כשד"ר קירה אולינקוב מבית חולים הדסה עין כרם הודיעה לאירית חודורוב שהיא "אחת למיליון", היא עדיין לא ידעה איזה מסע קשוח צפוי לה. "יש לך סרטן בלבלב וגידול נדיר שממנו נפטר סטיב ג'ובס", הוסיפה אולינקוב, ורמזה לחתונה קתולית עם בית החולים.
"תוך שעות מהגילוי הפכתי לווי.איי.פי בכל בתי החולים בארץ ובעולם", מספרת חודורוב, תוך שהיא משתדלת לשזור בדבריה הומור.
"הביופסיה שלי נשלחה לחו"ל וכל הצוותים הרפואיים התייחסו אליי כאל חולה אונקולוגית מעניינת ומאתגרת. פרופ' חגי מאז"ה, מנהל כירורגית בהדסה הר הצופים, מנתח בעל שם עולמי וחתיך עולמי, ניתח אותי, כשברקע פרופ' סימונה גלסברג, ראש המחלקה לגידולים נוירואנדוקריניים בעין כרם, שמלווה אותי עד היום.
"הניתוח ארך יותר משמונה שעות ובמהלכו הסירו לי חצי לבלב, כיס מרה וטחול, וכמובן את הגידול המעצבן, שאותו תרמתי למדע. לאחר מכן ציפו לי ימים קשוחים בבית החולים ובתהליך ההחלמה.
"לאחר חצי שנה התחלתי להרצות על המחלה הנדירה שלי בבתי חולים לרופאים ואחיות. ואז פרצה הקורונה. למרות שקיבלתי במהלכה טיפול ביולוגי, החלטתי שזה הזמן לכבוש את העולם ולחצות לבדי את שביל ישראל. וככה, כשכולם בסגר, לקחתי תרמיל ויצאתי לדרך.
קראו גם:
"האנשים שפגשתי לאורך המסלול הפכו לחברים, וגם כשהתגלו לי גרורות חדשות בכבד המשכתי לחצות יחד איתם את השביל. בבית החולים נדהמו ממני כששמעו שהתקבלתי לווינגייט, לקורס מדריכי דרך אתגרי. כן, אני החולה היחידה בין כל הסטודנטים בקורס, וגם המבוגרת מכולם, אבל זה לא מפריע לי לעשות מסעות בשטח ולישון באוהלים. אני מאתגרת את עצמי עד הקצה ולא נחה לרגע, למרות המכאובים, הטיפולים והקשיים.
"מהיכרות עם חולים נוספים הבנתי שרבים מהם הפכו להיות בודדים, הסתגרו בתוך עצמם, נשארו בבית והפכו תלויים במשפחה שלהם. לאור זאת החלטתי להוביל ב'שלובות' ראש העין קבוצה של מתמודדות סרטן. הקבוצה גדלה משבוע לשבוע והנשים מקבלות אצלנו בית תומך ומקום להיפגש, לבלות, לצעוק כשקשה ולקבל חיבוק.
"למרות שאני עוברת פעמיים בחודש טיפולים קשים ומודעת למצבי, למרות הגרורות בכבד שלא עושות לי חיים קלים, אני ממשיכה להיות אופטימית חסרת תקנה ולהודות לאלוהים יום אחר יום על הנס הפרטי שלי".
