"הצבא צועד על קיבתו" קבע במשפט המפורסם אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה, נפוליאון בונפרטה. רנ"ג שמואל (סמי) וקנין מנהריה, שבמשך 51 שנים, בסדיר, בקבע וכאזרח עובד צה"ל - דאג ליישם ביום יום את האמרה הזו ומסכים עם כל מילה.
במשך עשרות שנות שירותו הוא דאג בתפקידיו, כטבח, כמנהל מטבח או כרמ"ד (ראש מדור) מזון בפיקוד צפון, שעשרות, אולי מאות אלפי חיילים, בסדיר ובמילואים, יזכו לשלוש ארוחות ראויות מדי יום. ושיצאו לקרב שבעים, ויקבלו בחזרה מהקרב את הארוחה שהם ראויים לה.
וקנין, עוד מעט בן 70, נולד בנוף יום, בהרצליה לאב יוסף ז"ל ששירת בצה"ל בתחום המזון, והיה מנהל המטבחים בבסיס חיל גייסות השריון בקסטינה, וגם שף מוכר. לאחר סיום השרות עבד בתחום המלונאות ואולמות השמחות ועבר עם משפחתו לצפון. לסמי אח תאום ועוד שלושה אחים ואחיות. למרות שהאב היה שף, מי שבישלה בבית הייתה האם, קמילה ז"ל.
וקנין: "אמא בישלה לרוב ולאבא, כשף תמיד היו הערות, זה מלוח מדי, פה פחות מדי וכך הלאה. מה שלא עשתה זה לא משהו שהוא היה עושה. אני הלכתי בדרכו ולמדתי טבחות בבית הספר פנורמה בחיפה". אגב, גם שלושת ילדיו של סמי ושולה וקנין הלכו לאותו תחום: הבן הצעיר שף, האמצעי מנהל מסעדה והבכור מנהל רשת מסעדות גדולה באפריקה.
תורן מטבח
בשנת 1973, קצת לפני מלחמת יום הכיפורים, וקנין התגייס לצבא לחיל התותחנים. הוא עבר טירונות ואז קורס תותחנים מזורז ואחרי כניסתה לתוקף של הפסקת האש, הוצב בגדוד תותחנים ששירת בתל חאדר בגולן ובחרמון הסורי. וקנין: "יום בהיר אחד, הייתי תורן מטבח ולא היה באותו יום טבח שיכין ארוחות לחיילים. הכנתי ארוחת צהריים בתנאי שדה לכל חיילי הסוללה, ואז החברה ראו שאני איש מקצוע. במקרה גם המג"ד היה שם באותו יום, והוא התלהב מהאוכל ואמר לי מחר אתה עובר למפקדה ומבשל לכולנו. למדתי כבר טבחות וידעתי את המקצוע.
"לאבא היה גם אולם חתונות, גם שם עבדתי לפני הגיוס, כך שלהכין אוכל לכמות אנשים גדולה לא היה זר לי. בהמשך עברתי לגדוד אחר, לא היה שם מנהל מטבח, מינו אותי וניהלתי את המטבח של אותו גדוד עד 1986. אז נודע לי כי מחפשים מישהו לתפקיד ראש מדור מזון בפיקוד צפון, ולבסוף בחרו אותי. עשיתי שם מסע ארוך, 38 שנים תוך שחוותי את כל המלחמות והמבצעים בצפון".
לפני כעשרים שנה וקנין חלה ועבר טיפולים קשים. הוא השתחרר מצה"ל אבל עם האהבה שסבבה אותו הבריא וחזר לאותו תפקיד בפיקוד צפון, אבל הפעם כאזרח עובד צה"ל. מאז ועד לאחרונה הוא שימש כרמ"ד מדור מזון בפיקוד צפון, אחראי ישירות לכך שהחיילים מקבלים מזון בזמן ובאיכות טובה.
וקנין: "תפקיד רמ"ד מזון הוא תפקיד לוגיסטי ממדרגה ראשונה. אתה אחראי לכך שמטבחים ינוהלו בצורה תקינה, שהמזון יגיע בזמן, אחראי לבקרת האיכות של המזון, שיש אוכל מתאים גם לחיילים שנמצאים בשטח. נהגנו להגיע לשטח, לפרוס שולחנות ועמדות להכנת אוכל, ולהכין אוכל טרי וחם לחיילים. שלא יאכלו מנות קרב".
פלפלים ממולאים
שנים היית גם טבח ומנהל מטבחים. מה הסוד להכנת אוכל טוב לחיילים?
"הסוד הוא לעשות הכל באהבה, מהנשמה זה הכי חשוב. להשקיע במאכלים הכי בסיסים כדי שייצאו טעימים במיוחד, אפילו בשניצלים מצאתי דרכים להפוך אותם ליותר טעימים. צריך לדאוג שיהיה מספיק אוכל, שמי שרוצה יקבל עוד מנה. כשהייתי טבח, הכנתי מאכלים מיוחדים, למשל מוסקה. מי הכין אז מוסקה לחיילים? גיוונתי מאוד את התפריט, מנות ראשונות, פלפלים ממולאים, כנפיים, פחזניות עם רגו. היינו קמים ב-4 בבוקר כדי להכין לחיילים ארוחת בוקר מזינה, שתהיה להם אנרגיה לפעילות. הייתי אלוף העולם במרקים".
האתגר במלחמות, כך לפי וקנין, היה להביא את האוכל לחיילים, בשטח, קרוב לקו החזית. "במלחמת לבנון השנייה הקמנו מרכז לוגיסטי עם אספקה טרייה בשער פטמה ומשם העברנו לכוחות. גם לפני הנסיגה של צה"ל מלבנון, דאגנו לחיילים במוצבים. העסקנו טבחיות נשות צד"ל וגם נהגים של צד"ל שהעבירו אספקה טרייה. במלחמת לבנון השנייה נוצרה בעיה עם חטיבה אלכסנדרוני, היו טענות שאין מספיק אוכל. מתנדבים ארזו חבילות והטסנו להם אותם, במקום מנות קרב.
"תמיד הדאגה הראשונה הייתה להביא את האוכל לחיילים בשטח. אתה יודע מה משמעות שאתה מביא למוצב מרק חם ביום חורפי? אני זוכר מקרה שהייתי כבר רמ"ד מזון, הגעתי למוצב בהר דב, הייתה שם הספקה אבל לא היה מי שיבשל. קיפלתי ששרוולים והכנתי אוכל לעשרות חיילי המוצב. אתה יכול לתאר לעצמך איזו שמחה הייתה שם? הנה פתאום יש אוכל חם, מבושל".
פנקייקים במוצב
לדברי וקנין, נושא המזון בצבא קיבל תפנית חיובית מאוד בשנתיים האחרונות, בעקבות החלטות של ראש אט"ל, האלוף מישל ינקו שהחליט להקים מנהלת מזון חדשה במסגרת חיל הלוגיסטיקה: "אני המון שנים בצבא ואני אומר לך שהיה מהפך בשנתיים האחרונות. מקבלים את המוצרים הכי טובים, את הציוד הכי טוב. מטבחים מתחרים אחד בשני, מי יותר טוב. מפיצים סרטונים עם תפריטים שלא מביישים אף שף. פעם הייתי הולך למוצב, לחיילים שחזרו מפעילות המתינה קופסת שוקולד וכמה פרוסות לחם.
קראו עוד:
"היום הקימו במוצבים טרקלינים, כמו בשדות התעופה, פתוחים מסביב לשעון ובהם כל טוב. פנקייקים ומאפים ופירות ושתייה חמה. אוכל זמין כך שחוזרים באמצע הלילה מפעילות ורוצים לאכול משהו, יש טרקלין פתוח ומצויד כל טוב שממתין לחייליים. יש בכל טרקלין כזה טוסטרים ומיקרוגלים ואם לחיילים בא להכין טוסטים ב-2 בלילה, יש להם אפשרות. לא צריכים לאכול לחם ושוקולד. איפה כל אלו היו פעם? זו מהפכה של ממש".
ועכשיו בפנסיה
וקנין: "לצערי כן, בפנסיה. אבל תמיד אהיה בפיקוד צפון. זה הבית שלי שם עשיתי רוב שנותיי ואני מתכוון להמשיך להגיע לשם, אם בהתנדבות, אם במילואים לא משנה לי איך. אני לא עוזב את הפיקוד, זה המקום שלי".
