עצוב: אילן רוזנברג, אביו של השחקן המוזיקאי וכוכב הטלוויזיה ליאון רוזנברג, נפטר ביום רביעי האחרון. יממה אחרי הלוויה שהתקיימה בבית העלמין ירקון בפתח תקוה, שיתף ליאון רוזנברג את ההספד הכואב שנשא על אביו, לו היו עימו יחסים מורכבים.
כזכור, בראיון שהעניק רוזנברג ל"מיינט" לפני כשנתיים, אמר אז רוזנברג כי ""גברים צריכים להבין שהם דור שונה מהאבות שלהם. אני לא כמו אבא שלי. ממש לא. אבא שלי היה יוצא לעבודה חוזר בצהריים ורוצה שהאוכל יהיה על השולחן. הוא לא גידל ילדים, כמעט ולא נכח מבחינה רגשית בחיי, והיה המפרנס העיקרי. אה, גם חשוב, הוא היה גם המילה האחרונה בבית. המציאות השתנתה, היום גבר עובד בבית, אשתו יכולה להביא יותר כסף ממנו, הוא מחתל, עושה אמבטיות וכביסות, ואפילו מבשל. אני דוגמה מצויינת לכך".
כך או כך, בדברי ההספד שנשא רוזנברג הוא נגע גם בנקודות הרגישות ביחסים עם אביו: "מי שהכיר את אבא שלי יודע שהוא היה אדם עם נוכחות חזקה מאד, שהרבה אנשים אהבו והוקירו. לפני כמה שנים גיליתי שיש גם אנשים שחייבים לו את חייהם בזכות מעשי גבורה שלו במלחמת ששת הימים, שהיתה בדיוק היום לפני 56 שנים.
"אבאלה שלי, בפרידה ממך היום אני זוכר את הטוב. את המאמץ שלך לספק לנו, ילדיך, את התנאים הטובים ביותר לחיים, לכוון אותנו בדרכנו, ואת הדאגה הרבה שלך שלא יחסר לנו דבר.
"ביום הזה אני גם מכיר בכך שהיחסים בינינו לא היו מושלמים. היו בינינו מחלוקות, אי הבנות, וכאב, אך את הקשר בינינו, סוער ככל שהיה, לא ניתן לנתק. יש לי הרבה זיכרונות טובים של רגעים משותפים שבהם הרגשתי את האהבה הגדולה שלך, את היכולת האדירה שלך להעניק ולגונן, רגעים שידעתי שאנחנו מבינים זה את זה גם בלי צורך במילים.
קראו גם:
"לצידם יש גם זכרונות מורכבים יותר, כואבים ופוצעים. גם הם הולכים איתי. יחד עם הידיעה שעשית הכי טוב שיכולת. חלק מהאבל שלי הוא על אובדן הסיכוי לתיקון שלם, על ההחמצה של הטוב שעוד יכול היה להיות. ולא יקרה כבר לעולם. כשהתאספנו בבית העלמין, בפעם האחרונה בנוכחותך הגופנית, אני מודה לך על כל מה שהענקת לי, על החלק שלך במי שאני היום. וחשוב לי גם לסלוח לך על הדברים שנפגעתי מהם. גם מתוכם צמחתי. גם דרכם למדתי איך להיות אדם, אבא ובן זוג טובים יותר.
"אבאלה, לפעמים היינו מסיימים שיחות בניתוק כועס, היום אני משאיר את הקו איתך פתוח, השיחה שלי איתך עוד תמשיך. תנוח על משכבך בשלום".
יהי זכרו ברוך.
