סרט הקאלט "החוף הצפוני" (North Shore) מספר על צעיר מאריזונה שבארצות הברית שנוסע להוואי כדי להתנסות בגלישה על הגלים הגבוהים בעולם.
בזמן שמרבית הגולשים מסביבו מתייחסים לביצועיהם על הגל בלבד ומתמקדים בזכייה בתחרויות ובפרסום שמם בענף, הוא לומד בעזרת גולש מזדקן להכיר את הצד הרוחני של הים, אבל בעיקר - לומד לחשל את אופיו כחלק מהאתגרים שהחיים יזמנו לו בעתיד.
לא ברור אם מי מקברניטי יחידת מרכזי הנוער בעיריית פתח־תקוה צפה בסרט, אבל לפרויקט הייחודי שהשיקו בחודש יולי יש הרבה קווים מקבילים ליצירה ההוליוודית.
מדובר על מיזם בשם "הגל שלי", בהשתתפות כ־30 בני ובנות נוער, שלומדים גלישת גלים, אבל מנהלים במקביל שיח המשליך את חוויותיהם מהים לאירועים במציאות היומיומית, כולל קשיים, נפילות, היסחפות עם הזרם ודרכי ההתמודדות.
"מאוד מטאפורי"
"בפתח־תקוה יש הכל חוץ מים", צוחקת ג'ואנה וואליד (29), מנהלת יחידת מרכזי הנוער בעירייה. "הפרויקט נולד אחרי שזיהינו את הצורך של הנערים. זו דרך חינוכית שבאמצעותה אפשר ללמד הרבה דברים ולהתייחס להמון נושאים.
קראו עוד>>>>
"הים הוא בעצם מטאפורה ועוזר להגיע לנושאים חינוכיים שלא תמיד מצליחים להגיע אליהם. הגענו למסקנה שאולי יהיה נכון לקחת את הילדים ולהוציא אותם מאזור הנוחות כדי להיחשף לחוויה שהיא קצת שונה".
איך הגל שלי עובד בפועל?
"יש קבוצות של 15 נערים ונערות שמגיעים ועוברים חלק עיוני בכיתה, וחלק מעשי בחוף ובים. כל מפגש הוא בנושא אחר. למשל, 'נפלת אז תקום' או 'איך מוצאים איזון'. בסוף הכל מתחבר בין הנער, המים והגלים.
"הרעיון הוא להשליך את זה על החיים שלהם. למשל, 'למה אני זורם עם הזרם ומה זה בעצם זרם?'. ההשלכה לחיים היא השפעות חברתיות ואיך הן משפיעות על הבחירות שלי כנער, או ברגע שאני גולש והזרם סוחף אותי - איך אני הולך נגדו או כן זורם איתו. הכל מאוד מטאפורי".
מי האוכלוסיה שמשתתפת?
"לא קיטלגנו את זה. כיוונו את זה לכל מי שרצה וניסינו לכוון גם למי שאנחנו רואים שיש בו כושר מנהיגות, שיש צורך לחזק אותו, מי שצריך לחזק מקום בביטחון ולתפוס את המקום שלו".
איך נולד הרעיון?
"אני אילתית במקור וחיה את הים מגיל אפס. ים הוא מקום מאוד מרגיע, שמאפשר ונותן פתח להמון דברים. הדינמיקה בין המדריכים לנערים נותנת פתח להמון שיתוף והתייחסויות. פתאום אתה לא במסגרת ולא הכל מלווה וסגור. לים יש איזה כושר ריפוי שהוא מעבר להכל".
מה הים נותן שאין במקום אחר?
"חופש והמון ביטחון. ברגע שאתה מצליח לעמוד, להחזיק על הגלשן ולעלות על גל, זה נותן תחושת הצלחה שמחזקת אצלם את תחושת המסוגלות. זה בעצם משליך על כל שאר הדברים שהם חווים בחיים. זו המטרה: לדמות את זה לחיים האמיתיים".
"מקום בטוח"
כל מפגש על החוף נגמר בחיבוק גדול של הקבוצה והתייחסות אחד לשני. הנערים והמדריכים שהתחילו ללא היכרות מוקדמת הפכו לחברים.
מה היעדים של הפרויקט?
"עבור כל נער המטרה קצת שונה, צריך לתפור חליפה לכל אחד ואחת. אם יש נער שזה יסייע לו בתחום החברתי כי הוא לא כל כך מוצא את עצמו ופתאום זה ייתן לו מקום בטוח והוא יכיר חברים חדשים, זה ישחרר אותו קצת. או אם יש נער שאנחנו רואים שהוא חזק וכריזמטי, אבל המנהיגות שלו הולכת בדרך כלל לתחום השלילי - אז לנתב את זה לתחום החיובי. כל אחד ואחת צריכים מענה שונה, וזה מה שבעצם התכנית עושה".
בזמן הפעילות הנערים לא נמצאים לבד, וכל קבוצה מגיעה יחד עם שני מדריכים של הגל שלי ושני מדריכים מרשות הנוער.
"העובדה שברשות הבינו את הצורך בפרויקט לא מובנת מאליה", אומרת וואליד. "קיים צורך בפיתוח מנהיגות, בהבנה שכל נער צריך לקבל כלים וחייב שייראו אותו. בגדול, המטרה של מרכזי הנוער היא לתת מקום בטוח עבור הנערים.
"המשיכה הזאת למים היא משהו מדהים, מרגיע. אתה נכנס למים ובאיזשהו מקום משחרר את כל המסביב. להרבה מהם יש התמודדויות בחיי היומיום, ולא כולם מגיעים מרקע משפחתי זוהר".
מי מממן את הפרויקט?
"מי שהוציא את התכנית לפועל מבחינה כלכלית זו הרשות לביטחון קהילתי. הנערים לא משלמים כלום. זאת הסיבה שאמרתי שיש לנו זכות גדולה שהרשות מאמינה, תומכת ורואה את הצורך של הנערים. זה לא מובן מאליו בכלל".
"אסור לוותר"
אחד הנערים שמשתתפים בפרויקט מספר: "תמיד רציתי לגלוש, אבל אף פעם לא היה לי את הסכום הנדרש. בלי קשר, כל מה שבמרכז אומרים לי לעשות אני עושה כי אני ממש סומך עליהם. אני איתם כבר ארבע שנים והם כמו משפחה בשבילי. הם יודעים מה טוב לי אפילו יותר ממני. המרכזים דואגים לנו מכל הלב.
"בהתחלה הצטרפתי כבדיחה, אמרתי שאני בכיתה ז' כשהייתי בכיתה ו'. ואז הבנתי שזה לא צחוק. בכל פעם שהגעתי הרגשתי יותר ויותר בנוח. זה המקום הכי כיף שלי. אני אוכל שם, צוחק ומשחק. אם יש מענה, למה שלא נבוא?".
אתם גם גולשים וגם מדברים על דברים. איך זה בשבילך?
"אני פורק שם המון, משתף. אני לא תמיד בן אדם שמשתף, זה מאוד תלוי. שם אני נהנה לשוחח על הכל. כל פעם מדברים על נושא אחר, אתה מתפתח לאט־לאט, ואז נפתח. כולם, לא רק אני".
מה היה המפגש הכי משמעותי בשבילך?
"המפגש של 'נפלת אז תקום'. קישרו את זה לחיים שלנו שאסור לוותר, ושגם אם נופלים - תמיד מגיע הגל הבא. למשל, לא הייתה לי סבלנות בים לגל שהגיע, אז אמרו לי: 'בחיים אם לא תהיה לך סבלנות, יהיה לך יותר קשה'.
"דרך הים אני לומד על החיים ועל המציאות. כשאני עולה על הגל ונופל, אני צריך לדעת לקום ולא לוותר. ככה זה גם בחיים".
ג'ואנה, מסר לקוראים?
"שתהיה הבנה שאגף נוער, חברה וצעירים בפתח־תקוה עובד בצורה מעוררת השראה, ושכל בני הנוער יידעו ויכירו שיש לנו מקומות שנותנים מענה. כל נער יכול להגיע אלינו ואם הוא צריך עזרה לימודית או רגשית, הוא יקבל. הרשות מאפשרת ונותנת עשרה מרכזי נוער כאלה".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
