אלי בבייב, קשר וקפטן מכבי פ"ת, היה מהבודדים מבין שחקני קבוצתו שלא ניצלו את הפגרה ממשחקים ומאימונים בכדי לטוס לכמה ימים בחו"ל.
ככה זה כשאתה אב לשלושה זאטוטים, מהאבות הבודדים אם לא היחיד בקבוצה. אתה מיד מקבל גם את תפקיד המבוגר האחראי על חבורה צעירה שרבים מחבריה מגרדים את העשרים מלמטה. "למכבי יש הרבה שחקנים צעירים ומאוד מוכשרים, כאלה שבהחלט יכולים להגיע לפחות לטופ של הכדורגל הישראלי ואף למעלה מכך", אומר השחקן בן ה-29, "ואני שמח שאני יכול לתרום להם מהניסיון שלי. כולם, ואני לא אומר זאת סתם, הם כמו ילדים שלי ואני דואג שתמיד יהיה להם טוב ולא יחסר דבר.
"אני נותן עצות, בין אם מקצועיות ובין אם על דרך התנהלות של ספורטאי מחוץ לכדורגל. כיף לראות את ההתקדמות שלהם כשחקנים והשיפור ביכולת בכל אימון ואימון ואני בטוח שמכבי תמשיך לייצר עוד שחקנים".
אתה מזהה כבר את המנור סולומון הבא?
"יש המון מוכשרים, אבל אני לא אנקוב בשמות. אני מדבר איתם ועליהם רבות ועוזר להם שלא יתפזרו. צריך לתת להם להתקדם בשקט".
לא מפתיע, אם כך, ששבועות אחדים אחרי שחתם במכבי לראשונה, כבר הונח סרט הקפטן על זרועו. "יש לסרט משמעות, הוא סמל, אבל בסופו של דבר הוא רק סרט על היד", הוא מסביר, "לא חשבתי שאקבל את סרט הקפטן ואני מודה למקבלי ההחלטות שנתנו לי אותו. כבוד גדול. אבל גם בלעדיו האופי שלי הוא של מנהיג. זה משהו שנולדים איתו. בהפועל רעננה הייתי קפטן רק בעונה אחת, אבל מנהיגות תמיד הייתה בצדדים החזקים שלי".
במכבי מספרים כי בבייב הוא אחד הגורמים העיקריים להצלחה הגדולה של הקבוצה העונה. הוא אמנם עדיין לא כבש, אבל הסדר שהוא מכניס במרכז השדה והתרומה הגדולה שלו ללכידות בקבוצה, לשקט ולמערכת היחסים החמה, שווים לא פחות משערים. זאת, הוא אומר, גם הסיבה העיקרית להצלחה. "יש לנו קבוצה מאוד שמחה וחדר הלבשה בריא", הוא מספר, "הפרגון הוא בכל הסגל, מהראשון ועד ה-26. הביחד הזה הוא סוד הקסם שלנו. כולם שמו בצד את מה שהיה בעונה שעברה. מה שהיה – מת".
בליגה קשה כמו הלאומית, ודאי לא חלמתם על פתיחה כל כך מוחצת.
"אני לא יודע אם לא חלמנו עליה, אבל זאת בהחלט פתיחה טובה מאוד. עשינו רצף מרשים והוא לא סתם ככה, אלא אחרי עבודה קשה מאוד באימונים. הצוות המקצועי המורחב – המאמן, העוזרים, מאמן שוערים וכושר, נשארים תמיד עם יד על הדופק וגורמים לנו לעבוד מאוד קשה. הכושר שלנו הוא מעל כל קבוצות הליגה וזה מורגש, אבל אנחנו בסך הכל במחזור 12. לא יוצאים מפרופורציות. זאת רק ההתחלה והכל עוד יכול להיות. החוכמה היא להמשיך ולא להוריד את הרגל מהגז".
הלוזונים ואני
בקיץ האחרון החליט אלי בבייב לסיים, נכון לעכשיו, את הקריירה האירופית שלו, אחרי עונה מוצלחת בסומגאיט מהליגה האזרית הבכירה, שסידרה לו גם זימון לנבחרת המקומית. הרבה קבוצות, גם בליגת העל, חשקו בקשר, אבל הבחירה נפלה דווקא על מכבי פ"ת מהלאומית. "היו אופציות בשתי הליגות וגם מעבר לים, אבל ההחלטה הראשונה שקיבלתי בסוף העונה שעברה היא לא לשוב לסיוט הזה, של חיים בחו"ל בלי המשפחה", הוא מספר, "היו הרבה הצעות, אבל אמרתי לסוכן שלי, אפי סופר, שברגע שמכבי נכנסה לתמונה, שאין לי ספק שאני רוצה לשחק שם. אני בטוח שלא טעיתי".
בבייב חתם לעונה אחת, כשבמידה והקבוצה מעפילה לליגת העל, מוארך החוזה בשנתיים נוספות. גם בהנחה הסבירה שמכבי תשחק בעונה הבאה בליגה הבכירה, למה "לשרוף" עונה בליגת המשנה? "מכבי זה מועדון של ליגת העל", הוא מכריז, "גם מבחינת התנאים, השם. היא רק זמנית בלאומית. הסתכלתי על הטווח הארוך. אני רוצה לשחק עם מכבי בליגת העל ומשוכנע שזה יקרה בסופו של דבר. הקבוצה טובה, עם מאמן וסגל שראוי לליגת העל".
בטח שמעת לא מעט על הלוזונים לפני שהגעת לפה. זה מועדון שמשך אליו לא מעט אש בשנים קודמות.
"כשנודע שאני עומד לחתום במכבי פ"ת, פנו אליי כל מיני אנשים ואמרו – "קשה שם וכשפחות הולך, לא נעים להיות במועדון". כל מה שאמרו לי, התברר כהיפך הגמור מהמציאות. מהרגע הראשון קיבלתי הרגשה של בית, של מי שנולד וגדל במכבי. אני יכול רק להרעיף שבחים על אבי לוזון וכל מי שסביבו. קיבלו אותי בידיים פתוחות וכל מה שאומרים מסביב לא עניין אותי ולא מעניין. אני שמח שהתחושות שלי, ללכת רק למכבי פ"ת, התבררו כנכונות".
שיחקת בשני מועדונים, הפועל רעננה ובעליה אשר אלון ומכבי פ"ת עם אבי לוזון, שראשיה מאוד דעתניים. איך זה נראה מהזווית שלך?
"מכבי פ"ת היא מפעל החיים של אבי לוזון. היא יקרה לליבו וזה ניכר בכל דבר שהוא עושה. הוא לא מתערב יותר מדי, אבל רואים שאיכפת לו. הוא מבין מאוד בכדורגל ואומר דברי טעם. הוא משקיע ונותן מעצמו 24 שעות ובעלים כאלה זאת ברכה לכל מועדון".
אתה מרגיש אצל גיא לוזון איזושהי תכונה מיוחדת העונה? לחץ גדול לעלות ליגה ולהציל את הקריירה אחרי שנים קשות?
"גיא לוזון, כמו כל מאמן אחר, חייב להצליח בכל בעונה. אין מה לעשות, כדורגל זה עסק נזיל ותמיד צריך להוכיח את עצמך. אותו דבר חל גם עלינו. בכל אימון ובכל משחק. גיא שם את העונה שעברה בצד והמטרה שלו היא להחזיר את מכבי למקום הראוי לה. הוא עושה זאת על הצד הטוב ביותר. אני לא מזהה אצלו שום לחץ".
האזרים ואני
אלי בבייב נולד בטג'יקיסטן ומשפחתו עלתה ארצה כשהיה בן עשרה חודשים, היישר לתל אביב. הוא החל לשחק במחלקת הנוער של גדנ"ע יהודה. כשהיה בן 14, עבר עם משפחתו לרעננה והחל לשחק במחלקת הנוער של הפועל המקומית. כשסיים גיל נוער, הושאל לשנתיים בהפועל מרמורק בליגה א' וחזר לרעננה בעונת 12/13', כשעלתה ללאומית והמשיך איתה גם לליגת העל. אחרי שש עונות בהן הפך לאחד השחקנים המובילים בקבוצה, יצא לדרך חדשה וחתם בסומגאיט מהליגה האזרית. "הייתה לי תקופה יפה ברעננה ותמיד תישאר לי פינה חמה בלב, אבל הרגשתי תחושת מיצוי, במיוחד כשהגיעה הצעה מחו"ל", הוא מסביר, "קודם לכן הייתה הצעה מקפריסין שהתפוצצה ברגע האחרון וכשהגיעה הזדמנות נוספות, לא רציתי להצטער פעם נוספת".
כשחזרת ארצה, לחזור לרעננה, בה אתה גם מתגורר, נראתה האופציה הטבעית.
"אני מעדיף לא להתייחס לזה יותר מדי. הסוכן שלי טיפל בזה ואני לא יודע אם היו דיבורים עם רעננה. מה שהיה בעבר נגמר. אני מאחל לרעננה הרבה הצלחה, אבל הראש שלי כולו במכבי פ"ת ובמשחק הקרוב מול אחי נצרת".
המעבר למקום החדש, הוא מספר, לא היה פשוט. "ההרגשה הייתה מוזרה", נזכר הקפטן, "אני רגיל לישראל, לרעננה, לחברים. פתאום הכל חדש ושונה. אבל אני שמח שעשיתי את זה. חזרתי מחו"ל אדם אחר ושחקן אחר".
סומגייט ממוקמת כארבעים דקות נסיעה מהבירה באקו. סבו וסבתו של בבייב הגיעו ארצה מאזרבייג'אן. "באיזשהו מקום זה תרם להחלטה שלי לחתום שם, אבל גם נורא קרץ לי שבקבוצה עקבו אחריי הרבה זמן וגם עלתה האפשרות שאוכל לייצג את הנבחרת הלאומית שם, מה שבסופו של דבר קרה".
בישראל, הזיכרון העיקרי מאזרבייג'אן, הוא של אותו סלאלום מפורסם של רוני רוזנטל, לאורך מגרש שלם, אולי השער הכי יפה בתולדות הנבחרת. השבוע, אגב, צוין 25 שנים לאותו שער מפואר. בבייב מספר כי הכדורגל במדינת ברית המועצות לשעבר השתנה מאוד. "הכדורגל ברמה טובה", הוא מספר, "זה לא מה שהכרנו מפעם. יש שמונה קבוצות בליגה הראשונה, שארבע מהן ברמה טובה והשאר מדשדשות. הכדורגל קצבי, טכני, אבל פחות פיזי מאשר בישראל.
"איך המדינה? אני מודה שהיו לי תחילה חששות. בכל זאת מדובר במדינה מוסלמית, אבל אין שום פחד. להיפך. ברגע שאתה אומר שאתה ישראלי, מפנקים אותך מאוד. מאוד הופתעתי. המון ישראלים נוסעים לטייל שם. הטיסות לבאקו מפוצצות והייתי צריך להתכונן זמן רב מראש. ממליץ בחום לכל ישראלי לבקר שם".
כאמור, השורשים האזרים סידרו לבבייב הגשמתו של חלום נוסף – זימון לנבחרת הלאומית. הוא גם רשם דקות ראשונות כמחליף במשחק נבחרתו מול ליטא. "לשחק בנבחרת ישראל תמיד היה חלום, מאז שאני זוכר את עצמי", הוא מספר, "זה לא התאפשר בישראל והייתה לי אפשרות להגשים חלום שם. אני לא מצטער על כך, אבל אם הייתה אפשרות לשחק בישראל, לא הייתי מוותר עליה. האם זאת הייתה אופציה אמיתית? מעדיף לא להיכנס לזה יותר מדי, אבל בגלל המקומות בהן שיחקתי, זאת כנראה לא באמת הייתה אפשרות. לא באמת חשבתי שזה משהו שיכול לקרות. חבל שזה ככה".
הילדים ואני
אגב, את ההימנון הוא לא שר לפני המשחק. "עמדתי ונהניתי מהאווירה המחשמלת", הוא מספר, "וחשבתי על האישה והילדים. שאלו אותי שם למה לא שרתי והסברתי שאני בסה"כ 4-5 חודשים במדינה ולא ממש הכרתי את השפה".
לסבב המשחקים שנערך השבוע, לא קיבל בבייב זימון. "בזימון הקודם התקשר אליי מנהל הנבחרת ושאל אם אוכל להגיע ואמרתי שלא", הוא מספר, "אין פגרה בלאומית בזמן משחקים בינלאומיים ולא רציתי להפסיד משחק של מכבי. אולי הם נעלבו מכך".
בבייב שיחק ברוב המשחקים בקבוצתו וכבש שער, ברבע הגמר הגביע מול נפטצ'י באקו, אחת הקבוצות הגדולות במדינה. קבוצתו הגיעה עד לגמר הגביע ושם נוצחה. הצעה להישאר הייתה על הפרק, אבל הוא בחר, כאמור, לשוב ארצה. "אשתי אסתי והילדים עילאי (5.5), תהל בת השלוש והצעיר רוי, שחגג השבוע שנתיים, הגיעו לשם ואחרי שלושה שבועות הם חזרו ארצה", הוא מספר, "היה שם קר מאוד והילדים לא ממש התאקלמו. זה לא פשוט".
אפרופו הילדים, הבכור כבר משחק כדורגל ולפי האב, מראה יכולות מבטיחות. "הוא חולה כדורגל והדביק בזה גם את אחיו הצעיר", מתגאה האב, "אבל אני לא בעד שיתחילו קריירה של כדורגלן. עדיף שיילכו ללמוד ויעשו משהו עם החיים שלהם. חיים של כדורגלן זה לא הדבר הנוצץ שנראה לכולם מהצד. לא הכל יפה וורוד. אולי יהיה מי שיחשוב שזה מושלם ועושים כסף טוב, אבל יש המון רגעי משבר וצריך להיות עם עור של פיל. קשה להסביר למי שבחוץ. אם הילד יתעקש ויגיד שהוא רוצה כדורגל, אתן לו את כל הכלים, אבל לימודים קודמים.
"הרבה שחקנים צעירים מרוויחים הרבה כסף ולא תמיד יודעים מה לעשות איתו. יוצא לי לדבר על זה עם לא מעט חבר'ה צעירים ועם האחים שלי. אני, בגיל 22 כבר הייתי נשוי, טיפוס של בית ומהר מאוד התרחקתי מכל הפיתויים והעניינים האלה שיכולים לפגוע לשחקנים בקריירה".
אגב, גם אם מדובר, כפי שהגדרנו זאת, ב"מבוגר האחראי", אל תחשבו שבבייב לא יודע גם להשתובב כשצריך ואפשר. רק השבוע ביקר אצל הספר שלו, אריאל בן יוסף ומימש את ההסכם שלו ושל תאי בריבו – לצבוע את השיער אם הקבוצה תנצח בדרבי. בריבו בחר בבלונד, בבייב הלך על אפור עם ציורי ציפורים בראשו. אל חשש, לגיא לוזון זה לא מפריע ואין סכנה שהשניים יגורשו מהאימון במהלך דרור קשטני.
נראה אותך במכבי פ"ת לעוד הרבה שנים?
"בכדורגל אין לדעת מה יהיה בעתיד. כיף לי וטוב לי במכבי פ"ת ואני מאחל לעצמי להישאר פה עוד הרבה שנים. נהיה לי "קליק" עם הקהל מהרגע הראשון ואני מקבל מהם הרבה פידבקים. אנחנו משתדלים לעשות לו רק טוב, לגרום לו לחוש גאווה בקבוצה שלו, במיוחד אחרי העונה הקשה שהם חוו. המטרה שלנו – להחזיר את האמונה ואת הכיף לקהל הזה, שחשוב מאוד למועדון ולקבוצה.