כשמגדירים אותם כ"הקבוצה הכי סודית בעיר", הם צוחקים. אבל אתם מוזמנים לבחון את עצמכם: האם אתם חברים בקבוצת הווטסאפ "חברים מבשלים בחירות"? אם לא, אתם מפספסים את הקבוצה האקסקלוסיבית שבה חברים יחד מועמדים לראשות העיר לצד פעילים שלהם וכן לא מעט אושיות מקומיות. ובמה הם עוסקים? אתם יכולים לנחש לבד.
אז מיהם מנהלי הקבוצה הפוליטית הסודית? את הקבוצה הקימו גיל בדובר (50), תושב פתח־תקוה מעל 20 שנה, מנהל מכירות, נשוי פלוס שלושה, המעיד על עצמו כי הוא פעיל של איציק ברוורמן; חברו אייל אחיאל (52), נשוי פלוס שניים משכונת אם המושבות, העוסק בעולם אבטחת המידע, יו"ר הנהגת ההורים של בית הספר נעמי שמר, ופעיל אף הוא למען ברוורמן; חיים חכים (56), יליד פתח־תקוה המתגורר בשכונת חן הצפון, עובד ברשות העירונית כמנהל אולם ספורט מכבים, נשוי פלוס שלושה וסב לנכד. בבחירות הקרובות ישמש כפעיל של סיעת ש"ס. המנהל הרביעי, שי שטרק, נעדר מהפגישה איתנו אולם החברים מספרים שמדובר בתושב שכונת אם המושבות הפעיל במטה של רמי גרינברג.
נפגשנו עם השלושה בביתו של חכים ושאלנו אותם על הסלקציה הבררנית שמתקיימת בכניסה לקבוצה, על המריבות והתככים ועל יכולות ההשפעה של קבוצת ווטסאפ שמכילה בסך הכל 130 חברים.
בלי פיקטיביים
בדובר מספר שהקים את הקבוצה אחרי שנמאס לו מהאלימות המילולית שמתרחשת ברחבי הפייסבוק. הוא מספר על קבוצה ניסיונית שנפתחה ונסגרה מהר מאוד. "החלטתי לפתוח קבוצה נפרדת כדי להסיט את הדיון מהפייסבוק ומכל האלימות שהיתה שם, ולאסוף אותם תחת קבוצה אחת שמנוטרת. יש הרבה קבוצות פייסבוק שהאלימות המילולית שם זה אלוהים ישמור".
ב־30 בינואר 2018 הגיחה הקבוצה לאוויר העולם והמנהלים שנבחרו לכהן לצידו היו חבריו הטובים: חכים, אותו הוא מכיר כ־20 שנה ואחיאל, שגדל בילדותו עם חכים בשכונה. כיום מונה הקבוצה כ־130 חברים – מועמדים בבחירות, פעילים וסלבריטאים מקומיים שתורמים לשיח הפוליטי בקבוצה.
אז איך נכנסים לקבוצה?
בדובר: "צריכים לבקש רשות. אנחנו בודקים מי האדם. בהתחלה הכנסנו את כל הפעילים והמועמדים עצמם. קבוצה כזו היא מקום סגור, ומי שלא שם לא קיים ולא יודע מה קורה".
אחיאל: "בהתחלה אנשים הצטרפו אבל היום אנחנו שולחים לינק. המוזמן פותח לינק ומצטרף, והלינק נסגר מיד כדי שלא יוכלו להצטרף עוד אנשים".
בדובר: "אנחנו בודקים כל מי שנכנס כי יש פעילים שרוצים ללכלך. היו לנו כאלה שהלכו וקנו סים כדי להיות פיקטיבים בווטסאפ. קלטנו את זה והעפנו אותם. השארנו יוזר אחד כי אנחנו יודעים מיהו. הוא פעיל בכיר של אחד המועמדים אבל לא מודה שהוא כזה. יש לו את הסיבות שלו כנראה".
איך צץ השם של הקבוצה?
בדובר: "היתה תוכנית בישול בטלוויזיה 'חברים מבשלים משהו', אז בחרתי את השם, וככה זה נשאר עד היום. זה שם מאוד קליט ואנשים זוכרים אותו".
איך מצליחים לנטר את השיחות?
בדובר: "בניגוד לפייסבוק, אנחנו יכולים לנטר את זה ולעצור את זה בזמן. במידה וזה לא עוצר, אנחנו מוציאים אנשים מהקבוצה".
אחיאל: "יש שליטה מלאה על הקבוצה ועל המשתתפים. יש ימים של מאות ואפילו אלפי הודעות".
חכים: "כל אחד מקבל אזהרה אחת, ובשנייה הוא רואה את הדלת בדרך החוצה".
אחיאל: "יש מנגנון שקבענו, כך שמתוך הקבוצה הזאת לא יוצאות תביעות דיבה. אם מישהו מאיים בדיבה אנחנו מזהירים אותו ופעם שנייה הוא יוצא. יש כמה עורכי דין שניסו להיכנס והעפנו אותם. גם עיתונאים מקומיים נכנסו וחשבו שיוכלו לאיים בתביעה ולהגיד מה שהם רוצים, אז הוצאנו אותם כי הם עשו צרות".
מהם הקווים האדומים?
אחיאל: "אם מישהו דיבר לא יפה".
בדובר: "כשמישהו מנבל את הפה ומאיים בתביעות דיבה על משתתפים אחרים".
חכים: "אתמול בשלוש בלילה חברה בקבוצה ירדה לפסים אישיים ודיברה על המשפחה של אחד הפעילים. הזהרתי אותה ישר".
יש ביניכם חיכוכים לפעמים?
בדובר: "בהחלט".
אחיאל: "יש חילוקי דעות".
חכים: "חילוקי דעות אבל עדיין חברים".
"ניסו לפרק"
הרוב המוחלט של תושבי העיר מעולם לא שמע על הקבוצה, שפועלת "מתחת לרדאר" הציבורי. עם זאת, הבכירים במערכת הפוליטית ואנשיהם יודעים על כל דבר שנדון בה, ונראה כי זה מטריד את חלקם, שאינו בוחל בשימוש באמצעים כדי להתערב בקורה בה.
אחיאל: "מועמדים התקשרו ושאלו 'למה הוצאת את הפעיל שלי'"?
בדובר: "או 'אל תיתן להוא לדבר, עובדים עליך, משקרים אותך, אל תאמינו לו'".
חכים: "ו'תחזיר את הפעיל שלי. זה לא הוגן'".
בדובר: "יש כאלה שניסו לפרק את הקבוצה ולהמריד את חבריה נגדנו. באם המושבות יש קבוצה שהפכה לפוליטית וכולם עזבו אותה אחרי הנחיה של המטה של אחד המועמדים. אצלנו גם ניסו להוציא את כולם אבל אף אחד לא יצא. הקבוצה שלנו חזקה".
תנו לי רשימה של המשתתפים בקבוצה.
בדובר: "יש לנו את אורנה דוידאי, אורי אהד, אורלי שטרית, אורי דרשן־הכהן".
אחיאל: "ענת זנזורי. גרינברג היה ויצא. ראש העירייה ואשתו היו ויצאו".
חכים: "משה משה, רצון, בשארי".
אחיאל: "גנאדי היה ויצא. כנראה הוא לא יכל לסבול 300 הודעות בשעה".
בדובר: "אתי פרל, פלהיימר, שלום קוטלר ועוד ועוד".
חשוב לכם להיות מאוזנים?
בדובר: "הקבוצה מתנהלת חופשי והשיח מתנהל חופשי. גם המריבות הן חופשי עד שמגזימים".
אחיאל: "היו פעילים של אחד המועמדים שהציפו ראיונות, דעות, הצהרות והשמצות. העפנו אותם כי זה צריך להיות מידתי".
מה המריבה הכי גדולה שזכורה לכם?
בדובר: "קללות בין פעילים של גרינברג לפעילים של ברוורמן".
חכים: "זה בדרך כלל פעילים. המועמדים לא מנבלים את הפה".
אחיאל: "הם שולחים את הפעילים שלהם בשביל להילחם את המלחמות שלהם. הם לא מתלכלכים".
יש חברים שפונים אליכם ו"מלשינים"?
בדובר: "בטח, כל הזמן. פונים אלינו בפרטי ומסכסכים".
אחיאל: "'איך אתה נותן לו לדבר ככה ואיך ככה'. הם עושים את זה גם בקבוצה עצמה, כמו ילדים קטנים. אנחנו לפעמים מרגישים כמו גננת. הם מרגישים לויאליות למועמדים. זה מה שעושה את הקבוצה".
חכים: "אומרים אחד לשני להתנצל בפומבי ובפרטי. מעלים סרטונים מפלילים של שלטים ודברים כאלה".
"נכנסים מרגלים"
לדברי מנהלי הקבוצה, אין תקנון רשמי לקבוצה אלא תקנון בעל פה, "אבל אנשים יודעים את הגבולות כי הם רואים מה קורה כשהם עוברים אותן".
האם יש לקבוצה השפעה בעיר?
בדובר: "מאוד מדברים עליה בעיר ובפייסבוק. יש לנו יכולות השפעה גדולות".
אחיאל: "אנשים מציפים את הבעיות. ראינו הרבה דברים שקרו בגלל דברים בקבוצה. אני מקבל הרבה טלפונים מבכירים בעירייה".
חכים: "יש דברים שאני לא יכול לעשות בגלל שאני עובד הרשות. פעם אחת כתבתי תגובה עם שביב של ביקורת, ומישהו העביר צילום מסך למישהו ברשות שהעביר את צילום התגובה לאשתי. מאז אני מאוד נזהר. ההודעות מהקבוצות הפרטיות יוצאות החוצה ואי אפשר למנוע הכול".
ראיתם דברים שיצאו מהקבוצה?
חכים: "תפסנו אנשים שהפיצו צילומי מסך מהקבוצה. צילום מסך הגיע אליי וקלטתי את הרקע הנדיר של הווטסאפ של החבר והוצאתי אותו מהקבוצה מיד. אחרי עשר דקות התקשרו אליי כל הבכירים כדי שאחזיר אותו".
בדובר: "יש אנשים שהמטרה שלהם היא רק ללכלך ויש פה גם מרגלים. זה חלק מהעניין".
חכים: "יש גבול גם להוצאת רפש. יש דברים שאתה לא יכול לעשות אותם. זה לא צריך לעבור הלאה".
אחיאל: "ברגע שכל הפעילים המרכזיים והמתמודדים נמצאים בקבוצה אחת, זה מתכון לבעיות. הכול מתנקז בקבוצה".
הצלחתם לשפר את השיח?
אחיאל: "מנסים לשמור על השיח ברמה מכבדת. זה לא תמיד מצליח לנו אבל לרוב אנחנו עושים סוף להשתלחויות".
בדובר: "השיח מתנהל ואנחנו לא משפרים אותו אלא מרגיעים אותו".
חכים: "לא צריך אף פעם לזלזל אחד בשני. גם אם אתה משתלח עדיין אפשר להשתלח בגבול הטעם הטוב, בלי שמות גנאי".
30 באוקטובר מתקרב. הקבוצה הזאת תישאר אחרי הבחירות?
אחיאל: "אני חושב שהבחירות לראשות הממשלה הן גם איזשהו בסיס להמשכיות שלה. אולי האנשים ישתנו".
חכים: "80 אחוז ימין פה, זה לא מאוזן".
בדובר: "או שנמכור אותה במאה אלף דולר, נעשה סטארט־אפ".
שאלת מיליון הדולר. מי ייבחר לדעתכם? הכל מודפס וייזכר.
חכים: "רמי בסיבוב הראשון ייקח. שונשיין יחבור אליו".
בדובר: "אחיאל ואני אומרים ברוורמן".
אחיאל: "שאר המועמדים לראשות העיר לא יגיעו ל־21%, ולא יהיה סיבוב שני".
חכים: "רמי לא ייבחר מאהבת מרדכי אלא משנאת המן".
אחיאל: "מי שיכריע בסוף זה החבר'ה הדתיים. החילונים צריכים לצאת החוצה ולהצביע כדי שנהיה כמה שפחות תחת ההשפעה של הדתיים, למרות שגם אני מניח תפילין כל יום".
חכים: "התושבים חושבים שהדתיים הם אלה שקובעים. זה לא נכון. ב־2013 הציבור החילוני קבע מי יהיה ראש העירייה. וגם הפעם הם יקבעו".
בדובר: "הדתיים ברובם הולכים להצביע כי הם נענים לקריאה של המנהיגים שלהם. חילונים רואים בבחירות יום חופש וייצאו לטייל כי אין להם מנהיג בעיר. חשוב שהם יבואו להצביע".