יום חמישי כלשהו בחודש יולי 2023.
דייט מספר השד יודע כמה מיום יציאתי למבצע - לחפש (ולמצוא) את האחד.
בשביל הרשמיות, אני אזרוק פה איזה מספר רנדומלי, בעל ארבע ספרות ותלוש לגמרי מהמציאות.
אז הנה, ווקשה:
דייט מספר #3174
יצאתי מהמשרד בערך כשבוסגה (לכו תראו קופה ראשית, אם לא הבנתם מה כתבתי פה) סגרה עליי את האורות והמחשבים, ישר לבית של חברה טובה, חולה וכאובה, לעזור לה קצת בכביסות וסידור מיטה. נשארתי שם עד הדקה התשעים.
היא גרה רגלית ממני, אז שטויות. הגעתי הביתה, האכלתי את פרנקו ונינג'ה, שליטיי העריצים, סידרתי קצת שיער ואיפור והתקדמתי לכיוון המקום שקבענו לשבת בו. איכשהו אני והדייט הגענו בדיוק באותה שנייה, ובדיוק בשעה שנקבעה. 21:30:00.
זה הרגיש כמו אחת משתי אופציות: או התחלה מוצלחת לערב קסום במיוחד, או הדבר היחיד המוצלח בערב הגרוע שזה הולך להיות. כל הסקרנים והסקרניות מוזמנים פשוט להמשיך לקרוא, ואם בא לכם, גם להתערב ביניכם - בסוף תגלו מי צודק.
לא עבר "היי, מה נשמע, נעים מאוד" אחד ושנינו התוודענו לעובדה שאשכרה יש תור בכניסה. זה כולה בר קוקטיילים די רגיל, ביום חמישי, בשלב די מוקדם של הערב. לא תגידו מחירי רצפה, לא תגידו מוצ"ש - שצריך לסיים קצת יותר מוקדם ולא תגידו חצות, כלומר, שיא הלילה.
היינו פחות בעניין של לחכות את התור הזה. התקדמנו למקום אחר, מעבר לכביש. גם שם, תור. מודה ששם יש בירות מיוחדות - בטוח יותר מהקוקטיילים בבר ההוא.
איבנצ'ואלי, שם התרשמנו שיש אפילו יותר תור, ושוב בחרנו להתקדם. מקום שלישי במספר, עוד 5 דקות הליכה עם כזאת ירידה למטה ברחוב. שם היה מקום. אפילו על הבר, עם מזגן שהגן מהבחוץ האימתני שיש בו משהו כמו 90 מעלות.
הדייט הזה ואני? בתכל'ס הכרנו מזמן, לפני אולי ארבע או חמש שנים, באיזו קבוצה של אלהוריים. חשבתי בזמנו להתחיל איתו, ומשהו לא קרה מספיק. מפה לשם, הוא נחשף לפוסטים שלי בחודשים האחרונים ושאל את עצמו אם לנסות, למרות נקודת ההתחלה הנמוכה-יותר-מגרוש-פלוס שלו.
הלכתי על בירה ענברית והוא על כהה, הכל תוצרת המקום. כמו שני אלהוריים טובים, בחצי השעה הראשונה של הדייט הראינו אחד לשנייה תמונות של החתולים שלנו. לא הכחשתי מעולם ששליטיי העריצים, הם גם ילדיי המתוקים. המשכנו אחרי כשעתיים וחצי (שכללו גם תרגול ספרדית משותף עם הברמן) למקום עם כנאפה ממש טעים, ליד המקום עם הבירות השוות, כי יש שם "כנאפה אחד הטעימים, באחריות", שהכיר לי מישהו שיצאתי איתו בעבר.
קשה לפספס עם מקום שיש בו כנאפה עם נוטלה ורוטב קינדר בואנו. הדייט (הטבעוני) שאל מה דעתי על כנאפה טבעוני, כדי שיוכל לקחת ממני ביס, כי גדול עליו כרגע כנאפה שלם. אז זהו, שיש דברים טבעוניים שהם ממש אחלה ובמקרים מסוימים לא נופלים מהמקור, אבל אף אחד מהם לא מכיל גבינה וככל הנראה גם לא נוטלה ורוטב קינדר בואנו.
באגואיזם מוחלט, הזמנתי בדיוק את הכנאפה הזה, עם נוטלה והרוטב קינדר בואנו, ומעל גלידת שמנת מחלב עזים. לא בדיוק טבעוני, ויקירנו הדייט בכל זאת גנב לי ביס - מודה שאהבתי מאוד את המהלך המושכל הזה שלו, שלטענת שנינו עוזר לו לשמור על שפיות.
ישבנו שם משהו כמו שעה וחצי, ושיחקנו ששבש. כן, היה בכנאפיה (ככה קוראים למקום של כנאפה?) שש בש.
הוא ניצח אותי פעמיים.
אם לענות לשאלה איך היה בדייט, "שיחקנו ששבש" זו תשובה מצוינת.
ביותר פשוט - "היה אחלה".
אבל אחלה באופן שבו משתמשים לבילוי עם הבסטי. אחלה של הפריינדזון. כמה אחלה של הפריינדזון מ-1 ועד לשחק ששבש? בדיוק זה.
קראו גם:
לא הייתה נשיקה בסוף, מה שתרם לאווירת הפריינדזון עוד קצת. השלב הבא היה לתת כיף באוויר ולקרוא לו "אחי" (לא, לא קרה אבל גם לא היה רחוק מזה).
סיכמנו שעובד לנו מעולה - כשאנחנו בפריינדזון. "אז בוא/י ופשוט נישאר חברים טובים ונמשיך לשלוח אחד לשנייה תמונות של החתולים שלנו ונתרגל את הספרדית שלנו". יאללה, מוסכם.
ולגבי מי ניצח, אם עשיתם שמה איזו התערבות - אז לא, זה לא היה הערב הגרוע בעולם, אבל גם לא היה קסום במיוחד. זה היה פשוט… עוד ערב, עם עוד בסטי.
יאללה, פנים קדימה לעבר הדייטים הבא, ומה שהם יביאו.
