אחד הפתגמים המוכרים בשפה העברית אומר כי "אין חכם כבעל ניסיון". בשבוע שעבר קבוצת הוותיקים של מכבי אבשלום פתח־תקוה יישמה זאת הלכה למעשה.
בעוד קבוצת הבוגרים של המועדון מדשדשת בשנים האחרונות בין הליגה הראשונה לשנייה, הוותיקים זכו בגביע המדינה עם ניצחון בדו־קרב פנדלים על ותיקי הפועל רמת גן. בכך השלימו עונה נוספת עם תואר אחרי שבעונה הקודמת והראשונה שלהם בליגה, זכו השחקנים באליפות המדינה.
מי שהקימו את הקבוצה הם אגדות מועדון כמו זאביק זלצר, צעירים יותר כמו עומר גולן ואיתן פריינטה, שאף משחקים בה, ואוהד הקבוצה מושיקו הרלינג.
קראו עוד>>>
בריאיון מיוחד מספר פריינטה, שמשמש גם כקפטן, על תחילת דרכה של הקבוצה, התגובות שקיבל מהמשפחה כשחזר למגרשים, סוד ההצלחה, החיים מחוץ למגרש והתגובות שהוא מקבל עד היום על אותו שער מפורסם בחצי גמר גביע המדינה נגד מכבי חיפה בעונת 2000/1.
"הבונוס שלנו"
קבוצת הוותיקים של מכבי פתח־תקוה הוקמה באופן רשמי בעונת 2020/1, אבל פעילותה החלה שנתיים קודם לכן. "קיימנו משחקי אימון וראווה לזכרם של אישים שונים", מספר פריינטה.
"בשלב כלשהו קיימנו פגישה בנוכחות עומר, מושיקו, זאביק ואני, והחלטנו שנקים עמותה נפרדת לטובת הפעילות שתיקרא 'ותיקי מכבי אבשלום פתח־תקוה'. הרעיון היה לזכור את פועלם של כל ותיקי המועדון, ומשם התחלנו לרוץ. גם עורך הדין של העמותה, שי בנאי, הוא שחקן לשעבר בקבוצה".
מה גרם לך ללכת על הפרויקט הזה?
"קודם כל האהבה לכדורגל. כשראיתי שכל החברים שגדלתי איתם בעניין, היה צריך מישהו שירים את הכפפה ויעשה את זה. לא חשבתי פעמיים. ממשחק באחת לכמה חודשים זה הפך לפעילות בכל שבוע".
אז עד כמה הקבוצה טובה? בשנתיים של פעילות היא זכתה בשני תארים יוקרתיים, אליפות בעונה הראשונה וגביע המדינה עם תום העונה השנייה. על ההצלחה הגדולה אחראים בנוסף שמות כמו שרון צופין, אודי כבודי, אסי משיח, יוסי אופיר, ניסן ספיר, קלמי סבן, לירן כהן ויוסי שושני (שמזוהה יותר עם הפועל), כשעל הקווים מנצח המאמן מיקי סנדרוב.
"התארים הם רק הבונוס שלנו", אומר פריינטה. "לראות שחקנים ששיחקתי איתם במחלקת הנוער לפני למעלה מ־20 שנה מגיעים בכל שבוע, מתמידים, נהנים ושמחים - שווה את הכל".
איך הגיבה המשפחה כשחזרת לכדורגל?
"אישתי לא הבינה בהתחלה למה אני צריך את זה. אבל ברגע שהיא ראתה כמה זה עושה לי טוב וכמה זה מאחד אותנו בתור חברים ומשפיע עליי בחיי היום יום, היא עזרה ותמכה" .
מאז פרש ממשחק פעיל בשנת 2009 בעקבות פציעה בגב, ועד שחזר לכר הדשא בקבוצת הוותיקים, הספיק פריינטה, שיחגוג בחודש הבא 41, להקים את חברת "פז סיסטם" שמתמחה במערכות תקשורת, מיגון ואבטחה חכמות. בין היתר היא מעניקה שירות לגופים גדולים כמו קניונים, מתחמי ביג, סינמה סיטי ועוד.
איך משלבים בין השניים?
"זו נקודה רגישה מאוד. יש לי צוות טוב ואני מעביר להם משימות. בנוסף, יש לא מעט לקוחות שאוהבים כדורגל, אז יש פידבקים חיוביים. בגלל שהמשחקים בשעות הלילה, הייתי מסיים את העבודה לפני ולפעמים מגיע עם הלשון בחוץ.
"אבל אז אתה מקבל מעין זריקת מוטיבציה ונטען מחדש כשאתה פוגש את כל החברים. יתרה מזאת, אחרי כל משחק שנגמר כמעט כל הקבוצה יוצאת לאכול יחד במסעדה. זה נהיה בילוי חברתי והפכנו למשפחה".
"התערבות אלוהית"
קבוצת הוותיקים היא אמנם סיפור הצלחה, אבל הקבוצה הנוכחית קצת פחות. "אני לא נכנס כל כך לעובי הקורה על מה שקורה בבוגרים", הוא מבהיר. "אני מנהל קצת שיחות עם עומר, שהוא מנכ"ל הקבוצה. אני יודע שיש שם אנשים שאוהבים כדורגל ואת המועדון, ואני בטוח שהם יתרוממו ויעלו ליגה השנה. אני מאחל להם הרבה הצלחה".
מה היה הרגע הכי גדול שלך בקריירה המקצוענית?
"כמובן שהעלייה לגמר הגביע והשער שלי בחצי הגמר נגד מכבי חיפה בעונת 2000/1 (פריינטה הבקיע את שער השוויון בדרך לקאמבק הירואי וניצחון 3:2 - מ"ד). קשה להסביר את התחושות במילים. אני זוכר את עצמי עומד בדקה ה־86, מסתכל על לוח התוצאות ושואל את עצמי 'איך פספסנו את זה?'.
"לפני שהספקתי לומר זאת צימצמנו ל־2:1, ואז בעטתי כדור שפגע בשחקן של מכבי חיפה ונכנס, כאילו הייתה התערבות אלוהית. זה היה משחק מטורף. חיפה כבר הוציאו את המצטיינים מהמשחק, האוהדים מחאו כפיים והחזרה שלנו לא נראתה באופק. פתאום הכל התפרץ בחמש דקות".
איך השער השפיע עליך אחרי המשחק?
"20 שנה לך תזכור (צוחק)... האמת, את המקרה הזה אני זוכר מצוין. הייתי חייל ואני זוכר שהמפקד היה מתקשר אליי רק כדי שהבן שלו ידבר איתי בטלפון. הוא היה אומר לי גם 'קח לך חופש', 'תחזור ביום ראשון'".
איזה תגובות אתה מקבל היום ברחוב הפתח־תקואי? עדיין מזהים אותך?
"מעטים מזהים אותי בפנים, אבל כשהם שומעים את השם הם ישר שואלים: 'אתה איתן פריינטה ששיחק במכבי פתח־תקוה והבקיע את השער בחצי הגמר?' זה הזוי מבחינתי איך אנשים זוכרים דברים כאלו".
מה זה עושה לך?
"זה כיף, נותן תחושה טובה ועוזר הרבה פעמים בעסקים. אנשים אוהבים כדורגל ומתחילים לדבר איתך עליו, ותוך כדי אתה סוגר עסקה".
איפה הסיפוק יותר גדול: על הדשא או בסגירה של עסקה חשובה?
"חד משמעית בדשא. אי־אפשר להסביר את זה. הכדורגל הוא מחלה חשוכת מרפא".
מה הסיכוי שנראה אותך משתלב שוב בקבוצת בוגרים בתפקיד כלשהו, אולי אפילו כשחקן? ראינו את חברך לקבוצת הוותיקים, אסי משיח, שחזר לשחק בשנה שעברה בגני תקווה.
"אסי רצה שאצטרף אבל אני לא יכול לשלב עוד משהו כרגע יחד עם העבודה וקבוצת הוותיקים. את מעט הזמן שיש לי אני מעדיף לבלות עם המשפחה ולא להתרוצץ בסופי שבוע. אולי עוד כמה שנים ידגדג לי לאמן".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
