אני לא מבין אנשים שמוכנים לשלם יותר רק כדי לשבת בשורה הראשונה של הופעה מוזיקלית, הצגה וכו'. תמיד נדמה לי שהחוויה לא שונה משמעותית ואולי אף להיפך – כשמדובר בהופעה רבת משתתפים, המרחק יכול לתת את האפשרות להכיל את הגודל.
ביום שלישי האחרון הסתייע בידינו לשבת בשורה הראשונה באולם הגדול של היכל התרבות בפתח-תקוה, כשהאומן/יוצר/מלחין/זמר/פסנתרן/קלידן יוני רכטר עלה להופעה משותפת עם התזמורת הייצוגית של הקונסרבטוריון העירוני בעיר ומקהלתו "קנטבילה". או אז הבנתי לראשונה את הטעם בישיבה כל כך סמוכה לבמה. ראינו את השמחה הגדולה והאמיתית על פניו של רכטר, את המבטים החיוכים המרגיעים ששלח לנגנים הנרגשים ואת חדוות היצירה, הנגינה והשירה של הצעירים הכל כך מוכשרים. "אתם יכולים להיות גאים במה שצומח לכם בעיר", סיפר רכטר בהפסקה בין שני שירים, "גם בתלמידים וגם במורים. בכל ימי הראשון האחרונים הגעתי לקונסרבטוריון והתוועדתי לכישרון הגדול שפורח כאן".
ניכר כי היוצר הוותיק הגיע לערב דרוך ואף נרגש משל היה מדובר לפחות באיחוד נוסף של להקתו לשעבר "כוורת". בלי טיפת התנשאות או גאוותנות, הוא עבד עם החבורה הצעירה, כשהמכנה המשותף בין כולם, שגישר על פער הדורות, היה האהבה הענקית למוזיקה.
אחרי סדרת ברכות קצרה הכריז מנחה הערב, יואב יפת (כאן 88) כי הגיעה עת המוזיקה. עשרות מוזיקאים צעירים כבר ניצבו על הבמה וחיכו לאות.
הערב נפתח בשירתה המרגשת של המקהלה את "סביבנו", שיר הנושא מהאלבום האחרון והיפה של רכטר, שיצא לפני כשנה.
מיד בסיום השיר עלה רכטר לבמה, הודה קצרות לקהל המריע והחל לשיר את השיר הראשון – "עד מחר" הנוגה והמקסים של נתן זך, שהולחן במקור לנורית גלרון וזכה לביצוע יפהפה של רכטר.
בזה אחר זה המשיך רכטר לירות מלהיטיו המופלאים, בעיבודים תזמורתיים מפעימים – "שטח ההפקר" שרכטר הלחין למילותיו של עלי מוהר ז"ל, שותפו העיקרי ליצירה ושר במקור גידי גוב, זכה לביצוע קליפסו מקפיץ. "כלים שלובים", שגם אותו שר במקור גוב היה שקט ועדין. רכטר שר גם את "הרצינות היא ממני והלאה" המשעשע, שהפך כמעט קברטי, אבל גם הוכיח (שוב) כי הרצינות דווקא איתו לאורך כל הערב.
אחד מרגעי השיא של הערב היה הביצוע הסהרורי משהו של רכטר עם המקהלה ל"שיר ערש", שכתב יהודה עמיחי ז"ל. רכטר אף ציין שמח לגלות שברפרטואר שבנו בקונסרבטוריון לערב, הם לא בחרו אך ורק בלהיטים שלו, אלא גם בשירים מורכבים יותר, דוגמת "שיר ערש", המדבר על הצער בכך שילדים צעירים צריכים ללכת אל המלחמה.
בין לבין עלו גם שלוש סולניות במקהלה, בעבר ובהווה, לביצועים משותפים עם רכטר לכמה משיריו היפהפיים. ראשונה עלתה ליאור עגיוב, היום סולנית תזמורת צה"ל ושרה את "שיר התעוררות" היפה והרומנטי וכבשה את לבבות כל הנוכחים.
אחריה שרה שירי מאור את "הו איזה לילה" הקסום ובהמשך גם נוגה יעקבוסון שרה עם רכטר את "תן לי יד", שכתב עלי מוהר למנגינה של רכטר ומוהר עצמו שר עם ביתו שרון. אותו לחן שענת גוב ז"ל כתבה לפיו את "יש אי שם" המופלא ששר בעלה גידי.
שלושתן בהחלט לא הסתירו את התרגשותן מן המעמד, אבל הקסימו והפליאו בשירתן, כל אחת וסגנונה.
לקראת סיום שרו כל המשתתפים יחד מחרוזת משירי הילדים הרבים שהלחין רכטר, מרביתם פיארו את אלבום המופת "הכבש השישה עשר" ואז הגיע עוד אחד מרגעי השיא. הערב כולו זכה לשם "עטור מצחך", על שם הלחן הכי מפורסם ומורכב של רכטר, למילותיו היפהפיות של אברהם חלפי ז"ל. למעלה משנתיים עבר רכטר על הלחנת השיר וההקפדה מורגשת בכל תו ותו.
צפו בקטע מהשיר "תן לי יד":
נדמה שאין עין שנותרת יבשה בכל פעם שהשיר הזה מתנגן וכך היה גם בביצוע היפהפה של רכטר וחבריו החדשים מפ"ת.
אחרי ההדרן השני שרו רכטר, המנחה יואב יפת, שלוש הסולניות והמקהלה את "שיר נבואה קוסמי עליז", לא לפני שכל האחראים לערב הנפלא הזה (ומיד נפרט את שמותיהם) קיבלו זרי פרחים.
צפו בקטע מהשיר "עטור מצחך זהב שחור":
וזה אכן היה ערב נפלא. גילם הצעיר של הנגנים כלל לא הורגש. אולי רק בחדוות הנגינה והרעב הגדול למוזיקה. התיאום בינם לבין רכטר היה מופלא וזאת תודות לכשרונם הגדול ולעבודתם הנהדרת של מנצח התזמורת מיכאל דלמן ושלומית מדר, מנהלת הקונסרבטוריון ומנצחת המקהלה, כמו גם של רועי פרידמן שהיה אמון על העיבודים, הניהול המוזיקלי והנגינה היפה על אקורדיון. יוסי טוב הוא מנהל הבמה ורכז התזמורת, דבורי שגיא – הפקה ויחסי ציבור, כרמל ליפשיץ טכנאי קול, אורית שילוח המדריכה הקולית של "קנטבילה" ורכזת המחלקה הווקאלית של הקונסרבטוריון ואוהד בטאט רכז המקהלה.
כולם יחד ובעיקר החבורה הצעירה היו אחראים על ערב מרגש במיוחד, שהשאיר בהחלט טעם של עוד לקראת ההפקות הבאות של הקונסרבטוריון ולעתיד הוורוד של כל המוזיקאים המוכשרים, צעירים וותיקים כאחד.
צפו בקטע מהשיר "שטח ההפקר":
צילום: אמיר בן שלום
