עם פרוץ המלחמה, גויס פרופ' ירון ניב, לשעבר סמנכ"ל המרכז הרפואי רבין וסמנכ"ל משרד הבריאות, לניהול בית החולים לשעת חירום שנפתח בחניון בילינסון, המכיל כ-200 עמדות אשפוז - 100 עמדות בקומה מינוס 4 אליה עברו מחלקת טיפול נמרץ ומחלקה פנימית א', ו-100 עמדות בקומה מינוס 3 שמשמשת את מחלקת פנימית ה', פנימית ו' ודיאליזה.
"עם קירות גבס סגרנו כמה חניות לטובת חדרי משפחה של חולים, הקמנו מחסן דיאליזה גדול עם חומרים לשישה חודשים והכנו חדר לצוותי הרפואה במידה ויהיה להם זמן לנוח", אומר ניב. "עלינו גם במספר מיטות הטיפול נמרץ מ-21 ל-40, שזה הדבר הכי חשוב במלחמה. הכוונה היא להגיע ל-100 מיטות בהתאם למצב בארץ. מה שיותר חשוב הוא ההיערכות עם כוח האדם".
כמה אנשי צוות חסרים לכם בעקבות המצב?
"יש לנו 227 עובדים מגויסים, וזה לא פשוט. למעלה מ-100 רופאים צבאיים במילואים, מעל 50 אחיות ובנוסף עובדי משק ותחזוקה. התגברנו על הגל הראשון, כרגע אנחנו ערוכים ומוכנים, אבל אם חלילה נוצף בפצועים ככל שהמערכה תתקדם, אנחנו צריכים לצפות לרע מכל כדי שנהיה מוכנים ונצטרך באיזשהו שלב גם לגייס רופאים. יש המון רופאים מארצות הברית שרוצים לבוא. בנוסף, איתרנו את כל האחיות בוגרות קורס טיפול נמרץ שעובדות במחלקות אחרות כדי שנוכל להקפיץ אותן מיידית".
איך משפיעים עליך כל הסיפורים והמראות?
"כשאני מגיע הביתה אני עושה כושר ומדליק את הטלוויזיה רק בשעה 20:00. אני משתדל להיות ממוקד ומכוון מטרה ולא לתת לזה לפגוע בי".
יש רגעים שאתה מרשה לעצמך להתפרק?
"אתה לא יכול שלא. כולנו בני אדם ואתה שומע סיפורים קורעי לב על מה שקרה בממ"דים, או משפחה שלמה שנפלה בשבי, אז יש לחלוחית בעין, אבל אני לא נותן לזה חלילה להשפיע על התפקוד שלי".
קראו גם:
מה דעתך על טיפול במחבלים בתוך בית החולים?
"הרופאים נשבעים לטפל בכל מי שמובא לפתחנו. יחד עם זאת אנחנו מעדיפים, ויש הנחיה של משרד הבריאות, לא להביא לכאן מחבלים".
מה התחושה כשאתה שומע על אחות או רופא שהביעו תמיכה בחמאס?
"כשיש מישהו בתוכנו שהתקדם יפה ופתאום מעלה פוסט תמיכה בחמאס, זה מעורר פלצות".
מה אתה שומע מיתר אנשי הצוות מהמגזר הערבי?
"אין לנו זמן לדבר על הדברים האלה".
