זמני כניסת ויציאת שבת בפתח תקוה: השבת של ה-22 ביוני בפתח תקוה, ט"ו בסיוון התשפ"ד, תיכנס ותצא בשעה מאוחרת בגלל הימים הארוכים של תחילת הקיץ. ביום שישי השבת תיכנס בשעה 19:27 ותצא למחרת בשעה 20:33. השבוע אנו קוראים את פרשת: בהעלותך.
"וידבר השם אל משה במדבר סיני בשנה השלישית לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון לאמור"
(פרק ט, פסוק א)
בפסוק הראשון בפרשת בהעלותך מדבר השם למשה ואומר לו שבני ישראל יחגגו את חג הפסח ויקריבו קרבן. אלא מה, מאריך הפסוק ואומר: בשנה השלישית, בחודש הראשון. בשביל מה צריך את אריכות היתר הזו, במיוחד שאנו יודעים שהתורה לרוב מקצרת ואם היא מאריכה, יש לה משהו מיוחד ללמד אותנו? שואל רש"י על הפסוק הזה וגם עונה: "פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, ולמה לא פתח בזו? מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל 40 שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד".
(פרשת בהעלותך)
מבחינת סדר כרונולוגי, פרשת בהעלותך היתה אמורה לפתוח את חומש במדבר. אבל היות שהתורה מזכירה את גנותם של ישראל, שבכל שנותיהם במדבר בני ישראל לא הקריבו קורבן פסח עד אותו היום, זוהי גנות ולא שבח. לכן התורה מעדיפה שלא לפתוח בסיפור הלוא נעים הזה, אלא להצניע אותו יותר, אם כי צריך להוכיח את העם ולהעמיד אותם על טעותם. וזה אכן מלמד גם אותנו. אם צריך להוכיח מישהו, אל תעשו את זה בקול, אלא בשקט ובהצנע, שהשומע לא יתבייש.
סיפר רבי גמליאל הכהן רבינוביץ בספרו טיב הפנינים: נער אחד היה משתובב בישיבה ומעולל מידי פעם תעלולים קטנים. ראש הישיבה העלים עין. לא משנה כמה תעלולים הוא עשה, הוא תמיד העלים עין ויותר מזה, הוא שיבח אותו שוב ושוב ואמר לו כמה טוב הוא ועד כמה הוא מאמין בו שיצליח. אותו נער שובב היה בטוח שלרב הישיבה אין מושג מה הוא עושה, ולכן למרות התעלולים שלו מפעם לפעם הוא נשאר בישיבה ולמד. ברבות הימים הנער התרצן והצליח ונהיה מחנך גדול בישראל. יום אחד ישב אותו מחנך עם ראש הישיבה שלו, שכבר היה זקן, באסיפת אנשי חינוך. בישיבה הם דנו בנושאים חינוכיים הקשורים לדור הצעיר. בתוך השיחה אמר לו ראש הישיבה: ידעתי על כל מה שעוללת כשהיית בישיבה, אבל גם ידעתי שאם אני אוכיח אותך על מעשיך - אני אאבד אותך. לכן העדפתי שתחשוב שאיני יודע כלום, העיקר שתמשיך ללמוד ותצליח.
השבוע במסגרת 'קבלה לשבוע' אחד בלבד, נקבל על עצמנו להוכיח את רענו, במידה וצריך כמובן, בצד ובהצנע ובשקט. בין אם אנחנו אנשי חינוך, בין אנחנו הורים, בני משפחה, חברים, שכנים… נוכיח את חברנו בשקט כדי שהוא לא יתבייש. וכמו בכל שבוע, נקדיש את הזכויות של הקבלה הטובה שלנו לזכות החטופים והחטופות שישובו כבר הביתה, לזכות חיילי ישראל ולזכות העם שלנו. שבת שלום.
