הדרה ישבה במסעדה עם חברה. אחרי שהזמינו ראשונות ועיקריות, אכלו ונהנו והרימו כוס 'לחיים' עם יין איכותי, סימנה הדרה למלצרית להביא להן את החשבון, ואז גם הוסיפה וביקשה ממנה כוס מים חמים, והדגישה: "בלי לימון ובלי תיון".
המלצרית חזרה בזריזות עם כוס מים חמים ועם החשבון, וכשהדרה הביטה בו היא גילתה שחויבה ב-10 שקלים עבור המים.
"כמעט נחנקתי", היא אומרת. "באיזה עולם זה הגיוני? בקרוב נצטרך לשלם גם על האוויר שאנחנו נושמים?".
מה עושים?
עו"ד הדס יעקובסון, מנכ"לית העמותה החדשה לצרכנות: "על פי תקנות הגנת הצרכן (הצגת מחירי שירותים), חלה חובה להציג את כל המחירים במקום הנראה לעין ובאותיות ברורות, או בתפריט המוגש לסועדים.
חובה זו חלה גם על בתי קפה ופאבים. את המחיר יש להציג בשקלים בלבד. מאחר ו"כוס מים חמים" לא מופיעה בתפריט, על המלצרית היה ליידע את הדרה על עלות כוס המים (מבלי להתייחס כמובן לשאלה האם מדובר בסכום מופרז או לגיטימי).
קראו גם:
הלו, יש עם מי לדבר?
גיורא עובד מהבית כמעצב ובונה אתרים. הוא קנה טלפון נייד חדש, ואת החשבונית הוציא על שם העסק. אחרי כחודש המקשים לא הגיבו והוא פנה לחנות, אך הובהר לו שהם לא מוכנים לסייע. גיורא חזר לנייד הישן ולא מוצא פתרון.
מה עושים?
עו"ד יעקובסון: "למרות שהטלפון נרכש לבית העסק (ולכאורה מדובר בהתקשרות בין שני עוסקים), עדיין יחולו הוראות סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, המגדיר צרכן כמי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי.
החוק מתייחס לשימוש שנעשה במוצר ולא למי שרכש אותו. ברור שבטלפון הנייד ממשיכים לקבל שיחות גם מחברים ובני משפחה, לכן החנות מחויבת לתקן את הנייד.
בשורה התחתונה, למרות שגיורא קנה את הטלפון על שם ועל חשבון העסק, ברור שהוא מדבר בו גם עם חברים, לכן בניגוד למחשב למשל, שמורידים בו תוכנות עסקיות, העובדה שהחשבונית היא על שם עסק לא משנה. השימוש הוא מה שקובע ולא מי שרכש אותו, לכן הוא זכאי לדרוש את התיקון.
