בשנת 1945, כשהיא בסך הכל בת 14, ראתה שושנה טובל (91) מפתח־תקוה את המוות מול העיניים במלוא מובן המילה. ערימות של גופות נערמו לידה כששהתה במחנה הריכוז מאטהאוזן והיא הייתה בטוחה שגם היא תסיים שם את חייה.
76 שנה חלפו מאז, במהלכן נטעה שורשים בעיר, וכשהיא מוקפת במשפחתה האוהבת התבשרה לאחרונה כי תיקח חלק באירוע "גיבורות היופי למען שורדות השואה", שייערך בהרצליה זו השנה השלישית ברציפות ביום שני הקרוב.
המטרה היא לשמח ולהגשים חלום לנשים שורדות שואה, כשיוזמת האירוע, אל"מ (במיל') רונית לב, מובילת מיזם מגשימים חלומות קטנים לשורדי שואה, שמתקיים בשיתוף הרשויות המקומיות ומתנדבות רבות של פורשות צה"ל, סטייליסטיות ונשים ממעגל נשים טנג'ט 5.
קראו גם>>
השנה ישתתפו גם לוחמות ההגנה האווירית, והאירוע ייערך בסימן לוחמות ההווה עם לוחמות העבר. ייחוד הפרויקט הוא שהקשר עם שורדות השואה נשמר גם לאחר האירוע.
"מתרגשת מאוד"
"לא יודעת איך הגיעו דווקא אליי", אומרת שושנה. "השתתפתי בטקסים בעבר, אבל בכל זאת אני מתרגשת מאוד ולא מאמינה שזכיתי לדברים האלו".
אם היו אומרים לך אי שם בשנת 1944 שבשנת 2021 תתגוררי במדינת ישראל עם משפחה רחבה שהקמת, היית מאמינה?
"לא כי לא האמנו שאי־פעם נצא משם".
מה התמונה שהכי נחקקה לך בזיכרון מהתקופה הזו?
"ערימה של אנשים מתים אחד על השני. זה מחזה נורא ואמרתי שגם תורנו יגיע, אבל הקדוש ברוך הוא עשה את הניסים שלו והשאיר זכר כדי שהעולם יקום בחזרה עם היהדות שלנו.
"היום מגיעים אליי בני נוער לפני נסיעות לפולין ואני מכינה אותם למה שהם הולכים לראות - ערימות שיניים, מזוודות ועוד כדי שלא יקבלו שוק. אחרי שהם חוזרים הם אומרים 'סבתא שושנה, איזה מזל שדיברת איתנו, היה נורא אבל ידענו מה מחכה לנו".
זיכרון וטראומה
שושנה הייתה בסך הכל נערה בת 14 כשהחלו גילויי האנטישמיות בהונגריה שם נולדה וגדלה. את אביה לקחו לעבודות בכפייה ואילו היא המשיכה עם אימה ואחיותיה למסע המטלטל בין המחנות השונים תחת המשטר הנאצי.
אחד האירועים שזכורים לה במיוחד מאותה תקופה היה בזמן שצעדו בדרכן למאטהאוזן, כשלפתע הבחינה בדיר חזירים שבעליהם יצא עם אוכל עבורם.
"תמיד הייתי האדם שלא מפחד וניסיתי לעזור למצוא אוכל", היא מספרת. "קפצתי דרך הגדר ומילאתי את עצמי בתפוחי אדמה קטנים שיועדו לחזירים. אמרתי רק שלא ייצא בעל הדיר כי אז לא אצא מכאן, אבל הצלחתי לצאת ואחר כך מצאתי סיר שאספו בו מי גשם ובו בישלנו את תפוחי האדמה".
"היום מגיעים אליי בני נוער לפני נסיעות לפולין ואני מכינה אותם למה שהם הולכים לראות - ערימות שיניים, מזוודות ועוד כדי שלא יקבלו שוק"
אותו אירוע השפיע על שושנה גם שנים לאחר מכן כשכבר הייתה בארץ. "הוזמנתי לחתונה מסוימת", היא נזכרת. "פתאום הגיעה מלצרית עם קערה ובה תפוחי אדמה קטנים עם קליפה וכמעט התעלפתי. באותו ערב הרגשתי שאני לא בחתונה אלא לפני מאטהאוזן".
אירוע נוסף ומטלטל זכור לה במיוחד מתוקף היותה אישה דתיה. "חייל גרמני אמר שצריך מישהו לאיזו עבודה", היא נזכרת. "הלכתי איתו לכיוון כנסייה ואז הוא אמר: 'את צריכה לנקות פה'. הוא הכניס לי דלי עם מים והביא לי טלית כסמרטוט. זאת הייתה טרגדיה שמלווה אותי עד היום".
כיצד הגבת?
"אמרתי 'ריבונו של עולם, טלית לשטוף את הרצפה?' אותו חייל נכנס בינתיים וראה שעדיין לא התחלתי לנקות, אז קיבלתי מכה וקללה. לא הייתה לי ברירה והתחלתי לנקות עם הטלית".
רבים איבדו את אמונתם בבורא עולם בזמן השואה, מה גרם לך להמשיך לשמור עליה?
"היו לי הורים שנתנו לנו חינוך יוצא מהכלל. הם תמיד אמרו שאם קרה משהו, הקדוש ברוך הוא מנסה אותנו ובודק עד כמה אנחנו מסוגלים לעמוד בזה".
מה נאחל לך לסיום?
"בריאות ונחת".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
