1,821 נשים עובדות במחוז דן-פ”ת בכללית והן מהוות רוב מכריע של 77% מכלל עובדי המחוז. אבל הרוב המספרי הוא רק חלק מהסיפור: 74% מהנשים הן אקדמאיות ו-37% בעלות תואר שני ושלישי. בין המקצועות הבולטים שבהם נוכחותן מובילה: סיעוד (94%), רוקחות (66%) ורפואה (54.6%). הנשים בכללית מובילות בניהול מרפאות ושירותים: 73% נשים לעומת 31% גברים. הן תופסות מקום משמעותי בתפקידי הניהול הבכירים במחוז, בראשם מנהלת המחוז, מנהלת הסיעוד המחוזי, מנהלת הרוקחות, מנהלת משאבי אנוש, מנהלת השיווק, המנהלת האדמיניסטרטיבית, המנהלות של מינהלת דן ומנהלת פתח תקווה (האחראיות על שירותי הרפואה ב-2/3 מיישובי וערי המחוז) ועוד. לדברי מנהלת המחוז, ד”ר יעל רייכנברג, “עבורנו בהנהלת המחוז, השוויוניות המגדרית היא ערך עליון, והיא באה לידי ביטוי יום יום, שעה שעה, בכל שדרות הניהול והעשייה - דבר המשקף את כברת הדרך המשמעותית שעברו הנשים במערכת הבריאות בעשורים האחרונים”.
ד"ר טניה צוקרמן: "אין טוב מזה שמישהו אומר לך 'תודה, בזכותך אני במקום אחר'"
ד”ר טניה צוקרמן (46) מנהלת מרפאת אלון של הכללית, במרכז שפיר, ראש העין, מומחית ברפואת המשפחה
ד”ר צוקרמן, נשואה ללב ואם למארק ודוד, היא מומחית ברפואת משפחה, שבחרה ברפואה בגלל סיפור משפחתי קשה: “גדלתי בכלל במשפחה של מהנדסים. הבחירה במקצוע הגיעה כשהייתי בת 14 ונולד לי אחיין עם שיתוק מוחין. זה משהו שהשפיע עמוקות על המשפחה שלנו בכלל ועל ההחלטה שלי בפרט להיות רופאה. רציתי לעזור לאנשים. חשבתי בהתחלה להיות רופאת ילדים, ולאחר מכן עבדתי ברפואה פנימית עד שהגעתי לרפואת משפחה”.
מידי יום מטפלת ד”ר צוקרמן במטופלים רבים. לדבריה, “רפואת המשפחה הוא תחום מדהים, מטפלים במגוון רחב של תחומים ואנשים, כולל מקרים שדורשים התייחסות פסיכולוגית וסוציאלית, והיכולת שיש לי לעזור לאנשים, היא סיפוק גדול עבורי. אין טוב מזה שמישהו יוצא ממני ואומר לי ‘תודה רבה, בזכותך אני במקום אחר”.
מרפאת אלון בראש העין, אותה מנהלת ד”ר צוקרמן, נפתחה רק לפני כשנתיים: “היה אתגר גדול מאד לפתוח מרפאה חדשה שמונה כיום 7,500 מטופלים. היה צורך להתחיל את הכל ממש מההתחלה, כולל היכרות עם כל המטפלים. המטרה הייתה לתת מענה לתושבים חדשים ולהפחית את העומס ממרפאות אחרות, תוך הענקת הטיפול והיחס הטוב ביותר”.
על השילוב של קריירה כרופאה וניהול חיי משפחה, היא מספרת: “כשהילדים היו קטנים זה היה מאד מאתגר, בעלי רדיולוג והעובדה שגם הוא מתחום הרפואה לא סייעה לנו, כל הזמן נאלצנו לתאם בינינו תורניות ומשמרות על הילדים. היו תקופות שההורים סייעו עד שהילדים גדלו והקושי המשמעותי חלף.
“אני מאוד אוהבת את המקצוע, אוהבת את הקשר עם המטופלים והיכולת לעזור וללוות אותם. אני ממליצה למתעניינים ברפואה להגיע לתחום רפואת המשפחה. אחד הדברים החשובים לי היא לחנוך רופאים צעירים ולגדל כאן דור חדש של רופאים מקצועיים ומסורים”.
ד”ר עדי וייס פינק: "כל יום שאני קמה לעבודה אני מרגישה שאני מצילה ומשנה חיים של אנשים"
ד”ר עדי וייס פינק (40) בקרוב מנהלת מרפאת רום של כללית בפתח תקווה, מומחית ברפואת ילדים
ד”ר וייס פינק, נשואה לירון ואם לשני ילדים, חלמה להיות רופאה עוד מילדות: “מגיל מאוד צעיר היה לי חלום להיות רופאה, כל השנים האמנתי שאגשים את החלום שלי. מיד לאחר השירות הצבאי, במקום לנסוע לטיול הגדול, בעלי ואני נסענו לאיטליה ללמוד רפואה ולהגשים חלום משותף. המטרה שלי הייתה ללמוד רפואת ילדים ולשמחתי הרבה הצלחתי להתקבל למסלול הלימודים הזה, ובמשך שמונה שנים גם עבדתי בבית חולים באיטליה. כשסיימתי את ההתמחות שלי ב-2019 התכוונו לחזור ארצה אבל אז פרצה הקורונה ולא יכלנו לצאת, נשארתי שם ולפני כשנתיים עלינו לארץ. היה ברור לנו כל הזמן שכאן נגדל משפחה, ותמיד בעבודה היה לי הרצון לשוב לארץ ולעזור ולטפל באנשים מישראל”.
מאז הגיעה לארץ השתלבה היטב במרפאות כללית, ואף בחודש הבא תמונה לניהול מרפאת רום: “כל יום שאני קמה לעבודה אני מרגישה שליחות. זו לא עבודה של משכורת בסוף החודש, זה חיים של אנשים שיש לי היכולת לעזור, לשפר ולפעמים אף להציל”.
אחד המקרים שהשפיעו על ד”ר וייס פינק קרה באיטליה: “הגיעה אליי אמא עם תינוק בן 11 חודשים שזיהתה סימנים כחולים על הקרקפת שלו בזמן טיול. שלחתי אותה לספירת דם ומשם הדרך לאבחנה של מחלת הלוקמיה הייתה קצרה. הילד עבר טיפולים קשים ואני ליוויתי את משפחתו באופן מאד קרוב. הילד הזה נכנס לי ללב, לצערי הוא לא שרד ונפטר כשהיה בן שלוש, לאחר שנתיים בהן לא יצא מבית החולים. הוא נמצא תמיד במחשבה שלי. הסוף היה קשה ועצוב, אבל הסיפור הזה חיזק אותי כי אני יודעת שעשינו למענו הכל. אז גם התעורר בי הרצון לתרום באופן דומה לילדי ישראל”.
על הייחודיות במקצוע מספרת ד”ר וייס פינק: “כרופאת ילדים אני יוצרת קשר עם ילדים והורים שזקוקים לסיוע לא פחות מהילדים. מעבר לכך, היכולת להרגיע ולהסביר ולתת מענה אנושי היא חשובה מאוד עבורי, אני חוזרת בסוף יום הביתה ויכולה לומר שהיום הצלתי חיים של בן אדם, עזרתי ושיפרתי מצב של מישהו בזכות אבחנה נכונה או טיפול נכון, ואפילו יחס אנושי רגיש ומתאים. בעייני זו העבודה הכי מתגמלת שיש”.
על הקושי לשלב חיי משפחה וקרירה כרופאת ילדים היא אומרת: “בגלל השנים באיטליה בעלי ואני הפכנו לזאבים בודדים, למדנו להסתדר לבד. עשינו לא מעט הקרבות אבל אני מאמינה שהילדים הפכו בזכות כך לעצמאיים, ואני לא מצטערת על כלום. בעיניי הנשים של היום הן יותר אמיצות, שאפתניות ומצליחות, לא סתם אנחנו רואים יותר נשים בעמדות משמעותיות. בנוסף הילדים רואים הורים מאושרים. אמא מאושרת שעושה מה שטוב לה, היא אמא טובה בעייני . אני גאה גם בהיותי חלק מהרפואה בישראל, שאחרי שנים באיטליה, אני יודעת לומר שהיא באמת רפואה מאד טובה”.
ד"ר מיכל סיטי: "כיום ניתן לראות עליה בביקוש להתמחות ברפואת המשפחה. אנחנו מגדלים דור רופאים מתוך אהבה גדולה למקצוע"
ד"ר מיכל סיטי (46) מנהלת מרפאת כללית בקניון קריית אונו, מומחית ברפואת משפחה
ד"ר מיכל סיטי, נשואה ליעקב ואם לשלושה, היא בת לאב כירורג: "הרפואה תמיד הייתה עניין בבית, וכבר מגיל תיכון ידעתי שלשם אני מכוונת. עם תחילת ההתמחות 'התאהבתי' ברפואת המשפחה בגלל הקשר עם המטופלים שנותר לאורך זמן. התחום מאפשר גם טיפול מונע, עבודה על אורח חיים בריא ולא רק טיפול תרופתי".
לפני מספר שניםן הגיע מטופל בריא אל המרפאה, שהאבחנה של ד"ר סיטי הצילה את חייו: "הגיע אדם בריא שסיפר כי בזמן ספורט הוא מרגיש כאבים בחזה. הוא לא חשב שיש צורך בבדיקה דחופה אבל אני שלחתי אותו מהר למיון. תחילה הוא התעקש שאין צורך, כי בקרוב יש לו מבחן מאמץ שגרתי. אבל הוא השתכנע והלך ובסופו של דבר הא היה זקוק לצנתור וניתוח מעקפים דחוף שהציל את חייו. הסיפור הזה מבהיר עד כמה הקשר בין רופא המשפחה למטופל הוא חשוב. כמובן שהליווי ממשיך".
מעבר לקשר עם המטופלים, החלק האהוב על ד"ר סיטי הוא הטיפול באורח חיים בריא: "לכמעט בכל מקרה רפואי יש קשר לאורח חיים בריא, לתזונה, לפעילות גופנית, לשינה, לסטרס ועוד. אני גם חברה בחוג לרפואת אורחות חיים ומאוד מאוד מאמינה בזה. דרך העבודה שלי כרופאת משפחה יש לי היכולת לעודד אנשים לאורח חיים בריא".
ד"ר סיטי טוענת כי לאחרונה ישנה עליה בביקוש של סטודנטים לרפואה להתמחות ברפואת המשפחה: "היו שנים שהתחום לא זכה להערכה, אבל כיום רואים את העלייה בביקוש ואת הנהירה לתחום, ואת המגמה להוציא כמה שיותר שירותים רפואיים לקהילה. רופאת המשפחה מרכזת תחומים רבים בפרקטיקה היומיומית ויש לה אפשרויות רבות של מחקר ושל הדרכת סטודנטים, סטאז'רים ומתמחים. ההתמחות ברפואת המשפחה מעניינת ומגוונת וכוללת סבבים בבתי החולים ובקהילה. לאורך ההתמחות נפגשים כל המתמחים ליום לימודים מרוכז בהדרכת צוות המחלקה לרפואת המשפלה שכולל רופאים רופאות ועובדת סוציאלית".. עוד מוסיפה ד"ר סיטי: "אני גאה ביכולת שלנו לתת טיפול טוב ומקיף לכולם, גם בתקופות לא פשוטות, וגאה בדור הרופאים הצעיר שאנחנו מגדלים מתוך אהבה גדולה למקצוע".
על השילוב של חייה כרופאה עם חיי משפחה, מספרת ד"ר סיטי: "היו תקופות קשות יותר של תורנויות בהן נאלצנו ללמוד איך לתמרן. בעייני מאד חשוב שלשני ההורים תהיה קריירה מצליחה, זה החינוך הכי טוב לילדים".
ד”ר דנה שפירא: “אני מאמינה שכל הצלחה מושתתת על 90% עבודה קשה והיתרה מושתתת על כישרון"
ד”ר דנה שפירא (42) מנהלת מרכז בריאות הילד של כללית בפתח תקוה, מומחית ברפואת ילדים
ד”ר דנה שפירא, נשואה לאלון ואם לשלושה: אור, רום ועומר, החלה לאחרונה לנהל את המרכז לבריאות הילד של כללית בפתח תקוה. היא הגיעה לעולם הרפואה דווקא מהתעניינות בקשר שבין רפואת הנפש לרפואת הגוף: “בתחילת הדרך התאהבתי ברפואת ילדים והחלטתי לשנות כיוון. במהלך ההתמחות הגיע אליי ילד כבן חמש שסבל מאי ספיקת כליות וטיפלתי בו, וכך נחשפתי לתחום הנפרולוגיה ובחרתי להמשיך בו. התחלתי את דרכי באיכלוב בהתמחות בנפרולוגיית ילדים וסיימתי ביחידה לדיאליזה והשתלות בשניידר כחלק מהמסלול. בסיום ההתמחות חזרתי לאיכלוב כנפרולוגית ילדים ופתחתי שירות נפרולוגיה במרפאה, כאשר בנוסף אני משמשת גם יועצת נפרולוגיה מחוזית”.
על הדגשים במקצוע מספרת ד”ר שפירא: “חשובים לי מאד יחסי האמון עם המטופלים, שיהיה כבוד הדדי ותחושה שאפשר לפתוח הכל ולקבל מענה הכי טוב שניתן. אחד הדברים האהובים עלי זה הקשר עם הילדים וההורים והיכולת שיש לי לסייע להם במתן תשובות ותחושת ביטחון שיהיה בסדר. יש סיפוק אדיר לזהות מחלה נדירה שאפשר לטפל בה ולשפר ואף להציל חיים של אדם”.
נפרולוגיית ילדים היא מקצוע קצה: “מגיעים אלינו ילדים מאד חולים, זקוקים לדיאליזות דחופות ולמענה ממושך. לפני כשנתיים וחצי הגיעה אליי תינוקת בת ימים בודדים שנזקקה לדיאליזה בתחילת חייה, ובהמשך הייתה זקוקה להשתלת כליה. אנו מלווים אותה עד היום ורואים כיצד היא מתפתחת וגדלה וזה מרגש ומספק מאוד. זה, למשל, היה אתגר רפואי גדול, בעיקר בשל גילה הצעיר, והקשר איתה ועם משפחתה הוא דוגמא למה שאני הכי אוהבת בתחום שלי”.
על השילוב של קריירה רפואית וחיי משפחה מספרת ד”ר שפירא: “לשמחתי יש לי הרבה עזרה. מתחילת הדרך בעלי לקח חלק משמעותי ונתן לי את המקום להתמקצע, מתוך הבנה שזה מאד חשוב לי. בגילאים צעירים נעזרנו במטפלות ולא פעם, עד היום, המשפחה משלמת מחיר. אבל אני מאמינה שזו גם דוגמא טובה להראות לילדים, שניתן שאמא תהיה קרייריסטית. אני מאמינה בעבודה קשה, שבעיניי מביאה 90% אחוז הצלחה, בנוסף ל-10% כישרון. אני ממליצה למעוניינים לבחור ברפואה כמקצוע. אני קמה כל יום באהבה לעבודה ומרגישה שיש לי הזכות לעבוד בעבודה משמעותית ולטפל ולעזור לאנשים”.
ד”ר מיה גרשטין: “אני גאה בשילוב שהצלחתי למצוא ובהזדמנות להשפיע על חיים של אנשים”
ד”ר מיה גרשטין (47), מנהלת מרכז החדשנות של מחוז דן-פ”ת בכללית, מומחית ברפואת ילדים וראומטולוגיה
ד”ר מיה גרשטין, נשואה לענת ואם לשלושה: נועם שי ומתן, רופאת ילדים בחצי משרה, ומנהלת את המרכז החדשנות של מחוז דן-פתח תקוה בכללית.
על הבחירה בעולם הרפואה מספרת: “מאז שהייתי ילדה היה לי רצון לעזור לאנשים אבל לא ידעתי שאני רוצה להיות רופאה. רק לאחר ששירתי כחובשת בצבא נחשפתי להיבט של הטיפול בבריאות האנשים, ולאחר לבטים נרשמתי ללימודי רפואה. בשנת הסטאז' נכנסתי למחלקת הילדים בתל השומר. הרגשתי בבית ובחרתי להתמחות ברפואת ילדים”.
בכובע השני של ניהול המרכז לחדשות, מתמודדת ד”ר גרשטין עם אתגרים רבים: “המרכז עוסק בפיתוח טכנולוגיות והתאמתן לעולם המשתנה, ואנחנו חלק מרשת חדשנות של כל הכללית. המקום מאפשר לכל עובד במחוז ואפילו למטופלים להשפיע על האופן בו הם מעניקים ומקבלים שירותי בריאות, לבוא עם אתגרים, להיות יזמים ולקחת חלק בעיצוב שירותי הבריאות של העתיד הקרוב והרחוק."
על השילוב והקשר בין שני התחומים, היא מספרת: “בשני הכובעים שלי יש לי הזדמנות להשפיע על חייהם של אנשים. כרופאת ילדים האפשרות להקל על הסבל, לטפל ולהרגיע, היא משהו מאוד ישיר ובלתי אמצעי; וכמנהלת מרכז החדשנות יש לי את היכולת להשפיע בהיקף רחב יותר. המחוז שלנו מוביל במחקר וחדשנות. אני גאה על שהצלחתי למצוא את שילוב המושלם עבורי בעבודה, לא קל ליצור משלב עשיר כזה בקריירה ולהיות גם בת זוג ואמא מאושרת” .
הרגעים המסבים לה אושר, אומרת ד”ר גרשטיין, הם “הרגעים שאני מרגישה שעזרתי להקל על כאב, כשהחוש הקליני והניסיון מובילים אותי לאבחנה נדירה יותר ומדויקת. להרגיע הורה מודאג או ילד שרץ אליי בחיוך”. לדבריה, “הקריירה שבחרתי מאתגרת לא רק אותי, אלא את כל המשפחה ובלי התמיכה שלהם לא הייתי יכולה לעשות את זה. מה שמחזק אותי במקומות שבהם זה הופך להיות תובעני במיוחד אלה הערכים שהעבודה שלי מעבירה לילדיי: שאשה יכולה להגשים את עצמה, ושכשיש ערך של תרומה לעולם שבו אנחנו חיים, אז ההשקעה הזו הופכת את החיים שלנו למלאי משמעות. כמו כן, כל הצוות של החדשנות במחוז מובל על ידי נשים ואני גאה לקחת בו חלק".
