אחד הקשיים המרכזיים בחייו של כל עולה חדש שמגיע לישראל הוא הקושי להשתלב. זה מתחיל בקשיי השפה, דרך המנטליות השונה ועד להליכי הבירוקרטיה המייגעים שעצם המחשבה עליהם, גם בשפה העברית מעייפת, אז קל וחומר כשאתה לא דובר את השפה.
2 צפייה בגלריה
מרגריטה סלבקין
(צילום: ענת קזולה // סטיילינג: לורה פלדמן // בגדים: אסף פלג, אורוקא תכשיטים)
כאשר מרגריטה סלבקין הגיעה לארץ בשנת 1995 מדונייצק שבאוקראינה היא חוותה את אותם הקשיים בדיוק. "הגעתי לישראל בגיל 23 וכמעט שלא ידעתי את השפה" היא מספרת. "התחלתי ללמוד תוך כדי עבודה בקיבוץ מלכיה שבגליל העליון, לאחר מכן עבדתי במפעלים שונים בתור מהנדסת מכונות ובמקביל גם למדתי עברית וגם את ההיסטוריה הישראלית. אני לא מאמינה בתקרות זכוכית. אני הגעתי לכאן כאישה צעירה לבד ולמדתי ולימדתי את עצמי. אין גבול למה שאנחנו יכולים לעשות. זה סוד ההצלחה".
לפני כחמש שנים הצטרפה למאבקם החברתי של עולי ברית המועצות שהגיעו לישראל בשנות ה-90. "המאבק של העולים הללו היה בנוגע לפנסיות זעומות שנצברו לאחר שנים רבות של עבודה קשה, הגדלת קצבאות זקנה ובעיות בדיור הציבורי" מסבירה מרגריטה. "העלנו את הבעיות הללו לסדר היום בעזרת כלי התקשורת, חברי כנסת, מחאות חברתיות ועוד, וזאת בכדי למצוא פתרונות לבעיות הללו. מרבית העולים הגיעו לארץ עם תארים אקדמאים ונאלצו לעבוד בעבודות פרך דרך קבלנים והעיקר להביא פרנסה הביתה. קשה מאוד להסתדר עם פנסיות מגוחכות כמו שהם קיבלו".
מכאן יצאה סלבקין לדרך של קריירה חברתית. "בהתחלה רק רציתי לעזור בארגון המאבק, אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי במרכז העניינים. הייתי ממייסדי קבוצת 'פרוגרס' ששמה למטרה לטפל בתנאים הסוציאליים של העלייה מחבר העמים. היינו תנועה חברתית התנדבותית וללא מימון. חברי התנועה פעלו במעט הזמן הפנוי שנשאר בין העבודה לבין המשימות בבית".
2 צפייה בגלריה
מרגריטה סלבקין
(צילום: ענת קזולה // סטיילינג: לורה פלדמן // בגדים: אסף פלג, אורוקא תכשיטים)
בעקבות העשייה במסגרת 'פרוגרס', החלה מרגריטה לצבור מוניטין ב"רחוב הרוסי" ובבחירות האחרונות לרשויות מקומיות הוצבה במקום השישי ברשימתו של ראש העירייה רמי גרינברג. "לפני כן לא ידעתי מה מתרחש בעיר ברמה המוניציפלית" אומרת סלבקין. "אחת ההצעות שלי הייתה תרגום אתר העירייה לשפה הרוסית, כך שהמידע על המתרחש בעיר בנוגע לשירותים הניתנים ע"י העירייה כמו רווחה, חינוך ותרבות יהיו נגישים וברורים לעולים הוותיקים והחדשים כאחד" היא מסבירה. "בהמשך לכך החלו בעירייה להפיץ עלונים רבעוניים על הנעשה בעיר גם בשפה הרוסית. אני מרגישה שזה גם מאוד חשוב לראש העיר והוא לקח את נושא קליטת העלייה כאחד הפרויקטים שלו".
"כיום אני מכהנת במספר כובעים שונים" ממשיכה מרגריטה. "ביניהם אני יועצת ראש העיר בענייני קליטת העלייה בהתנדבות, חברת דירקטוריון של ארגון נשים "פרויקט קשר בישראל", חברה במועצת הנשים העירונית בפתח תקווה, פעילה חברתית בהגנה על זכויותיהם של עולים דוברי רוסית, שותפה בתנועה החברתית 'פרוגרס' ומייסדת ומנהלת קבוצת פייסבוק העירונית 'העיר שלנו פתח תקווה' בשפה הרוסית המונה כ-8,000 חברים. אני מאוד נהנית מהעשייה כאן בעיר וחושבת שלא מקלים ראש בקליטת ושילוב אוכלוסיית עולים חדשים, מכלל העדות, בעיר שלנו".
ואם בקשיי שפה עסקינן, מספרת מרגריטה גם על הצלחה בתחום המשפטי לעולים ותיקים שלא דוברים את השפה. "סייעתי פעמיים בבית משפט לשני אנשים מבוגרים. אדם תבע חברה בנושא מקרר והחברה זיכתה אותו בכסף לאחר שפנינו לבית משפט. פעם נוספת הייתי עם אישה מבוגרת אשר הסתבכה במתן הלוואה קטנה. עזרתי בתרגום וסייעתי בעזרת הידע שלי ולשמחתי הצלחתי פעמיים לזכות בכסף עבור אותם אנשים. אולי אפנה מתישהו גם לעריכת דין" היא אומרת וצוחקת.
"המסר שלי בסופו של דבר הוא שאנחנו, כחברה ישראלית, צריכים לכבד את השורשים של העולים אך לא להיצמד לסטיגמות שלא תמיד נכונות ולא רלוונטיות" אומרת מרגריטה. "במקביל אני גם מבקשת מהעולים שכן ינסו ללמוד את השפה, את המנהגים וההיסטוריה ולהשתלב ככל הניתן בחברה הישראלית. אנחנו חייבים לסייע להם בקליטה ובאינטגרציה וכמובן לכבד את רצונם לשמור על הזהות שלהם כי זה מייחד את המדינה שלנו. כולנו צריכים לנהוג בסובלנות ובכבוד הדדי".
