חוזרים, אבל למציאות עגומה / שי בנימין שמש

נפתח בגילוי לב: איכשהו ועל אף הדברים החמורים שעוד ייכתבו כאן, המחשבה על חידוש המשחקים מייצרת התרגשות פנימית אדירה. למרות התוצאות העגומות עד כה ולמרות שעל פי הפורמט הנוכחי האוהדים נשארים מחוץ למשחק, אי־אפשר לבטל לגמרי את הרגש שמאחורי ההחלטה לחדש את הליגה. החלטה מנותקת, מיותרת - בעיקר בכל הנוגע לליגה הלאומית, אבל כאוהד אתה מבין את האמביציה שאפשרה אותה. אבל פה זה נגמר. במבחן המציאות והספורטיביות מדובר במקרה הטוב בצעד מיותר, ובתסריט מסוים בהחלטה שטומנת בחובה קטסטרופה כלכלית עבור חלק ניכר מהקבוצות.
הפועל פתח תקוההפועל פתח תקוה
הפועל פתח תקוה
(צילום: אורן אהרוני)
חשוב להבהיר: בניגוד למה שמצוין על הנייר, רוב קבוצות הכדורגל בליגה הלאומית לא עשויות מחומרים של מועדון כדורגל. רשימת הנכסים שלהן מסתכמת בחשבון בנק, מדים, כמה כדורים וג'ריקאן. בחשבון הבנק, אגב, נמצאים בעיקר כספי תמיכות בכמות ממש לא נדיבה, ועוד כמה פירורים של מענקי הליגה.
אי לכך, להפועל פתח־תקוה ולחלק ניכר מחברותיה בליגה, שגם במציאות סטרילית מתקשות לשרוד, אין באמת את היכולת להתמודד עם הטלטלה הכלכלית שהביאה איתה הקורונה. חידוש האימונים והמשחקים גוררים את העונה עמוק אל תוך חודש יולי - ובמספרים: חריגה של כמה מאות אלפי שקלים מהתקציב. כסף שאין. וכסף שאין הוא כסף שיורד מהעונה הבאה, שגם כך, כאמור, מבוססת על מודל כלכלי שלכל היותר שומר את הראש מעל המים.
גם ברמה הספורטיבית, הביקוש הוא קטן, כשמרבית הקבוצות והשחקנים איבדו עניין בליגה, ובעיקר את הכושר (כאמור, לא באמת מועדונים), שלא נדבר על החיבור הקבוצתי על המגרש, תחת תרבות מועדונית כל כך רופפת. כל זה מסתכם לכדי דבר שלא ממש שווה לצפות בו. ובכל הנוגע להפועל פתח־תקוה, נקודתית, קשה לדמיין את שארית זמן הזבל שנותר לה כמשהו שיעודד את האוהדים לחדש את חברותם בבעלות על הקבוצה בעונה הבאה. על פי ההכרות הלא מבוטלת עם המועדון, מצפים לנו עוד תשעה משחקים שיצננו לנו את הצורה ואת ההתלהבות להמשיך להיות חלק מ'הכחולה'. ובחמש מילים: מכת מוות אפשרית לקבוצת האוהדים.
ולסיום, הצופים. אולי עוד צפויה תפנית בנושא, אבל עם כמות האוהדים הדלילה שמגיעה למשחקים בימים כתיקונם, אין שום סיבה לחוש איום מהתקהלות שתעלה את שיעור התחלואה בקרב אוהדי הספורט. כך שמדובר בהגבלה מאוד מיותרת, שיכולה להשתנות באמצעות אומץ דיפרנציאלי. מה לעשות, בלעדי מעט האוהדים שעוד באים, המוצר הזה שנקרא כדורגל בלאומית, באמת לא שווה את הדשא שהוא דורך עליו.
אז כן, חוזרים, איזה כיף. אבל כמה שזה מיותר.

בואו נשלים את המלאכה / שי קרנר

לפני שנה בדיוק ירדה מכבי פ"ת לליגה הלאומית אחרי הפסד ביתי להפועל תל אביב. ההלם והמעבר הקיצוני ממשחקים בבלומפילד, טדי, טרנר וסמי עופר למגרשי הליגה הלאומית בשעות החמות של ימי שישי בצהריים הפכו לשגרה מעצבנת או במילה אחת - לסיוט.
מכבי פתח תקוהמכבי פתח תקוה
מכבי פתח תקוה
(צילום: אורן אהרוני)
הזמן עשה את שלו ומכבי על סף חזרה ודאית לליגת העל ולבמה המרכזית, וגם לפני משחק חצי גמר הגביע מול... הפועל תל אביב. דווקא כשדרכה של מכבי נראתה סלולה, הגיעה פגרת הקורונה ועצרה הכל. אחרי שיצאנו לחל"ת, צפינו באין ספור שידורים חוזרים בערוצי הספורט, טיפסנו על הקירות ועצבינו נמתחו עד לקצה השפיות - בסוף החודש יש למה לצפות.
אם הכל יהיה בסדר ולא יהיו הפתעות, ליגת העל תחזור ואיתה הליגה הלאומית. סוף-סוף נוכל לראות את מכבי משלימה את המשימה וחוזרת בשעה טובה ומוצלחת לליגה הבכירה. בינתיים, השחקנים חזרו השבוע לאימונים מלאים וסיפרו על "רעב" אחרי שבועות של ריצה ליד הבית, רכיבה על אופניים והרמת משקולות.
לא ברור באיזה כושר הם נמצאים ועד כמה יוכלו להימנע מפציעות. למרות שהמשחקים אמורים להתקיים ללא קהל, יש לשחקנים הרבה מה להוכיח, בעיקר לעצמם. הם ישחקו על החוזה לעונה הבאה ועל המעמד שלהם בשוק. "צריכים לתת מספרים עד לסיום העונה", הם אומרים.
עד לסיום העונה נשארו למכבי עוד תשעה משחקי ליגה. שניים עד לסיום העונה הרגילה ועוד שבעה בפלייאוף עליון. זה הזמן לדפוק כרטיס עבודה ולהשלים משימה. וכן, יש את משחק חצי גמר הגביע מול האדומים, שאיתם יש לנו חשבון פתוח ארוך ימים.
ותרשו לי לסיום קצת נוסטלגיה. באמצע שנות התשעים אימן את מכבי שייע פייגנבאום, סמל אדום בפני עצמו. בחצי גמר הגביע שהתקיים אז באיצטדיון רמת גן, הוא הוביל את מכבי מול הפועל תל אביב. אחרי תיקו 1-1 בתום 120 דקות שקולות התייצבו שתי הקבוצות לפנדלים. רן בן שמעון כבש את הפנדל הראשון, אבל אייל בגלייבטר, טל בניה וגיא יצחק החמיצו בהמשך. האדומים כבשו ואנחנו הלכנו הביתה מאוכזבים ושבורי לב.
השבוע שוחחתי על המשחק עם השוער המיתולוגי, הקפטן ולימים גם מנהל הקבוצה, עופר פביאן (שביום ראשון חגג יום הולדת 58), ועם שרון צופין, מגן וקפטן העבר של מכבי (שבקרוב יחגוג 50). למרות השנים הרבות שחלפו מאז, השניים לא שכחו את המשחק והוא אנקדוטה כאובה מבחינתם. ב־10 ביוני הדור הנוכחי יצטרך לעשות צדק היסטורי ולנצח גם בשבילם.