דפנה ביטרן, בת 59, נשואה פלוס 2: בן אחד רס"ן בשריון משרת בעזה, בן שני במילואים בגולני. סבתא לנכד. עובדת כמנהלת כספים מזה כ-20 שנה בחברת "מיקי גל" - ייבוא דלתות, מחסן גבס ומוצרים משלימים. מתגוררת בפתח תקווה.
ספרי על תחילת הדרך.
"את שירותי הצבאי עשיתי באגף תקציבים בצבא, חיילת מצטיינת. באזרחות עבדתי כחשבת שכר ומנהלת כספים במשרד רואי חשבון כשבין היתר ניהלתי את החשבונות של חברת מיקי גל. הם היו מאוד מרוצים ממני עד כדי כך שהם משכו אותי אליהם ומאז אני שם כבר 20 שנה".
מהי התשוקה האמיתית שלך בתחום העיסוק שבחרת?
"מצאתי מקצוע בתחום החשבונאות שעבורי הוא מעניין, מאתגר, דינמי וכן דרושות בו יצירתיות ואמינות".
ספרי על האתגרים שאת מתמודדת איתם מאז ה-7.10.
"הייתי בעצם צריכה ללמוד ולהסתגל למצב החדש. אנחנו בתחום הבנייה, ענף שנפגע בצורה מאוד קשה במהלך הלחימה, ונוצר קושי גדול בהעסקה כי כשיש הפסקה בבנייה הכל נעצר. באופן טבעי היינו יכולים לצמצם להוציא אנשים לחל"ת או לפטר אבל הוחלט לתחזק את מערך העובדים כמו בכל שאר ימות השנה".
כיצד העבודה עוזרת לך לצלוח את התקופה המורכבת?
"הבנתי שיש לי תפקיד חשוב בתקופה הזאת שאני יכולה למלא בחברה וזה לדאוג לעובדים במפעל שלנו. יחד עם מיקי דאגנו בכל התקופה לשמור על צוות העובדים כמקשה אחת ולהמשיך להעסיקם. גם הוא מבין עד כמה קשה לעובד בתקופה כזו. אז התחלנו לקצץ באופן זמני ומדוד, כשהמטרה היא לשמר את האפשרות של העובדים להמשיך לבא כל בוקר לעבודה.
"למדנו כבר בקורונה שמשברים כאלו יימשכו זמן ממושך ויהיו מלווים בחוסר ודאות. לכן הצעתי מגוון של פרויקטים חדשים, קורסים, רענונים, ספירות מלאי לסדר ולארגן, ולתת לעובדים תחושה שהם חלק מהמאמץ הזה ולחבר את כולם.
"עכשיו כשהמשק בשלבי התעוררות, הוספנו בחזרה משעות העבודה שקיצצנו. הענף לא התאושש לגמרי ויש מערכה נוספת צפויה בקרוב אבל אנחנו לא מוותרים. שמנו את העובדים כאמור בראש סדר העדיפויות ואנחנו ממשיכים לעשות וכל זאת תוך כדי דאגה ושירותיות ללקוחותינו גם בימים קשים כאלה, כשאנחנו דואגים לזמינות במלאים ולהזמנות שלהם".
סיפור מרגש שאת לוקחת איתך מהתקופה?
"אין לי סיפור על מקרה או עובד אחד כי "הסיפור" למעשה הוא בעצם המארג של המאמצים שעשינו כמעט עבור כל עובד כדי למקסם את אפשרות התעסוקה שלו. יצרנו קומבינציות, תפרנו פתרונות וברוך השם צלחנו את התקופה הקשה מבלי לפטר אף אחד מהם".
מהיכן שואבים כוחות בתקופה זו? ועוד כשיש לך בן שבימים אלו שעדיין משרת בעזה?
"זה באמת קשה, אבל אולי מאז ששני הילדים שלי שירתו בעזה במבצע צוק איתן לפני כעשר שנים ייתכן שפיתחתי איזושהי עמידות כביכול או חוסן. אני גם שואבת כוח מתוך ההבנה והביטחון שהבנים שלי כמו יתר המשרתים עושים את הדבר הנכון והחשוב כרגע בלחימה.
"במהות שלי, אני מאמינה שבזכותם ובזכות כל האנשים הטובים שמגנים עלינו אנחנו חיים פה במדינה שלנו. מעבר לזה, אני מעסיקה את עצמי בהמון דברים כדי לא ליפול למחשבות קשות וללחץ כי ברור שהם לא תורמים או עוזרים לי".
משהו אופטימי לסיום?
"אני אופטימית מטבעי. אני מאמינה שמה שהכרנו עד המלחמה כבר לא ימשיך להתקיים ותהיה כאן מציאות חדשה. כל הזעזוע הזה, גם הוליד משהו חיובי והעולם יתחיל לראות שמה שקורה כאן זה לא רק בעיה שלנו ויבין לצד מי הוא עומד. ברמה האישית אני ממשיכה גם להתנדב בכל מיני פרויקטים חברתיים וחינוכיים למען המדינה, וגאה שאני חלק מהעם הזה".
פרטי התקשרות:
מיקי גל בע"מ,
אלכסנדר ינאי 35 פתח תקוה
טלפון: 03-9347878
מוגש מטעם דפנה ביטרן
