מאז ה-7 באוקטובר שרויה מדינת ישראל בחוסר ודאות, החל מגורל החטופים, דרך יעדי המלחמה ועד למלחמת הקיום היומיומית של בעלי העסקים, ובמיוחד בענף ההסעדה. רבים מבעלי הברים והמסעדות, שלא מזמן סיימו ללקק את פצעי הקורונה, לא יודעים כיצד ישלמו בחודש הבא לספקים ולבעלי הנכסים.
המציאות שאיתה הם מתמודדים כמעט בלתי אפשרית: המבלים מדירים רגליים, ההכנסות הצטמקו, שעות הפעילות צומצמו וחלק מעובדיהם נותרו ללא תעסוקה.
הברדק: סוגרים את השער (ירידה של 100 אחוז בהכנסות)
הפגיעה הקשה בהכנסות הובילה בעלי עסקים להחליט לסגור את שעריהם לצמיתות. אחד המקומות שכבר לא ייפתח שוב הוא "הברדק", בר פיצה פופולארי ברחוב ברקת 9 בפתח תקוה. "אין לנו ממה להתקיים. 8 שנים לא עזבתי את המקום, אבל די, אי אפשר לשרוד. שברו אותנו", אומר בכאב גדי סליג (39) בעלי הבר, שמאז פרוץ המלחמה, מפעיל את המקום כמה שעות ביום רק כדי להכין פיצות לגדודים מצפון ועד דרום.
"לא פתחנו גם בגלל הנחיות פיקוד העורף וגם בגלל שאנחנו בר עם אווירה שמחה ולא יכולים לעבוד בלי מוזיקה, אי אפשר לשנות את הקונספט. בכל יום יש פה שתי אזעקות, ובמצב כזה אף אחד לא יישב ויהנה. כרגע אנחנו עם ירידה של 100 אחוז בהכנסות, ואני פועל לעזור ולתרום למדינה. פחות חושב על הצרות האחרות".
סליג מודה שמצבו לא פשוט: "בתקופת הקורונה היינו בהלם, אבל אמרנו שזה יעבור, ננשך שפתיים למרות שאנחנו מפסידים כסף. המצב אכן נמשך והפסדנו 450 אלף שקל, אבל לא רצינו לוותר על החלום ועל הבייבי שלנו. אמרנו שהקורונה זה מצב של פעם בחיים ולא שווה לסגור את הדלת כי העתיד יהיה טוב. התקופה הזו עברה אבל אז הגיעו המבצעים בעזה, ההפגנות שגם השפיעו, ועכשיו המלחמה. זהו, הרמנו ידיים. שלוש שנים שאי אפשר לדעת מה יקרה מחר, אין שגרה".
מה לגבי סיוע כלכלי מהמדינה?
"בינתיים המדינה לא באה לקראתנו, בכל יום יש דיונים וזה מתפוצץ. יש שכירויות ובעלי הבית וגם הספקים רוצים את הכסף שלהם".
יש מחשבות על היום שאחרי?
"אם הייתי יודע מתי הוא יהיה זה היה טוב. המחשבות עם העם עכשיו. זה לא יהיה בתחום המזון, הענף הזה נמצא בנפילה ואין לו סיכוי. כל מי שיגיד לך, 'יש לי מקום', תרחם עליו, אל תקנא בו. כרגע אנחנו במצב הכי חמור שראיתי, ואני בתחום מגיל 16. אני יכול להבטיח שאף אחד לא ייקח את המקום שלי עכשיו.
"החלום שלי מתנפץ לי בפנים אבל יש דברים בחיים שגורמים לך להסתכל על דברים קצת אחרת. יש כאלה שחוו אסונות שאין להם מחיר. בסופו של דבר נקווה לימים טובים יותר, שנזכה לחייך כמו פעם".
שיפודי חן: מתכונת מצומצמת ("עובדים בעיקר על משלוחים")
גם עסקים ששורדים בינתיים מספרים שהם חווים תקופה קשה. "כשהחלה המלחמה אנשים פחדו לצאת מהבית. לא היה לנו כוח אדם והיינו סגורים במשך ארבעה ימים", מספר יוסי סודאי, בעלי "שיפודי חן", הסמוך לקניון הגדול (אבנת). "לאחר מכן פתחנו במתכונת מצומצמת. אם לפני המלחמה אנשים היו פותחים שולחן וסגרנו בסביבות 23:00, מאז שחזרנו אנחנו עובדים בעיקר על משלוחים כשמי שרוצה לשבת במקום יכול לעשות את זה אבל אין מלצרים שיגישו את האוכל. מ-12 עובדים נותרו שישה, חלקם נאלצים לא להגיע וחלקם גויסו. ב-21:00 אני כבר סוגר. המצב הנוכחי לא מאפשר לאנשים להנות ולפתוח שולחן.
"בימים הראשונים שאחרי המלחמה חוויתי מן הסתם ירידה של 100 אחוז בהכנסות, היום זה בסביבות 30 אחוז. בגלל שעיקר העבודה במשלוחים, זה לא רווחי. גם זמני ההמתנה גדולים מאוד, ואם בעבר היינו מגיעים ללקוח תוך שעה גג, היום אנחנו אומרים מראש שההזמנה עלולה לקחת עד שעתיים. כל הסיטואציה לא נעימה".
איך מתמודדים?
"לאט ובעדינות, אין ברירה. זה המצב במדינה, נלחמים עם מה שיש. עדיף שיהיה עסק שעובד עם תזרים מזומנים כלשהו, גם בהפסדים, מאשר עסק שמושבת לגמרי. מסעדנות זה תחום שמאוד קשה להתמודד בו".
אפשר לשרוד כך לאורך זמן?
"לאורך זמן אי אפשר לשרוד אבל אני מקווה שנצליח. אני לא יודע מה יהיה אחרי המלחמה. אני כל כך אוהב לתת שירות וכל כך אוהב את המקום כך שהמחשבה לסגור לא עברה בראש.
"אני כל הזמן עסוק באיך לשקם את העסק, לייצר לקוחות חדשים, להביא את עצמנו למקום טוב יותר בתקווה שנצליח. בכלל אני מנסה להעסיק את המוח כמה שיותר, ולא לשקוע בפחד של מלחמה וקטסטרופה. אני משתדל לשמור על שפיות ואופטימיות כי אחרת נלך לאיבוד. זה עושה טוב בימים האלה לראות את עם ישראל מתאחד וקם על הרגליים מחוזק. אתה אומר שיש תקווה".
בוקריה: ירידה של 40 אחוז ("האזעקות משנות את כל התמונה")
"הדבר הכי משמעותי כרגע זה שאתה לא יודע למה לצפות", מסביר רן אלקובי, הבעלים של מסעדת "בוקריה" שבמתחם יכין. "יכול להיות בוקר סטנדרטי כמו לפני המלחמה ואז תהיה אזעקה בצהריים, וערב שהיה אמור להיות מלא הופך להיות ערב של 20-30 אחוז עבודה מהרגיל. האזעקות משנות את כל התמונה, דברים משתנים בתוך רגע".
קראו גם:
באיזו מתכונת אתם עובדים?
"בהתחלה היה חשוב לנו לפתוח כדי להכין אוכל לכל הגזרות, בין אם לחיילים, פצועים או מפונים. אחרי שבוע וחצי פתחנו הושבה לאנשים ומשם זה מתגלגל והופך להיות סוג של 'שגרה'. אנחנו עובדים בשעות מצומצמות יותר, כשבמוצ"ש למשל המקום לא פתוח, אבל ברמת הפעילות משתדלים לתת שירות כמה שיותר מלא, אם כי בהיקף נמוך יותר ובכוח אדם קטן יותר".
מה אתה מזהה בהתנהלות של הלקוחות שמגיעים?
"האנשים יותר קפוצים, יותר קצרים. כל יום אנחנו נכנסים עם לקוחות לממ"ד כי אין יום שאין בו אזעקה. זו הפכה להיות סיטואציה שגרתית. מה שכן, ככל שעובר הזמן רואים מגמת עלייה בכמות האנשים שמגיעה. כולם צריכים את היציאה הזו כדי להתאוורר מהלחץ".
עד כמה נפגעת כלכלית בינתיים?
"יש ירידה של 40 אחוז אבל אומדן נזקים נעשה אחרי המלחמה. כאזרח בעורף אני לא מרגיש בנוח לבכות על מצבי. ביחס לאחרים במדינת ישראל הוא הרע במיעוטו ויש כאלו שזקוקים לסיוע לפנינו".
כמו מסעדנים רבים, גם אלקובי חווה עתה פגיעה משמעותית נוספת אחרי זו שזימנה הקורונה. "ההשוואה קיימת בגלל הסיטואציה אבל הקורונה הייתה ההיפך: אנשים ישבו בבית וחיפשו כיצד להתנחם, היום לאנשים אין מצב רוח להתנחם במשהו טעים מבחוץ, הם עדיין בתקופת אבל. המורל קיבל חבטה עצומה".
דיברו איתך על פיצוי מהמדינה?
"תרשה לי להיות ציני - איזו מדינה? קודם שידברו עם מי שצריך, אחרי זה שידברו איתנו".
איך אתה רואה את העתיד?
"אני חושב שזה הולך להיות ארוך, אבל אנחנו כעם נעבור את זה כמו שעברנו דברים אחרים. כמובן שתהיה פגיעה אבל בסופו של דבר אנחנו פה כדי להישאר, אין ברירה".
לה קרנה: שינוי מתכונת ("יש פחד ואין מצב רוח")
יניב חביב, בעלים במסעדת "לה קרנה" שהעתיקה לאחרונה את מקומה לרחוב תוצרת הארץ, עורך גם הוא השוואה לתקופת הקורונה. "אנשים חזרו לאכול את המוצר הטוב בקרטונים", הוא אומר. "עברנו לפה במטרה לשנות קונספט וליצור אווירת בילוי עם ההמבורגרים המוכרים והטובים שלנו, בשילוב קוקטיילים ובירות. זה צלח בהתחלה, אבל מה-7 באוקטובר המתכונת השתנתה. בימים הראשונים היינו סגורים ועזרנו לחיילים. בהמשך פתחנו אבל אנשים פחות מגיעים גם בגלל הפחד וגם כי אין מצב רוח. הקונספט של בילוי, אוכל ואווירה פחות מדבר לאנשים כרגע".
איך ממשיכים הלאה?
"כרגע מנסים להבין אם ואיך העירייה תעזור ואם המדינה תיתן פיצוי, אבל זה נראה רחוק. בינתיים יש הירתמות מצד המתחם שעוזר לנו עם דמי השכירות ואנחנו מקווים שגם הספקים שמולם אנחנו עובדים שנים, גם בימי משברים, יגלו הבנה. אנחנו מנסים לעשות את המירב מבחינה שיווקית ולמקסם את העסק ככל הניתן".
"נוכל להתמודד עם הסיטואציה רק עם אורך רוח ועם הבנה שזה יחלוף", אומר חביב. "כרגע אנחנו שומרים על אופטימיות ומאמינים שאנשים יוכלו לנהל שגרה לצד מלחמה, כי זה לא הולך להשתנות בקרוב. אני אופטימי ולכל ירידה יש עלייה. אנחנו עם חזק ונעבור את זה".
