טרגדיה: דוד זבידה, תושב העיר ופעיל חברתי שפעל רבות למען נזקקים וחולים, הלך לעולמו בגיל 72 ממחלת הסרטן. במלאות 30 יום לפטירתו , עדיין מתקשים בני המשפחה לעכל את האובדן הנורא.
דוד, התגורר בצעירותו ברמת השרון ועד יומו האחרון היה מזוהה עם קבוצת הכדורגל הבכירה של העיר, הפועל 'ניר' רמת השרון, בה גם שימש כחבר הנהלה בעבר. בגיל 30 לערך עבר להתגורר בפתח תקוה ושימש במשך שנים רבות כנהג מונית והסעות אך יותר מכל נודע בעיר בזכות פעילותו הרבה למען נזקקים וחולים , פעילות אותה המשיך על אף שחלה בעצמו במחלת הסרטן בשנת 2016.
קראו גם:
"נתנו לו חודשיים והוא החזיק 6 שנים", אומר בכאב בנו, אוריאל (אורי) זבידה (38), הידוע כ'מגשים חלומות לילדי ישראל'. "מה שהחזיק אותו לאורך כל הזמן הייתה השמחה. הייתי מציע לקחת אותו אחרי טיפולי כימו והקרנות שהוא עבר והוא היה אומר לי 'לא, יש לי מטלה לבצע. אני הולך לספר בדיחות לחולים ולחזק אותם. זה מחזק גם אותי פיזית ונפשית'.
"אבא שלי היה איש צנוע מאוד, שתרם וסייע המון לאנשים. הוא היה נותן בסתר, מחלק ארוחות לנזקקים בחגים בהתנדבות, והציל אנשים רבים ממוות גם כחובש בצבא. אף פעם לא התלונן, אף פעם לא אמר שכואב לו . הפעם היחידה שאמר זאת, היה יום לפני מותו".
איזה זיכרון אתה לוקח ממנו?
"שמחת החיים שלו. אנשים שהיו במצבים הכי קשים, הוא הצליח להרים אותם למעלה. הבית שלנו תמיד היה פתוח, כולם אהבו אותו, והילדים בבית הספר שיפר רצו שרק הוא יסיע אותם. הוא תמיד אמר לי להיות שמח, להיות ישר, ולפעול למען האחר. את זה ירשתי ממנו וזכיתי לכינוי של 'מגשים חלומות לילדי ישראל', ואני מקווה להמשיך במורשת שלו".
איך הייתה ההתמודדות לאורך תקופת מחלתו?
"הוא לא נתן לנו להרגיש שהוא חולה. הוא צפצף על המחלה, ופשוט לא ספר אותה. תמיד שיבח את הרופאה שלו שטיפלה בו ואני רוצה להודות לה, לד"ר עדי שחם-אבולעפיה שליוותה אותו במשך תקופה ארוכה".
קצת למעלה מ-30 יום עברו, מתחילים לעכל?
"מה פתאום. חודש לא חזרתי לעבודה, רק בימים האחרונים. פשוט לא הייתי מסוגל לעבוד. אבא תמיד אמר לי 'תשמח כל הזמן. אלו החיים. הרבה יותר כואב שאבא קובר את הבן'. צריך להמשיך בחיים".
