ב–18 באוגוסט יציין הקו האדום של הרכבת הקלה באזור גוש דן שנה להפעלתו. תושבים רבים מהאזור מביעים סיפוק רב מפרויקט התחבורה הגדול בישראל עד כה, שמאפשר להם להימנע מפקקים ולהגיע בתוך זמן קצר יחסית למרכז תל אביב.
מסקר שימושים שערכה חברת דיירקט פלוס עבור חברת תבל שאחראית על תפעול ותחזוק הרכבות, לפני כחצי שנה, עולה כי 93% הביעו שביעות רצון גבוהה מחוויית הנסיעה. אבל בניגוד לשבעי הרצון, יש גם כאלו שנותרו מאחור ועבורם התקוות הגדולות הפכו לסיוט מתמשך: אלו הם חלק מבעלי העסקים לאורך תוואי הרכבת ברחוב אורלוב הסמוך גם לתחנה המרכזית הישנה בפתח תקוה.
ביקור במקום השבוע העלה תמונה עגומה: תריסי גלילה רבים סגורים מזה זמן רב כאות לנטישת בעלי עסקים מן הרחוב, שבעבר הלא רחוק היה הומה אדם. גם הוותיקים שמנסים להחזיק עם הראש מעל המים את העסקים שהקימו בעשר אצבעותיהם, משדרים ייאוש ותסכול גדול לנוכח הבטחות גדולות שניתנו להם אשר התנפצו לרסיסים.
"פעם אנשים חיכו פה בתור"
במשך קרוב לעשור המתינו תושבי האזור לבשורה הגדולה שתביא עימה הרכבת הקלה. תושבים בכל הערים בהן עובר הקו האדום סבלו לאורך אותה תקופה משיבושים בכבישים, כשהסלוגן של חברת נת"ע היה לכל אורך הדרך "קשה עכשיו, הקלה אחר כך", מתוך אמונה כי הפעלתה תפצה על אי הנוחות. אלא שכאמור, לא מעט בעלי עסקים שנפגעו בתקופת העבודות, לא הצליחו לחזור לעצמם לאחר צאתו לדרך של הקו האדום וחלקם אף סגרו את שעריהם.
"לפני העבודות היה כאן מעבר חציה שאיפשר לאנשים לחצות את הרחוב ובהתאם לכך יכלו גם להיכנס לחנות שלי ולקנות. כשהחלו העבודות, הוצבו גדרות ואנשים נאלצו לעשות סיבוב ארוך כדי להיכנס לכאן, דבר שמנע מאיתנו את הפרנסה", משתף מאיר מרון (74) בעלי "מרכז הדיו למדפסות" מזה קרוב ל־40 שנה.
"במהלך הקמת התשתיות לרכבת אמרו לנו שבהמשך תהיה לנו הרבה פרנסה, אנשים יעברו ויקנו פה, הכל יהיה טוב ויפה וערך החנות יעלה", מוסיף מרון. "בפועל? ערך החנות ירד, מספר הלקוחות פחת ואין עבודה. הממוצע השנתי של ההכנסות ירד ב־79 אחוז מאז תחילת העבודות, זה לא להאמין. פעם אנשים חיכו בתור פה, היום כלום. אם בעבר הייתי עובד מ־8 בבוקר עד 7 בערב, היום אני פותח ב־9 בבוקר וב־5 אחר הצהריים אני כבר סוגר כי אין לי מה לעשות. באים לכאן חמישה עד שמונה לקוחות ביום.
"אין כביש שאנשים יכולים לחצות, השאירו נתיב אחד לכל כיוון שיוצר פקקים אדירים בלא מעט משעות היום ואנשים אומרים, 'בשביל מה לעבור את כל זה כדי לקנות דיו?'. אז עוזבים את המקום ולא קונים".
דיברו איתך על פיצויים?
"איזה פיצויים? שילמתי את כל המיסים גם בזמן החפירות והעבודות. לא באו לקראתנו ולא קיבלנו פיצוי. בעסקים לידי אין עבודה גם, וחלקם נסגרו".
איך מצליחים לחיות ככה?
"לא מצליחים. חיים מהיד לפה, אני מקבל ביטוח לאומי, וזהו. אני בן 74, אין לי ילדים קטנים, אז אני מרוויח כמה גרושים ובזה זה נגמר. לפי מה שאני מבין עומדים לעשות פה פינוי בינוי. אני מתפלל שייעשו את זה כדי שאוכל ללכת".
שלטים יש, פרנסה אין
"בזמן העבודות הכל כאן היה מת", אומר דוד כליף, בעל עסק לזגגות, מראות ומסגרות לתמונות שהוקם בשנת 1977. "עכשיו אולי טיפה יותר טוב כי אנשים עוברים פה, אבל ההכנסות שירדו ב-50 אחוז בהשוואה לתקופה שלפני הרכבת, לא עלו מאז שהיא החלה לנסוע. אין לי סופרמרקט שאנשים רואים דרך הרכבת ואז יורדים ונכנסים אליו. אי אפשר לחיות מזה".
זה בגלל אופי העסק או בגלל הרכבת?
"בגלל הכל. בין היתר בגלל המקום שנקרא התחנה המרכזית ש־50 שנה נראה אותו דבר. יש כאן שלטים שמבשרים ש'פה תקום תחנה מרכזית', ו'פה יקומו בניינים', אבל שום דבר אין כרגע".
איך מתמודדים בכל זאת?
"שורדים. יש ביטוח לאומי ואישה עובדת ברוך השם אז אנחנו מסתדרים. בזמן העבודות אפילו את התשלום לעירייה לא הורידו לנו. יש עצמאים שפנו לגופים השונים אבל זה לא עזר. מי אנחנו? אפילו לא מסמר במכונה הזו".
שקלת לאחרונה לסגור את העסק?
"אני כבר מבוגר, בעוד כשנה וחצי אני מאמין שלא אהיה פה. ממילא זה אותו דבר אם אני עובד או לא".
אל תחושות התסכול והייאוש של כליף ומרון מצטרף בעל עסק נוסף ברחוב, שחלק משכניו לא שרדו את העבודות והחליטו לסגור. "בעבר היו כאן יותר אנשים והייתה תנועה ברחוב אבל עכשיו סגרו כאן הכל", הוא אומר. "אין חנייה וגם הורידו את תחנות האוטובוס. למעט שעות הפתיחה של החנות, שום דבר לא דומה למה שהיה כאן בעבר. ההכנסות נחתכו בחצי. במהלך העבודות היה אפילו גרוע יותר. אמרו לנו, 'נעשה, נפרסם לכם', אבל לא יצא מזה כלום. ניסינו לבקש פיצויים אבל לא קיבלנו וגם ארנונה שילמנו כרגיל".
לבעלי העסקים נאמר שהרכבת תגרום לעסק שלהם לפרוח שוב.
"אז אמרו. אני שומע את זה 20 שנה אבל בפועל הכל אותו דבר. אין תנועה של אנשים. הרחוב מת, חנויות סגורות. איך שהתחילו את העבודות רבים סגרו. כרגע אף אחד לא מרים כאן את הכפפה, אבל מה אפשר לעשות? זו עובדה קיימת. בתור עסק קטן לא סופרים אותך ומתייחסים אליך כאילו אתה אוויר, אז מה תעשה? תתבע אותם? יש לך כסף לזה?
"היו לנו מפרצי חניה ומה עשו? הגדילו את המדרכה והשאירו נתיב אחד. מה זה נותן? את מי זה משרת? למה צריך מדרכה של 8 מטר, יש פה בתי קפה עם שולחנות? בנט"ע אמרו שזו התוכנית. אולי בגלל שהאזור מיועד לפינוי בינוי, זה גם לא מעניין אף אחד".
קראו גם:
תגובות
נת"ע: "למרות שמאז פתיחת הקו האדום חלפה שנה קשה תחת מלחמה, ניתן לראות פריחת עסקים ונדל"ן לאורך התוואי: עסקים נפתחים, מגדלים מוקמים, התחדשות עירונית ותנועה רבה של נוסעים. נושא הפיצוי לעסקים אינו באחריות נת"ע אלא בידי הרשויות. חוק המטרו שאושר לאחרונה מסדיר את סוגיית פיצוי העסקים שעתידים להפגע מעבודות המטרו, ונת"ע מברכת על כך".
עיריית פ"ת: "לאור הפעלת הרכבת הקלה, קיימת פעילות עסקית משמעותית לאורך הציר ומקודמות תוכניות ליצירת מתחמי פנאי, בילוי ומסחר בהיקף שלא היה מעולם. ככל שיש בעיות פרטניות, הנושא מטופל מול נת"ע, האחראית על הציר. ככל שהעסקים זכאים לפיצויים, הם צריכים להינתן ע"י הרכבת הקלה והמדינה, כאשר העירייה הגישה בקשה בנושא לגופים הרלוונטיים. גם הקלות בארנונה מתקבלות בכפוף לאישור שרי הפנים והאוצר ולכן הנושא אמור לבוא לפתחם".
