנע מבידוד או לקצר אותו לחילופין. על אף שבמספר מתחמים זמני ההמתנה הגיעו השבוע למעל שעתיים, נראה כי הנבדקים, שבחלקם הגדול מבולבלים מהמתווה הנוכחי והבודקים עצמם, קיבלו את המצב בהכנעה כשהדעה הרווחת היא "זה מה שיש".
"זה לא נעים"
מרבית המאומתים בפתח־תקוה הם ילדים ובני נוער. במהלך השבוע מספר חולי הקורונה עד גיל 19 עמד על למעלה מ־60 אחוז מסך המאומתים בעיר, כשמקרים רבים נרשמו במוסדות חינוך שונים החל מגני ילדים ובתי ספר יסודיים, ועד לחטיבות ביניים ותיכונים. התפרצויות משמעותיות נרשמו בין היתר בחטיבת אחד העם וכן בשש שנתי ארנס. ומה לגבי המבודדים בעיר? על פי משרד הבריאות, כשליש מהם הינם ילדים בני 5-11.
המספרים הללו אילצו הורים רבים ברחבי העיר להחסיר שעות עבודה במקרה הטוב כדי להגיע עם ילדיהם למתחמים השונים ולהיבדק. "זה משגע ומייגע, מסכנים הילדים", אומרת תושבת העיר, שהגיעה השבוע עם ילדיה למתחם הבדיקות באולם המכבים ברחוב פינטו ונאלצה להמתין איתם קרוב לשעתיים. "קשה להם לעמוד בחוץ במשך כל כך הרבה זמן. אי־אפשר לתת להם לרוץ פה כי נוסעים פה כלי רכב וזה מאוד מסוכן".
עד כמה זה מתסכל?
"זה לא נעים, אבל אנחנו רוצים לוודא שהילדים בריאים ולא חשופים לסכנה, אז אין מה לעשות".
מה את חושבת על המתווה?
"אני כבר לא עוקבת. רק היום גיליתי מה אנחנו צריכים לעשות. כל יום משתנה משהו ואתה כבר לא יודע אם צריך אנטיגן או pcr וכמה זמן בידוד. פשוט מחכים להנחיות של אותו רגע".
את חושבת שניתן לעשות דברים אחרת?
"המדינה כבר שנתיים בקורונה והיה אפשר ללמוד ולטפל בזה בצורה נכונה. ההתנהלות כרגע היא כאילו אתמול התפרץ הנגיף".
בסמוך אליה המתינה תושבת נוספת שנשמעה אף כעוסה יותר. "המדינה איבדה את השליטה", היא אמרה בנחרצות. "ב-pcr מקבלים תשובות אחרי יומיים ובינתיים אנשים מסתובבים כשייתכן והם חולים. מצד שני בדיקות אנטיגן פחות אמינות אז יש בעיה. אם כבר מבצעים בדיקות אנטיגן, אני חושבת שצריך לחלק בדיקות חינם לאזרחים, לא לדרוש מהם תשלום ולא להעניש את אלו שהתחסנו שני חיסונים".
מלבד זמן ההמתנה הארוך והטענות שהבדיקות פחות אמינות, יש בעיות נוספות שאת מזהה כאן?
"הכי גרוע זה שאנחנו הרבה אנשים שעומדים פה, אולי חלקם חולים ועלולים להדביק אחד את השני. לפחות אנחנו מחכים במקום פתוח".
איך את מעבירה את הזמן בינתיים?
"שרים, רוקדים, אין מה לעשות".
"אין ברירה"
בעוד השתיים ממתינות במשך זמן רב נבדקים נוספים ממשיכים להגיע ונעמדים בסוף התור. "מה עובר בראש שרואים תור כזה? בעיקר מחשבות איך עוברים אותו ואיך מעבירים את הזמן עם ילד בן 6", אומר תושב העיר, שהגיע עם בנו לאחר שנמצא מורה מאומת בבית הספר בו לומד.
איך מסתדרים?
"באתי עם בקבוק מים והרבה תקווה שהתור יגיע מהר, אין מה לעשות".
אתה זוכר שעמדת פעם בתור בסדר גודל שכזה מלבד לבדיקות הקורונה?
"לא, אולי לתור בבופה באירועים...".
מה אתה חושב על מתווה הממשלה? עד כמה הוא ברור לדעתך?
"הוא לא ברור. אני כבר מפסיק לעקוב אחרי העדכונים ואם קורה משהו, אני בודק באותו רגע. זה נורא מבלבל את הציבור ולא תמיד המידע רלבנטי. מתווה הכיתה הירוקה היה אחלה. הילדים נבדקו ביום הראשון וביום האחרון וזהו, ולא היו כל הבידודים כמו עכשיו. ילדים בכיתה א' לא יכולים להפסיד כל כך הרבה ימים, זה גיל משמעותי".
כמה אתם נפגעים מהבידודים?
"זה היום השני שאני לא בעבודה. אני מקווה שהבן שלי ייצא שלילי. אם לא, אז אשתי תצטרך להישאר. זה מצב לא נעים, וגם המעסיקים שלי כבר מעקמים את הפרצוף ולא מתים על זה. מתברר שיש עוד כמה כמוני בעבודה. גם אצל אשתי נוצרת בעיה אם היא לא הולכת".
כאמור, לא רק הנבדקים סובלים מהמצב שנוצר במתחמי הבדיקות, אלא גם הדוגמים עצמם לא מלקקים דבש. שתי עובדות באחד מהמתחמים בעיר, שסירבו לחשוף כל פרט שעלול לזהותן, טענו כי הן עובדות "בין 12-15 שעות ביום".
אתן מצליחות לצאת להפסקה בין לבין?
"כמעט ולא. אם נצא להפסקה כל הנבדקים יכעסו. ההפסקה שלנו זה בעיקר שאין תורים".
איך מתפקדים במצב כזה?
"מתפקדים, אין ברירה. אנחנו חלק ממד"א ואנחנו צריכים לעזור במצב הזה".
דוגמת נוספת, שעובדת במתחם הבדיקות בספורטק בסירקין אשר היה עמוס לעייפה לאורך השבוע האחרון, סיפרה: "אנחנו משתדלים לשמור על סדר ולתפעל כמה שיותר. יש לנו אנשי צוות מעולים. עומס תמיד יש, אבל אנחנו פועלים עד כמה שניתן כדי שאנשים יעמדו בתור כמה שפחות".
אנשים לא מגיעים טעונים לפעמים? אילו תגובות אתם מקבלים?
"יש אנשים שכועסים. זה מובן לגמרי שמעצבן להמתין. גם כשאני נבדקת, אני ממתינה ללא הנחות. אנחנו מדברים עם האנשים, מקשיבים להם ובסוף הם מודים לנו ומבינים מה אנחנו עוברים. זה אומר להיות לפעמים שעות שלמות על הרגליים בלי הפסקה".
יש דרך להפחית את העומסים או לייעל את עניין הבדיקות?
"אין לי זמן לחשוב על זה. אנחנו עושים מה שאומרים לנו. קטונתי מלומר מה צריך לעשות אחרת".
כל העדכונים - חדשות פתח תקוה
