דורון שקד, 33, מתעד אירועים, פתח–תקוה
למה פתח־תקוה?
"כשהייתי בן 21 פגשתי לראשונה את אשתי לעתיד, שהיא ילידת העיר, ואחרי שהיא הפכה להיות גם אם ילדיי החלטנו להקים את ביתנו כאן, בפתח־תקוה, אם המושבות".
מהי פתח־תקוה בעיניך?
"עברתי לכאן מחולון, וב־13 השנים האחרונות פתח־תקוה הפכה להיות הבית שלי ותמשיך להיות גם בעתיד. למדתי להכיר את העיר שהתפתחה וממשיכה להתפתח ולצמוח. זאת עיר ללא הפסקה, עיר שיש בה פעילות ענפה, תרבות, חינוך ומגוון אירועים. מילה טובה מגיעה לראש העירייה רמי גרינברג שדואג לכך".
מה ההבדל בין חולון ובין פתח־תקוה?
"לדעתי חולון שקטה יותר לעומת פתח־תקוה. פתח־תקוה יותר ערה, יותר תוססת ופעילה".
דבר לא שגרתי שעשית בעיר?
"בתיעוד אירועי חירום ברמת ורבר, בין אירוע אחד למשנהו, לא עצמתי עין במשך 36 שעות. הרגשתי סיפוק מכך שהייתי עם האצבע על הדופק בכל אותם אירועים למרות העייפות, היא הפכה למשנית".
מה גרם לך להתחיל לתעד אירועים חדשותיים?
"מאחר שאני מרגיש חלק מהעם ומרגיש אחריות כלפי התושבים, יש לי צורך לשתף אותם במתרחש ברחבי העיר. אני מתעד אירועים משמחים כמו במות יום העצמאות ולצערי, גם אירועים פחות משמחים כמו תאונות, שרפות, הפגנות".
איך השפיעה הקורונה על עבודתך?
"היא השפיעה לרעה. עבדתי ביבואנית של בקבוקי פלסטיק וזכוכית ומחודש מרץ אני יושב בבית".
מהי הפינה האהובה עליך בעיר?
"תחנת משטרת פתח־תקוה. אני מרגיש חלק ממנה למרות שאני לא נושא תפקיד רשמי אלא מסייע כתושב שאכפת לו ובעבר עבדתי בה למשך זמן מה".
אילו מקומות אחרים אתה אוהב בעיר?
"מרכז העיר, במיוחד את רחוב חיים עוזר - זה הלב של העיר. אני יושב שם ומרגיש כמו בניו יורק, גם בגלל כיכר טראמפ שמוסיפה לרחוב".
עם מי היית רוצה לשבת לקפה?
"עם אלן מלכה, חובש באיחוד הצלה, ועם אבי מיארה, ראש איחוד הצלה פתח־תקוה. אלה אנשים משכמם ומעלה שתורמים רבות לעיר וכל פגישה איתם מעוררת עניין".
