קשה לעמוד בקצב של העולם הדיגיטלי, המשתנה ומתפתח בכל יום. עוד יותר קשה לתפוס אותו ככל שמתבגרים, והחיים משתנים על פיו. טלי גדיש, מנהלת העסק "דיגי-טלי", לא חשבה עד תחילת העשור הנוכחי שתלווה מבוגרים בהיכרות עם המכשיר הקטן בלעדיו אי אפשר היום להתקיים- הסמארטפון. אבל הקורונה גרמה לגדיש (67), גרושה ואם לשני ילדים וארבעה נכדים לעשות חישוב מסלול מחדש, כמו שאומרת אחת מהאפליקציות אותן היא מסבירה.
טלי, המתגוררת בפתח תקווה, עבדה במשך שנים בפרסום ושיווק, כאשר ברזומה שלה גם אפשר למצוא את דפי זהב. עם הגעת המגפה לישראל, מצאה את עצמה בבית, ללא עבודה, חושבת מה תעשה. במקביל, היא לימדה את אמה ובן זוגה איך להשתמש בנייד המשודרג, שכבר לא כולל בתוכו מקשים לצורך שיחות קוליות בלבד.
"ראיתי בפייסבוק מודעה על חברה שמלמדת גמלאים ותיקים על הנייד", היא נזכרת איך הכל התחיל. "בזמן הקורונה התמקצעתי מאוד בעניין הנייד וכל מה שקשור אליו. כמו יוטיוב, איך להכין פלייליסט, שיחות וידאו ו-WIFI. עוד לפני שחזרו לעבודה, נתקלתי בבקשה של רמי גרינברג, ראש העיר, לתת הצעות למיזם לתושבי העיר. הצעתי את המיזם הזה וקיבלתי ממנו פרס בטקס. יש לי אחיין שעוסק בסרטים, והוא מכין לי את הסרטונים שאני רוצה. משם חיברו אותי למתנ"סים בעיר".
כמה זמן את נמצאת במפגשים האלה?
"כבר שנתיים וחצי. עד לפני המלחמה היו קבוצות קטנות של עד חמישה אנשים, אבל בתקופה האחרונה אני נותנת הרצאות ל-15 עד 20 אנשים. אני באה עם המחשב והנייד שלי ומסבירה מה לעשות. הכל אצלי רק בלימודים פרונטלים. אני צריכה לראות עם מי אני נמצאת, אם הוא עשה משהו בנייד שלו ולבדוק איך דברים הולכים. מרחוק לא אפשרי לעשות את זה".
עם איזה אתגרים את מתמודדת מאז המלחמה?
"היא קצת עצרה את הפעילות. כולנו היה בהלם, ישבנו בבית ואף אחד לא רצה לצאת ממנו, אז התחילו לבקש ממני להגיע לבתים. התחלתי גם לתת שיעורים פרטיים. זו לא התנדבות, זה המקצוע שלי. עכשיו גם הקבוצות מתחילות לחזור במתנ"סים. אנשים משוועים ליציאה, לחברותה. בסוף גם הנייד מחבר בין אנשים".
מה התשוקה האמיתית שלך בתחום העיסוק שבחרת?
"אני כל הזמן אומרת שזכיתי בגיל השלישי שלי לעשות את מה שאני אוהבת. אני מרצה ומלמדת מכל הלב. כל יום שני יש לי מפגש קבוע עם 15 אנשים במתנ"ס וורבר בעיר, שם אני מלמדת כל שבוע נושא אחר, למשל פייסבוק. אני מלמדת איך לכתוב פוסט ומה ההבדל בין סטורי לפוסט. השבוע לימדתי על גוגל ועל האפליקציות שלו: מפות, פתקים, יומן ותמונות. אני גם מלמדת איך לצלם תמונה או סרטון, איך בכלל שולחים את זה. אני היחידה שעושה את זה אצלנו בעיר. הנייד הוא כל עולמנו. אני מלמדת גם על אייפון וגם על אנדרואיד, מתמחה בשניהם".
סיפור מרגש שאת לוקחת איתך מהתקופה?
"לימדתי בעמותת עמ"ך (המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה). הזמינו אותי עם שתי קשישות, ניצולות שואה, לתוכנית הבוקר של פאולה ולאון. הופעתי איתן בטלוויזיה, והן היו נפלאות".
מה את מסבירה על אפליקציות?
"אני אומרת קודם כל שיש אפליקציות בנייד שבכלל לא יודעים מה הן. זה כי הילדים או הנכדים הורידו, נגיד. אני מלמדת לאט לאט איך להכין תיקיות, לסדר כדי שלא יהיה מפוזר. את אלה שלא צריכים הם יכולים למחוק. התמקצעתי בזה בצורה יוצאת מן הכלל. כשאני מעבירה קורס עם אנדרואיד כל אחד מתנהג אחרת. אני נותנת את הדף עם הסימנים של הטלפון כמו שיתוף ומיקום".
משהו אופטימי לסיום?
"אשרינו שאנשים בגילי זכו לחיות בשתי מאות כל כך משמעותיות. אנחנו שיחקנו למטה, דיברנו עם החברים, צעקו לנו מהמרפסת שנבוא הבית. לא ידעתי מה זה מחשב עד שעבדתי בדפי זהב. היום אין דבר כזה. הקדמה הגיעה לידי כך שהילדים יושבים בארוחת ערב ומסמסים אחד לשני. אנחנו צריכים להיות IN".
פרטי התקשרות: טל' 054-2130404
