אחרי שיברון הלב במשחק האחרון של עונת 2020/1, בו ירדה הפועל פתח־תקוה סופית לליגה א' לראשונה בתולדותיה, מתברר כי שום דבר לא באמת סופי בביצת הכדורגל המקומית.
הפועל איכסאל שהייתה אמורה לעשות את הדרך ההפוכה לא הצליחה ביום שני להעמיד ערבויות כספיות בסך שני מיליון שקלים, כפי שנדרשה לעשות על ידי הבקרה התקציבית.
המשמעות היא שהפועל פתח־תקוה זכתה מההפקר ותקבל הזדמנות נוספת לתקן את טעויות העבר הקשות שדרדרו את המועדון למקומות בלתי מוכרים. האם היא תצליח? ימים יגידו.
"קרה לנו נס"
"עברנו בחודשים האחרונים את התקופה הכי קשה בתולדות המועדון", אומר ניסים קלדרון, ההיסטוריון הלא רשמי של המועדון ומאוהדיו הבולטים. "קרה לנו עכשיו נס. זה אולי לא ספורטיבי, אבל זה מה שקרה. זה מאוד מעודד ונקווה שקברניטי המועדון ינצלו את ההזדמנות, שלא תחזור, כדי לבנות קבוצה ראויה. זכיתי לראות את כל האליפויות והגביעים ולשפל כזה לא האמנתי שנגיע".
איך הגבת כששמעת שהקבוצה נשארה?
"כשקיבלתי את הבשורה קפצתי מהמקום, ממש כמו שקפצתי כשלינוי אשרם זכתה במדלית זהב. מי שעודד אותי לכל אורך הדרך היה שופט העבר יעקב שיינר, שאמר לי שהפועל פתח־תקוה לא תרד. עם כל הכבוד, ליגה א' לא מתאימה למועדון כמו שלנו".
מה עכשיו צריך לעשות אחרת?
"כל מה שעשו עד עכשיו, אבל הפוך. אי־אפשר לגדל דורות של נערים מוכשרים ולשחרר אותם לקבוצות אחרות. חייבים לבנות את האגודה מלמטה, שחקני בית שמשחקים בשביל הסמל".
מה עם ההנהלה?
"בעבר היו פה אנשים עם ניסיון ניהולי אדיר שידעו להזיז דברים. היום זה עבר לידי האוהדים ואני מקווה שהם יידעו מה לעשות. אי־אפשר לבנות כל שנה קבוצה חדשה. יש לי תמונה מהקבוצה שזכתה באליפויות וכולם שם גדלו ביחד. אפילו הקבוצה של תחילת שנות ה־90' שגדלה ביחד עשתה פלאים".
אתה אופטימי?
"אתה לא יכול להיות אופטימי כשכל יום משחררים שחקנים. אם הם יתנהלו במקצועיות ובסבלנות, יהיה אפשר להיות אופטימיים. אני מקבל אינספור הודעות וטלפונים שהמצב לא יכול להימשך. יש פה המון תושבים שלא גדלו בעיר וחייבים לחבר אותם להפועל פתח־תקוה. צריך לבנות מגרשי אימון, למשל, מול שכונת אם המושבות, ושם לגדל את הנוער".
"ללמוד מהטעויות"
אלי מחפוד, אחד משחקני העבר הגדולים של המועדון, אומר כי זה "סוג של צדק. לא יכול להיות שקבוצות כמו איכסאל יביאו שחקנים יקרים, אבל לא ישלמו להם. אני מקווה שהמועדון שלנו יתעורר ולא יעשה את הטעויות של השנה שעבר. אין אמנם הכנה אופטימאלית לשנה הבאה, אבל אני מקווה שהדברים יסתדרו ושהאסון הספורטיבי לא יחזור על עצמו".
איך אתם, שחקני העבר, יכולים לעזור?
"הצענו את העזרה שלנו בכל מיני דרכים, באמת כדי לעזור מניסיון ומתוך אהבה למועדון. רצינו לתרום בכיף שלנו כי אנחנו את שלנו כבר עשינו. אמרו שיחזרו אלינו, אבל כלום לא קרה".
מה יהיה בשנה הבאה?
"אימנתי הרבה שנים בליגה הזאת וחשובה מאוד בחירת השחקנים. צריך להתמקד במחלקת הנוער, עם אנשי מקצוע מתאימים, ולצרף אליהם שחקנים מתאימים. אם זה לא יקרה, נהיה שוב בתחתית. התחושה בשנה שעברה הייתה שזה מועדון חברתי ולא מקצועני".
למה ללוזונים זה מצליח?
"הלוזונים למדו מהשנים היפות של הפועל פתח־תקוה. הם עושים היום הכל בצורה נכונה. כל שנה הם מוכרים שחקן או שניים ומחזיקים את עצמם כמו שצריך".
זה נכון לגדל שחקן נוער מוכשר ולשחרר אותו בגיל צעיר?
"זה קורה בכל העולם. הקבוצות הקטנות מייצאות את השחקנים הטובים. מאז מאיר שמיר לא היה פה איזה טיקון ששם כסף ולא נאלצת למכור שחקנים. לצערי רוב הקבוצות במחלקת הנוער שלנו בליגה השנייה וזה פוגע. הורים לא רוצים להביא את הילדים שלהם למחלקה פחות טובה. הדאגה שלנו הייתה שהקבוצה תתקע בליגה א' למשך שנים. התחושה היא שזכינו כעת בלוטו וצריך למנף את זה. אם לא, נסתבך שוב בתחתית. יש קהל תומך ואם הקבוצה תרוץ יפה יבואו אלפים ליציעים".
בני קוזושווילי, עוד סמל עבר גדול, מוסיף: "אני שמח, למרות שזו לא דרך אידיאלית להישאר. אותי לימדו להישאר בדרכים אחרות. יכול להיות שזה עצר את ההדרדרות של המועדון להיעלם או להיתקע שנים בליגה א'. זו הזמנות בלתי חוזרת, צ'אנס של פעם בחיים".
ואיך לא מבזבזים אותו?
"צריך לעשות הפוך ממה שעשו עד היום. איך אמרתי פעם לשוער רפי כהן: 'רפי, אתה לא עוצר שום פנדל. בפעם הבאה שבועטים אלייך, תזנק הפוך ממה שאתה חושב... בסוף זה עבד לו כמה פעמים. אותו דבר צריכה הפועל פתח־תקוה לעשות. יש שם חברה שאמנם רוצים להצליח, אבל כך אחד חושב שאם הוא שם 750 שקל, הוא יכול להחליט ויודע יותר טוב מכולם".
אז מה צריך לעשות?
"למנות סמכות מקצועית עליונה כמו זביק זלצר או גיורא שפיגל, מישהו שעבר דבר או שניים בכדורגל. כשאני עליתי לבוגרים הייתה דרך. הים מחליפים ארבעה מאמנים כל שנה".
דברים ישתנו לדעתך?
"נקווה שכן. כל השנים אמרתי שיותר גרוע לא יכול להיות, וכל שנה התבדיתי..".