בשבוע שעבר אותרה גופתה של יהודית וייס, שנחטפה מקיבוץ בארי, בסמוך לבית החולים שיפא שבעזה. הירצחה של וייס, ילידת פתח תקוה, הותיר את מכריה וחברי ילדותה המומים וכואבים. "לאף אחד לא מגיע להירצח, אבל לה במיוחד", אומר בכאב חבר ילדותה ושכנה בעבר, רונן כברה.
כזכור, ביום חמישי הודיע דובר צה"ל כי "גופתה של החטופה יהודית וייס ז"ל חולצה על ידי כוח צה"ל מגדוד 603 מצוות קרב חטיבתי 7 ממבנה סמוך לבית החולים שיפא ברצועת עזה לשטח מדינת ישראל. במבנה בו נמצאה יהודית נמצאו גם ציוד צבאי ואמצעי לחימה מסוג קלאצ'ניקוב וטילי RPG".
לאחר זיהוי הגופה שבוצע על ידי גורמי רפואה, הרבנות הצבאית, המכון לרפואה משפטית ומשטרת ישראל הודיעו נציגי צה"ל למשפחתה של יהודית על קביעת מותה. דובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי, ציין בהצהרתו לתקשורת כי "לצערנו יהודית נרצחה על ידי המחבלים ברצועת עזה, ולא הספקנו להגיע אליה בזמן".
וייס, גדלה בפתח תקוה לבית משפחת קמינר שהתגוררה בשכונת פג'ה. גם בעלה, שמוליק ז"ל שנרצח באכזריות באותה שבת שחורה, גדל בעיר.
"אמנם לא קישרתי ששמעתי את השם, אבל מיד כשראיתי את התמונה שלה פשוט צעקתי ועד עכשיו זה לא מרפה ממני", מספר כברה, שגדל עם משפחתו בשכנות למשפחת קמינר. "לא ראיתי אותה 30 שנה אבל ברור שזיהיתי אותה מיד ופרצתי בבכי.
"השכונה בזמנו הייתה שכונת עולים, וההורים שלי היו חברים טובים של ההורים שלה, שושנה ויעקב קמינר ז"ל. משפחה טובה, אנשים פשוטים, צנועים ומדהימים. יהודית הייתה מבוגרת ממני ב 5 שנים, אז לא שיחקתי איתה ספציפית הרבה אבל גרנו דלת מול דלת והיינו הרבה יחד בחוץ עם האחים שלנו. היו בינינו יחסי שכנות שאי אפשר לדמיין".
מה אתה זוכר מיהודית?
"אישה שקטה, צנועה מאוד, חייכנית, לא דיברה כשלא היה צריך, הייתה אישה של ארץ ישראל היפה והטובה. אני זוכר אותה כבר מגיל קטן כמו קיבוצניקית אמיתית הולכת עם גופיה, ג'ינס וסנדלים. כבר אז האמינה בדו קיום אמיתי, ולפי מה שהבנתי פעלה בעניין גם בקיבוץ בארי בו התגוררה. היא גם גידלה באחד הקיבוצים בו התגוררה את אחיה, אבישי קמינר, בזמן שאימם חלתה והתקשתה לעשות זאת. הרצח שלה זה הלם גדול".
קראו גם:
כאמור, גם בעלה של יהודית, שמוליק וייס שנרצח ב-7 באוקטובר, הוא יליד העיר ולמד בבית הספר גורדון. "למרות שלמדנו בבתי ספר שונים, היינו שלישיית חברים טובה יחד עם רוני בר", מספר חיימון בלומנפלד, מנכ"ל הישוב שערי תקווה לשעבר ויליד פתח תקוה אף הוא. "שמוליק השתלב יפה ומהר מאוד הפך להיות חלק חשוב בפאזל האנושי שבנינו עם השנים. היינו יחד בתנועת הנוער מחנות עולים ובהמשך התגייסנו לנח"ל.
"לימים יהודית הצטרפה אלינו ומהר מאוד הם הפכו לזוג ובהמשך הקימו משפחה. הם היו מדהימים יחד, הכי ערכיים, ומספיק היה להסתכל עליהם כדי להבין שזה מה שכל זוג היה מאחל לעצמו. זוגיות מעוררת השארה עם הרבה חן, הבנה והכלה. יהודית עצמה הייתה אישה מקסימה, שקטה, צנועה ובחורה ערכית".
בשיחה עם רענן בן צור, לאתר ynet, אמר אבישי קמינר, אחיה של יהודית: "אנחנו רוצים לצאת מפה במסר מאוד חד, ברור ומאחד. אנחנו נלחמנו ונאבקנו לנסות לשחרר את אחותי, גם בדרכים דיפלומטיות וגם באמצעות כלי התקשורת, ולא הצלחנו להביא אותה הביתה בריאה ושלמה. אבל אנחנו קוראים מפה לכל מי שנוגע בדבר וקשור לעסקת החטופים - יש לשחרר את כולם. זה לא משנה אם הם זקנים, ילדים או חיילים".
קמינר הוסיף: "אחד הדברים הכי קשים זה לחיות באי-ודאות. שאתה לא מקבל אות חיים, שאין לך מושג מה קורה, שאתה חי על הקצה כל הזמן ואין לך שמץ של מושג מה הולך להיות. אני רוצה להעביר שוב את המסר באופן הכי ברור וחד לכל מי שיושב שם - תחזירו את החטופים הביתה היום, בריאים ושלמים".
