יום שלישי, השעה 16:35, יום רגיל בפתח תקוה והסביבה. זה זמן שקיעה, כי שעון החורף החל לא מזמן והמכוניות נוסעות בדרך הביתה או לפעילויות אחרות.
לפתע נשמעת אזעקה בכל הסביבה. חלק מהנהגים ממשיכים לנסוע – אבל חלק עוצרים בצד. הנה רגע אחד קטן שקלטנו היום, שממחיש את המציאות המוזרה שבה אנו חיים: אחת המכוניות עוצרת בצד ליד גבעת השלושה, בתחנת האוטובוס. מהמכונית יוצאת אמא ובידה תינוק רך שזה עתה נולד. היא נהגה לבד ברכב ונראית מבוהלת מאוד.
היא מתיישבת על המדרכה שלצד תחנת האוטובוס, מגוננת על התינוק הקטנטן שלה ומקווה לטוב. לא רחוק ממנה נמצא גם אב ובנו הצעיר, שיושבים גם הם על המדרכה.
תוך כדי שהם יושבים על המדרכה, בעוד האזעקה עדיין מפלחת את האוויר, מתחילים המראות המוכרים: טילים משייטים באוויר וכיפת ברזל דולקת בעקבותיהם. הבומים מפחידים את הילדים, אבל למרבה השמחה איש לא נפגע ולא היו נפילות בסביבה.
"מתי אפשר כבר לחזור לרכב?", שואלת האמא שנראית מודאגת מאוד. "הוא ניו בורן וזה לא נעים להיות ככה באמצע הדרך איתו בלי מרחב מוגן". בכל זמן ההמתנה כלי רכב רבים ממשיכים לנסוע, מתעלמים מהאזעקה למרות הנחיות פיקוד העורף.
קראו גם:
אחרי כמה דקות העניינים נרגעים ואפשר כבר לחזור לרכב. אלה היו בסך הכל עוד שלושה שיגורים מלבנון, אבל הרגעים האלה היו מבהילים למי שנמצא בחוץ. עד הפעם הבאה.
