"התדמית של העטלפים נפגעה באופן אנוש. תמיד אומרים על עטלפים דברים גדולים ומפחידים נורא ואז באה הנחה כזו שהקורונה הגיעה מהעטלפים וזהו. התדמית שלהם הרוסה", אומרת נורה ליפשיץ, מקימת עמותת ע.ט.ל.ף לעזרה וטיפול בעטלפי פירות.
נורה ליפשיץ ועטלףנורה ליפשיץ ועטלף
נורה ליפשיץ ועטלף
(צילום: NV Photography)
"גם אם יוכח בהמשך שהקורונה לא הגיעה מעטלפים, אנשים תמיד יקשרו את החיה לנגיף הזה. אגב, גם כשהתפרצו מגפות הסארס והאבולה 'האשימו' את העטלפים למרות שמחקרים כבר הוכיחו שזה לא נכון. אם בסופו של דבר יוכח שהקורונה כן הגיעה מעטלפים אז כדאי שנדע שהעטלפים של סין אלה לא העטלפים שיש פה. זה לא אותו סוג, זה לא אותו מין".
אז מה יש בעטלפים שכל המגפות "נדבקות" אליהם?
"אולי זה בגלל שלעטלפים יש יכולת לשאת בתוכם מחלה אבל לא להידבק בה. יכול להיות שאנשים לא מבינים את זה. במקום לראות ביכולת הזו דבר מדהים ולהתפעל מהמערכת החיסונית המופלאה שלהם 'מפילים' על העטלפים דברים רעים. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם. אגב, בהזדמנות זו אני רוצה לחדש לאנשים: עטלפים לא תוקפים, הם לא מסתבכים בשיער, הם לא עיוורים אלא רואים מעולה. הם גם לעולם לא יתקרבו מבחירה לאדם. הם מאוד מפחדים מאנשים".
הקורונה נפלה על העטלפים בזמן לא טוב. בין מרץ למאי מגיע שיא עונת ההמלטה (כן, כן, עטלפים הם יונקים). גור העטלף צמוד לאמו במהלך שלושת החודשים הראשונים לחייו. הוא מחובר כל הזמן לפטמתה, גם כשהיא מתעופפת. ובין מרץ למאי מתחילים "לנשור" הגורים מאמותיהם ונזקקים לעזרה.
למה הם נופלים?
ליפשיץ: "לפעמים הם מאבדים אחיזה בגלל רוח חזקה, לעיתים אוטובוס מתנגש באם במעופה והגור נופל. ברגע שזה קורה יש לנו כשעתיים להחזיק אותו בחיים. אם נגיע אליו לאחר מכן, רוב הסיכויים שהוא לא ישרוד. כעת יש לנו בעיה בגלל הסגר. יותר קשה לנו לשלוח מתנדבים שיגיעו מהר אל הגורים הנופלים לכן לאחרונה יצאנו בגיוס מסיבי של מתנדבים".
כמה קריאות מגיעות אליכם בתקופה הנוכחית לעומת מספר הקריאות בזמן הזה בשנה שעברה?
"לפני שבועיים-שלושה הגיעו אלינו בכל יום שלוש או ארבע קריאות על גורים שנפלו. אלה רק הקריאות מרמת גן ותל אביב. בשבוע האחרון הגיעו אולי שבע קריאות. ברגע שיש פחות אנשים ברחוב, יש פחות עיניים שמוצאות עטלפים".
בסוף השבוע שעבר הגיעו לעמותה דיווחים על שני אירועי גורים נופלים בפרדס כץ בבני ברק ובפארק הלאומי ברמת גן. בשני המקרים דווח כי כמה גורים שוכבים על האדמה. "כשנודע לנו על המקרה בפרדס כץ", מספרת ליפשיץ. "המתנדבים שלי יצאו לשם מיד. החשש הראשון הגדול שלנו היה שמישהו פגע בהם במכוון.
"כמה שעות לאחר מכן קיבלנו דיווח על אירוע דומה בפארק הלאומי ברמת גן וגם לשם הגיעו מתנדבים. במקרה הזה לא היו באזור הרבה אנשים, לכן אנחנו מניחים שהגורים נפלו בגלל הרוח החזקה. לא הצלחנו להגיע בזמן כי הדיווח הגיע מאוחר. ייתכן שאנשים ראו את הגורים על האדמה אבל בגלל שהם פחדו מהעטלפים הם לא דיווחו".