אלן מלכה מוכר לרבים מתושבי פתח תקוה כחובש באיחוד הצלה וככזה שמגיע לזירות רבות בעיר כדי להגיש סיוע לאחר תאונות דרכים, אירועי אלימות, שריפות או אירועים חריגים אחרים. אלן הוא גם חובש באל על בנמל התעופה בן גוריון. במהלך השבוע שעבר ולאורך מספר ימים הוא שהה במוקדי האסון בדרום כמתנדב זק"א וסייע בפינוי גופות רבות מהשטח. "אני חובש למעלה מ-30 שנה והייתי בהמון אירועים. בחיים לא נתקלתי במראות כאלו", הוא אומר בכאב.
כמו רבים אחרים, גם מלכה קיבל את הדיווחים על האירועים החריגים בבוקר השבת שעברה ומיד החל לפעול. "הכנסתי את עצמי למצב כוננות, בדקתי את ציוד החובש שהיה לי, ונסעתי בהתחלה לתחנת המשטרה המקומית כדי לסייע במה שאני יכול", הוא מספר. "במקביל הייתי מוכן להזנקה לדרום כחובש ועשיתי טלפונים לגורמים שונים כדי לגייס תרומות למתנדבים בגופים השונים.
"עד יום ראשון בערב הענקתי סיוע לתחנת המשטרה בפתח תקוה וביום שני הצטוותי לצוות של זק"א ונסענו לכיוון יישובי הדרום".
באילו מראות נתקלת בדרך?
"בדרך ראינו מקומות שהיו בהם היתקלויות, גופות של מחבלים, גופות של אנשים ברכבים. הרגשתי שאני חולם. בגלל שעדיין היו מחבלים באזור, כוחות הביטחון לא אפשרו לנו להתקרב יותר מדי ועזרנו במה שאפשר בצמתים השונים. בהמשך היום הגענו לקיבוץ בארי, שם נתקלנו במראות כמו למשל אמא ובת מחובקות וירויות. בעצם, אני מעדיף לא להיכנס לתיאור של מה שראיתי. ראיתי זוועת עולם. בחיים לא נתקלתי בהתנהגות חייתית כמו שנתקלתי שם, כאילו שדעאש והחברים שלו היו פה לפנינו. כמובן שבקיבוץ היו הרבה גופות גם של מחבלים שוכבים עם ציוד מסביבם שכולל נשקים, רימונים, לבנות חבלה, והכל בכמויות גדולות. הם היו נראים מיומנים".
שתף אותי בתחושות. זה תסריט שחשבת עליו לפני שהגעת לשם?
"ממש לא. חשבתי שהכי הרבה אתקל באנשים ירויים 'רק' או באנשים שנדרסו, אבל אנשים שם נשחטו על ידי חיות. היו גופות בלי ראש.
"האירוע הזה הוא לא כמו אירוע רגיל שיש לי פרטים על ההרוגים. כאן אין לנו מה לזהות, אנחנו צריכים לשים את הגופות בשקיות ולהוציא אותן החוצה. היה פרק זמן שהמשכנו בעבודת הקודש, כשאנחנו יודעים שיש חיילים לצידנו שנלחמים בבית אחר".
לא היה פחד באותם רגעים?
"בראש עולים המשפחה- האישה, הילדים שלך, אבל בשורה התחתונה אין הרבה זמן לחשוב, אתה יודע שאתה עושה מצווה ושום דבר לא יעצור אותך.
"מי שיגיד שהוא לא מפחד, הוא שקרן. עם כל עבודת הקודש אין דבר כזה לא לפחד. זה טבעי וזה בסדר. אם היינו צריכים להילחם היינו עושים את זה אבל היו איתנו חיילים מיחידות מיוחדות שסמכנו עליהם. ראינו שם אזרחים, שוטרים, חיילים שוכבים, היה קרב קשה מאוד".
איך המראות השפיעו עליך?
"קשה מאוד. לפעמים אתה יכול ללכת הצידה ולבכות ועשינו את זה, זו לא בושה. בכיתי הרבה, שחררתי ולא התאפקתי. לא יכולנו לאכול כלום במהלך היום, לאף אחד לא היה תאבון. רצות תמונות בראש ומחשבות אם היה אפשר להציל אותם, איפה היינו אבל זה לא התפקיד שלנו".
קראו גם:
כדי לסייע אחד לשני, מספר מלכה כי בשעות הערב והלילה הם היו תומכים זה בזה ומשוחחים ביניהם על העבודה לאורך היום והמראות אליהם נחשפו לפני יום נוסף של עבודה לא פשוטה בלשון המעטה. "גם התפללנו יחד לעילוי נשמת הנרצחים בזמן שירו עלינו מטחים", הוא מוסיף. "זה לא הפחיד אותנו ולא שבר אותנו. אנחנו בצרה ונצא ממנה. עם ישראל מראה את טוב הלב, האחדות והאהבה שלו. אנחנו צריכים להמשיך קדימה, אין מה לעשות", הוא אומר. "אנשים מנהלים עסקים, אנשים עובדים, אנשים עצמאיים עזבו מקומות עבודה ובאו לשם על חשבונם. גם אני ביקשתי חופשה ובאתי לעשות את מה שצריך".
איך אישתך קיבלה את ההתנדבות שלך הפעם?
"אשתי דואגת אבל גם תומכת, ואני מקבל מהילדים הודעות מחממות ששומרות אותך שפוי ובפוקוס. זה מה שיש. אנחנו מנסים בכל פעם לעשות עוד מעשה טוב".
היה לך ספק כלשהו לפני שיצאת למשימה בדרום?
"לא חשבתי פעמיים. אם אני לא מגיע לזק"א אני הולך לאיחוד הצלה. אין כזה דבר לא לבוא. אתה גם חובש, גם לוחם, גם מתנדב, אתה נותן הכל ברגעים האלה".
יש רבים שרואים במתנדבי זק"א בימים האלו כגיבורים. אתה גם מרגיש כך?
"ממש לא, אני לא גיבור, אלא בסך הכל איש של מעשים שבא לתרום למען עם ישראל".
