"לא נשכח לעולם": אייל דביר, איש חיי הלילה האהוב, הלך לעולמו והוא בתחילת שנות השלושים לחייו.
דביר ז"ל, דמות מוכרת ואהובה מאוד, התמודד בשנה האחרונה עם מחלה קשה ואמש (רביעי) הובא למנוחות בשיכון ותיקים בנתניה.
חברו אלעד סלים: "הלכנו איתך בדרכך האחרונה. אזכור אותך לעד עם החיוך מקצה לקצה, אין אחד שיכול להגיד עליך דבר אחד רע כי היית הבנאדם הכי אהוב בעולם. אוהב אח ושותף יקר. ואיך אהבת להגיד 'לחיי לילות שלא נזכור עם אנשים שלא נשכח' ואותך לא אשכח לעולם".
קראו גם:
חברו עמית אלחייק נפרד ממנו ברשתות החברתיות: "איילי, הכרנו בגיל 23 בערך כשהתחלתי לעבוד בקארטינג, לא ציפיתי שאקבל מהמקום הזה חברים שיהיו בשבילי כמו משפחה ושעד גיל כזה עוד נהיה בקשר. איך היינו שומעים אותך מגיע מקצה הרחוב, פול ווליום במערכת, כובע על הראש, כל יום משקפיים אחרות וחיוך ענק מרוח על הפנים וזאת למרות שאתמול חגגת עד השעות הקטנות של הלילה.
"היינו מסיימים משמרת ב22:30 בלילה עושים מקלחת מגבונים ויוצאים לבלאק סאנדיי, הבייבי שלך שהיה לנו לבית!כל כך הרבה חוויות ורגעים מדהימים יש לי איתך, כל כך הרבה סיפורים וביום אחד הכל נקטע. לפני חצי שנה בערך סיפרת לי על המצב שלך ולמזלי יצא לי עוד לשבת אצלך ולחוות עוד מהאדם שאתה, כמה כוח, כמה אופטימיות למרות כל מה שהרופאים אמרו תמיד אמרת ״אני חיובי נעבור את זה והכל יהיה בסדר״. לצערנו המחלה הארורה לוקחת את הטובים. תודה רבה אח שלי על כל רגע ורגע שהיית איתי ובשבילי ועל זה שזכיתי להכיר אדם מדהים כמוך אוהב אותך ותישאר בליבי תמיד".
חברו רפאל לביא הוסיף: "מי שהכיר אותך זכה, החיוך שמתארך מאוזן לאוזן אפיין אותך. השנה שעברה הייתה לך השנה הכי קשה ועדיין את החיוך לא הורדת באנו לבקר אותך ובמקום לחזק אותך היינו יוצאים מחוזקים הייתה משדר אופטימיות מטורפת והבטחת שברגע התצא מזה נצא להחליק ולעשות כיכרות.
"העלית רעיון עיסקי שלא יצא לנו לבסס ואני מבטיח שאצור אחד במיוחד בשבילך ואחרוט עליו את שמך. אתה היית הסופרמן האמיתי שהכרתי, מבין שאתה הפסקת לסבול, אבל לא נתפס שאתה לא פה וגם לא ייתפס. אוהב אותך אח שלי היקר מקווה שנכנסת לשם בסטייל שלך".
