כשחכמים טבעו את הפתגם "אין דבר העומד בפני הרצון", הם אמנם לא הכירו את יפית שחר כהן, אבל מי שכן מכיר אותה מבין כי אותה אמירה נתפרה בדיוק לאורח חייה. כהן (35) מראש העין נולדה עם הפסקות נשימה בלתי מוסברות ושהתה תקופות ממושכות בחייה בבתי חולים.
הרופאים לא נתנו לה סיכוי רב לחיות, אבל היא החליטה שלא לוותר. לא רק כדי לחיות, אלא כדי לנהל אורח חיים נורמטיבי עד כמה שניתן, וזאת בכפוף לקשיי נשימה וחולשת שרירים, שפגעה בצידו השמאלי של גופה ובמיתרי הקול, עד לכדי קושי גדול בדיבור.
שחר לקחה את הרצון לנהל אורח חיים נורמטיבי כמה צעדים קדימה, והיום, עם הרבה מוטיבציה, היא עוסקת במגוון רחב של תחומים כמו שחיה, נגינה בפסנתר (בעבר אף הייתה מורה בתחום), הדרכת ג'ודו, אילוף כלבים וכתיבת ספרי ילדים ומבוגרים.
בימים אלו היא מגייסת כספים להוצאת ספרה הרביעי, "להכניס את השמים לכיס", שמציג מבט אישי לנכות בחברה הישראלית. וכל זה כשהיא בהריון מתקדם, בניגוד לתחזית של לא מעט רופאים.
"בחרתי בחיים"
תחילת דרכה של שחר בעולם לא הייתה פשוטה בלשון המעטה. "נולדתי עם התקפי דום נשימה, ובמשך שלוש שנים חייתי בין טיפול נמרץ לבית שלי", היא מספרת.
מה זה אומר בעצם?
"הנשימה שלי הייתה נעתקת וחוזרת חלילה, מן הפסקות נשימה תדירות בלתי מוסברות. הגוף שלי ייצר כמויות ליחה לא הגיוניות. אף רופא לא ידע להסביר את זה, ועד גיל 14 אמרו שאני חיה על זמן שאול. באותה תקופה החלטנו לא ללכת יותר לרופאים, ובעיקרון להפסיק 'לעקוב' אחרי המחלה.
קראו גם>>>
"במרוצת השנים ההתקפים חלפו משום מקום והנשימה שלי הוסדרה, אבל עד היום אני סובלת מקשיי נשימה. למדתי להרגיע את עצמי ולהמשיך הלאה.
"אני סובלת מקשיים פיזיים שבאים לידי ביטוי בעיקר בהליכה, בתנועה ובדיבור, כשצד שמאל שלי מתפקד פחות... את רוב הדברים אני מבצעת ביד אחת, אבל אין תלונות"
"חוץ מזה, אני סובלת מקשיים פיזיים שבאים לידי ביטוי בעיקר בהליכה, בתנועה ובדיבור, כשצד שמאל שלי מתפקד פחות. למשל, אני לא יכולה להרים את יד שמאל. את רוב הדברים אני מבצעת ביד אחת, אבל אין תלונות".
איך מתמודדים עם כל הקשיים האלו?
"כנראה שהקשבתי למה שאוזניי באמת חפצו להקשיב ונלחמתי בגוף קטן מול מחלות גדולות, בחרתי בחיים. ההורים שלי גם ניסו לשמור עליי במסגרות רגילות והצליחו. תמיד הייתי שונה ולעולם אהיה שונה, אבל למדתי להשתלב. יש לי משפחה מדהימה ועם כל הקושי הייתה לי רשת אהבה שתמיד נשענתי עליה".
היו מביטים בך אחרת? מעירים לך הערות?
"כן, היו תגובות לא פשוטות. החל ממבטים ונעיצת עיניים ועד התעלמות וזלזול. לרוב, מתגובות קשות אני מתעלמת או מישירה מבט עמוק. זה לא משהו שאפשר להתרגל אליו לצערי. אבל מנגד יש אנשים מופלאים שפשוט מתנהגים רגיל, וזה מדהים".
היו לך רגעי משבר לאורך השנים?
"נדמה שלאנשים כמוני יש את כל הפריבילגיות להישבר, ואכן חוויתי הרבה רגעים כאלו. בדרך כלל זאת הייתה תחושה שאזלו הכוחות ולא רציתי לצאת מהבית. זה היה בעיקר בילדות. לא מצאתי את עצמי בשום מסגרת שיכולתי לומר שאני שייכת אליה במלואי. מה שכן, תמיד הכרחתי את עצמי לקום".
ואין ספק שהצלחת לאור התחומים הרבים בהם את עוסקת. איך את מתמודדת עם הקושי הפיזי?
"נכון, אני חולשת על המון תחומים שקשים לי, אבל אני מאמינה ששם אני באה לידי ביטוי ברוב עוצמתי. הקושי והאתגר רק מדרבנים אותי, אז אני פשוט מסתכלת קדימה והסיפוק הוא אדיר. אני שואבת כוחות מתוך האמונה בבורא עולם ומתוך האמונה החזקה שלי בגוף שלי, שאף על פי שהוא עקום ונראה כעלה נידף, הוא בעצם סלע איתן".
בקרוב אמא
קושי נוסף איתו התמודדה שחר עד לאחרונה הוא כניסה להיריון, אבל כמו שהבנתם גם את המכשול הזה היא צלחה. "למרות שאני גרושה מזה שנתיים, החלטתי שאף חוסר לא יעצור בעדי מלהביא ילד", היא אומרת בנחרצות. "יש דרכים אחרות ובורכתי באומץ לקחת אותן בשתי הידיים. תודה לאל אני בשבוע 27 וכנגד כל התחזיות אני נושאת היריון תקין".
האמנת שתצליחי להיכנס להיריון?
"תמיד האמנתי וידעתי שיהיו לי ילדים ואהיה אמא. בפעם הראשונה שפניתי לרופא פריון שקלתי 42 ק"ג. עברתי שבעה רופאים פסימיים שניסו להניא אותי מהצעד הזה. הם חששו לגוף שלי ובעיקר לנשימה שלי. חלקם אמרו שאלד ילד כמוני, חולה.
"חלק אחר שלחו אותי לבדיקות, וכששבתי עם בדיקות תקינות, הפנו אותי לבדיקות נוספות וכך טרטרו אותי הלוך וחזור. ידעתי שפשוט עליי למצוא את הרופא הנכון, ואכן מצאתי בתל השומר. הוא האמין בי ואמר שאין בעיה להיכנס להיריון, בתנאי שאהיה בשמירה קפדנית, וברוך השם הכל תקין".
את כל סיפור חייה מעוררי ההשראה היא מנגישה בימים אלו דרך הספר שכתבה, שמביא גוון אחר וייחודי של עולם הנכות בישראל.
"זה הספר הרביעי שאני מסיימת והכי משמעותי מבחינתי", היא אומרת. "זה ספר אמיץ ומאוד חושפני שאין לב שלא יתרגש ממנו. הספר חושף יומיום של אדם נכה, שהוא הדמות הראשית. הקשיים שלי שזורים בו בעדינות, ומי שמכיר אותי באמת ימצא אותי בו כמעט בכל שורה".
את חושבת שהחברה היום מכילה יותר אנשים שונים/אחרים?
"אני חושבת שהחברה הישראלית היא מדהימה, אבל כמו כל חברה יש לנו המון מה לשפר. אני מאמינה שהשינוי צריך לבוא מכל אחד מאיתנו, מתוך הלב פנימה, והחוצה".
מה המטרות הבאות שלך אחרי הוצאת הספר לאור?
"הרצאות. אמרתי את זה באמת...?".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
