"נאחזים בדברים הקטנים"
ד"ר רחל לוי, מנהלת מרפאת כללית 'קרית הרצוג' בבני-ברק, מחוז דן פ"ת, מתמודדת מזה למעלה מ-100 ימים מול מציאות מורכבת במיוחד. היא נשואה לאיש קבע המשרת במודיעין ונמצא מאז פרוץ המלחמה בשטח וכן כאמא ל-3 בנות. במקביל, גיסה שחר צמח ז"ל, היה חבר כיתת הכוננות של קיבוץ בארי שנרצח בבוקר של ה-7 באוקטובר והותיר משפחה כאובה ודואבת.
חרף הקושי האישי, נאלצה ד"ר לוי לקום מתוך השבר ולהמשיך ולנהל מרפאה בימים קשים של אזעקות וחוסר ודאות. "לא היה פשוט להיות במרפאה בימים הראשונים, כשהראש טרוד ובכלל עסוק במחשבה על הבנות בבית והבעל. "את המרפאה התחלתי בעצם לנהל חודש אחרי שהחלה המלחמה. עשיתי זאת מבחירה, מתוך הבנה שזהו החלק שאני אוכל לתרום מעצמי בעת הקשה הזו".
"ההתמודדות היא בהחלט לא פשוטה. לאורך כל התקופה אני מרגישה כמנהלת גם בבית וגם בעבודה. הדרך הכי יעילה שלי להתמודד עם זה היא דרך קבלת עזרה והאצלת סמכויות. מעבר לכך, המשפחה ואני בתוכם, מנסים לנצל כל דבר הכי קטן כדי לשמוח. נאחזים בדברים הכי קטנים. רק כך נוכל בעיניי להתקדם הלאה".
"שחר ז"ל היה חלק מכיתת הכוננות של קיבוץ בארי, באותה שבת ארורה יצא להגן על הקיבוץ עם שאר חברי כיתת הכוננות. אחרי מספר שעות של לחימה הגיע למרפאת הקיבוץ ושם, אחרי לחימה שנמשכה כ-7 שעות, נרצח לאחר שנגמרה להם התחמושת. את הבשורה על שחר קיבלנו 3 ימים לאחר שנרצח ואבד עמו הקשר.
עפרי, גיסתי האהובה ושני ילדיהם אלה (5) ונטע (2) הם גיבורים אמיתיים ואנו שואבים מהם וממשפחתו של שחר כוחות, תקווה ואמונה בלתי נדלית".
את התפקיד התחלתי עם לא מעט חששות. בעיקר האם זה הזמן הנכון להתחיל תפקיד שכזה וכאן אני חייבת תודה גדולה להורים שלי שעוזרים לי בכל יום ויום בשמירה על הבנות, פיזור במוסדות החינוך וחזרה הביתה.
עד עכשיו, 3 חודשים לתוך הניהול אני מרגישה את המעטפת החמה של מנהלת דן ומחוז דן פ"ת כללית". ד"ר לוי סיימה התמחות ברפואת ילדים בבית חולים שניידר בנובמבר 2022 מוסיפה: "כחלק מההתמחות עבדתי שעות רבות ברוב מחלקות בית החולים ובעיקר בטיפול נמרץ ובמחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד ומיון) ושם למדתי לנהל זמנים, להתעסק בעיקר ולא בטפל, לשים לב גם לפרטים הקטנים ובעיקר לקדם את איכות הטיפול הרפואי שהמטופל מקבל. אני מנסה להכניס ערכים אלו עליהם גדלתי והתחנכתי גם למרפאת קרית הרצוג".
"נפעמת מאחדות עם ישראל בכל פעם מחדש"
הודיה לוי, מנהלת אדמיניסטרטיבית במרפאת שמאי של כללית באלעד, מחוז דן פ"ת, מהווה דוגמה חיה למאמץ הבלתי נלאה הנדרש מרבים מאיתנו בימים אלה. היא רק בת 24, אך מציגה מאחוריה רזומה מקצועי ועשייה ענפה. מאז תחילת המלחמה הודיה אחראית על ניהול ותפעול שתי מרפאות ייעודיות שכללית הקימה לטובת המפונים, בימים הראשונים למלחמה, בכפר המכביה ובמלון לאונרדו ברמת גן. "חיפשתי דרכים להיות בעשייה, כדי לא לשקוע במחשבות. הגענו למרפאה יממה אחרי כשכל המפונים עדיין בסערת רגשות ומהר מאוד הגעתי למסקנה שאם לא אצא מההלם, זה לא יתרום לאף אחד".
לוי, נשואה לאוריאל ואמא לזאטוטה בת שנה. הבעל אוריאל גויס עם תחילת המלחמה והעדרו לא מנע ממנה לקחת על עצמה את ניהול המרפאות המפונים ולתרום לחברה.
"במרפאות הייעודית למפונים דאגנו לתת מעטפת שירותים רפואיים מותאמים, החל מרופאת משפחה, רופאת ילדים, שירותי סיעוד, שירותי משרד ומערך בריאות הנפש הכולל עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים. בהמשך מרפאות אלו שירתו גם את החוזרים מהשבי.
לצד מרפאות המפונים הודיה ממשיכה לנהל את מרפאת שמאי באלעד: "אני גאה לתרום את חלקי במרפאה גדולה אליה משויכים כעשרת אלפים מטופלים בכל טווח הגילים", היא מציינת. "כחלק מהעבודה השוטפת, אני עוסקת באיתור צרכים וסיוע למטופלים בדרכים יצירתיות. כמו מימוש זכויות סוציאליות והפניית אוזן קשבת למטופלים. התפקיד עצמו מרתק וכולל בתוכו הרבה עבודה אנושית. עצם האפשרות עבורי לשמש כסוג של עוגן עבורם, היא זכות גדולה".
בשבעה באוקטובר, שעות ספורות לאחר היוודע מימדי האסון, גויס בעלה של הודיה לשירות מילואים בגזרת הצפון, יחד עם ארבעה מאחיו שנמצאים בלב רצועת עזה. "לא אשכח את הימים הראשונים שהתאפיינו בהמון אי ודאות, לחץ ודאגה", משחזרת הודיה. "בשבועות הראשונים בעלי בכלל היה ללא טלפון. אוסיף לזה את הילדה הקטנה שלי, רק בת שנה. בלילות הראשונים היא הייתה קמה ומבקשת את אבא. כשהיה ניתן קיימנו שיחת וידאו עם בעלי. זה היה רגע כל כך מרגש. היא לקחה במבה וניסתה להאכיל אותו דרך המסך. רגע קטן, אבל כזה שממחיש את הגעגוע לדברים הקטנים".
הודיה התגייסה בצורה מעוררת השראה כחלק מהמאמץ בעורף. החל מהפן הלוגיסטי בכל הקשור לשינוע תרופות עבור מפונים, ועד להתנדבות כליצנית רפואית במועדונית ייעודית שנפתחה עבור ילדי העובדים, שהיו ללא מסגרות חינוכיות.
עד כמה מורכב היה לנהל מרפאה למפונים?
"לאורך הדרך טיפלנו במרפאות בכ-800 מפונים. התפקיד שלי בהתחלה היה לעבור בין האנשים וליידע אותם לגבי השירותים הקיימים, החל מרופא משפחה, רופא ילדים, מערך אחיות, חיסונים וצוות מורחב של בריאות הנפש. אציין שהמרפאה עדיין פעילה ונותנת שירות לקרוב ל-400 מפונים, עבורם אנו דואגים לשנע תרופות עד החדר. בנוסף, למרפאה נקלטו חלק גדול מהשבים מרצועת עזה, יחד עם חברי קיבוץ מגן שפונו כולם למלון עד להודעה חדשה".
איך התחושות ברמה האישית?
"העשייה בעבודה ושגרת היום עזרה לי מאוד. ההרגשה היא של העצמה בלתי רגילה. בכל פעם מחדש אני נפעמת מאחדות עם ישראל. יצא לי במסגרת התפקיד לנסוע מאז פרצה המלחמה בהרבה ערים. בכל מקום רוח ההתגייסות של האזרחים מורגשת, וזה בהחלט לא מובן מאליו".
בשיתוף כללית מחוז דן פ״ת
