כשצריך לסגור פער של שבועיים איחור בתחילת ההכנות, כמו המשימה שהוטלה על כתפיו של מסאי דגו, מאמן הפועל פ"ת, יש מעט מאוד זמן לעצור ולעסוק ברגשות. "יש התרגשות", הוא מודה, "והיא תלך ותגבר, אבל אני לא יכול לתת לה מקום".
ביום שני הקבוצה שלו תפתח עונה בלוד והוא מנסה לסכם חודש של הכנות, שכל יום בו נראה כמו שנה. "השבועיים הראשונים היו מאוד קשים", סיפר, "אני לא יודע כמה מאמנים היו מחזיקים מעמד בלי אפסנאי, בלי מנהל קבוצה. היה אימון שהעברתי לבד לגמרי – בלי עוזר, מאמן כושר. כלום".
היו רגעים שחשבת להרים ידיים ולעזוב?
"99 מתוך 100 אמרו שאני הולך לרסק את הקריירה. היו לי הצעות מהלאומית, אבל מתחילת הקיץ אמרתי לסוכנים שלי שאני רוצה להיות בהפועל פ"ת, גם אם זה אומר לוותר על כסף. התחושה לי רק הולכת ומתחזקת ואני מרגיש במקום הנכון. תמיד בקצה המנהרה ראיתי אור. ידעתי שזאת עדיין הפועל פ"ת. ראיתי את הדברים שקורים, את האוהדים, את "הכחולה". מהרגע שהגיע המפרק, התנאים גם החלו להשתפר".
למה להילחם להישאר במועדון עם סיכויי כישלון כל כך גדולים?
"שי רביבו הוא חבר ילדות שלי ועשה עונה יפה בהפועל פ"ת, שעלתה לליגת העל בסיומה. הייתי ב"ראש הזהב" במשחק העלייה והצטמררתי. האיצטדיון היה מלא והתצוגה של הקהל הייתה מדהימה. אני נזכר ביום הזה בכל פעם מחדש והלוואי ואזכה ליום בו אצליח לצבוע שוב את "ראש הזהב" בכחול. מבחינתי, הפועל לא נופלת ממכבי ת"א וחיפה. זה מועדון גדול שחייב לחזור לימיו הגדולים. התהליך ייקח זמן, והלוואי ואהיה פה עוד הרבה שנים ואלווה אותו. כל הסביבה שלי, המשפחה הקרובה, בלחץ מכך שלקחתי את האתגר, אבל עם כל הקושי אני מאמין שיש לנו קבוצה צעירה ותוססת, שתגרום לאוהדים להתגאות".
עם תנאי פתיחה כאלה, תוכלו להגיע מוכנים לליגה?
"אני מקווה. בטוח שבהתחלה יהיה קשה. אני לא משתגע באימונים ובנינו תכנית מסודרת. בעונה שעברה שיחקתי בלחץ על כל המגרש, הפעם הגישה שונה והמערך בהתאם. אני מאמין שבחלוף הזמן, כשנרגיש שהכושר הגופני הגיעה ל-100 אחוז, אפשר יהיה להגביר קצב. בגביע הטוטו ראו שבדקה ה-60 לשחקנים הייתה משקולת על הרגליים. אני מבין אותם. מתחילת האימונים התאמנו על סינטטי ורק לאחרונה עלינו על דשא. תהיה קבוצה לוחצת, תוססת ויצטרכו להקיא דם כדי לנצח אותנו".
הסגל הנוכחי צפוי להתחזק בשני שחקנים זרים ובישראלי אחד או שניים. לא יותר. שאר הסגל יתבסס ברובו על צעירים חסרי מנוח אבל גם ניסיון. "אני מאמין שבלאומית צריכים לשחק שחקנים ששואפים להגיע לליגת העל", הסביר דגו, "רק ככה אפשר להוציא מהם הרבה. בעונה שעברה היו בהפועל פ"ת הרבה שמות גדולים ,אבל כאלה שכבר היו בליגת העל ולא ניכר שהפועל היא עבורם הכל. אני רוצה שחקנים שמבינים איזה סמל יש להם על הלב. בחרתי כאלה שהצלחתה של הפועל קודמת להצלחתם האישית. ניסיון? אפשר לצבור אותו. ילדים בני 18 לקחו מונדיאלים ומשחקים בליגת העל ובוגרים עם ניסיון נראים נורא על המגרש".
כששאלתי את דגו מי השחקן שהולך לעשות את הפריצה הגדולה השנה, חזר המאמן על בחירתו של אורן קריספין אשתקד – רם לוי. "ילד שקט, צנוע, עם אישיות טובה, אבל לא חושש לפוצץ ולהשאיר את הדם שלו על המגרש בכל אימון", סיפר דגו, "הוא הפנים של הפועל פ"ת היום. אני מקווה שנצליח לפתח עוד שחקני בית. זה קריטי למועדון. רק ככה תהיה זהות והקהל יתחבר. כשהייתי ילד ובאתי לשחק במגרשי האימונים שליד "האורווה", פחדנו לשחק מול הפועל. זה ייקח זמן, אבל חייבים לחזור למקום הזה".
בגיל 32, אתה המאמן הכי צעיר בליגות הבכירות. גם לך אין הרבה ניסיון.
"נכון. הייתי עוזר מאמן בליגת העל ובשנה הראשונה שלי כמאמן עברתי דברים שמאמנים אחרים לא עוברים בחמש שנים. חצי עונה מטורפת בהפועל כפ"ס ואח"כ באשקלון, אליה הגעתי כשהייתה במצב אנוש וירדנו ליגה. למדתי המון בשנה הזאת. איך להתנהל במצבי קושי למשל. זאת שנה שנתנה לי המון ניסיון".
מסאי דגו נולד באתיופיה ועלה עם משפחתו לישראל בגיל 4. פירוש שמו – "דומה" ("בהכל אני דומה לאבא שלי", הסביר בחיוך). בעונה שעברה, כשמונה למאמן הפועל כפ"ס, הפך לבן העדה הראשון שמקבל לידיו קבוצה בשתי הליגות הראשונות. גם שלושה עשורים אחרי שהחלו העליות מאתיופיה, עדיין לא מובן מאליו שבן העדה מקבל מינוי בכיר כל כך, בספורט בפרט ובחברה הישראלית בכלל. דגו לא מאוד אוהב לדבר על הנושא והתייחס בקצרה לשאלה האם הוא פורץ דרך. "קיבלתי הרבה תגובות, מהארץ ואפילו מאתיופיה התקשרו להורים שלי וסיפרו כמה הם גאים בהצלחה שלי", סיפר דגו, "גם על מה שאחי ברוך עשה. אני מקווה שזה יפתח את הדרך וייתן תקווה למאמנים נוספים מהעדה. אני לא אוהב שמתייחסים לזה יותר מדי – אני ישראלי, שירתי בצה"ל, הייתי קפטן בנבחרת הנוער, אני לא שונה במדינה הזאת".
אתה חושב שמהכדורגל יכול לבוא השינוי לחברה כולה?
"כשעליתי לבוגרים, רק אני, אחי וזיו כבדה היינו נציגי העדה בליגת העל. יש הרבה מאוד שחקנים מוכשרים והיום יש גל גדול של שחקנים בליגת העל. זה משמח אותי ואני רוצה לראות תופעה דומה גם בניהול ואימון. השינוי הזה מחלחל. בצבא, אני רואה הרבה חבר'ה מהעדה שמתקדמים והלוואי וייפתחו עוד דלתות".
לסיום, מילה לאוהדים?
"לא יהיה קל, התחלנו בפיגור של שבועיים ואני יודע שעברו עליכם שנים מאוד קשות, אבל יש פה קבוצה צעירה ותוססת שחייבת את העזרה שלכם. נעשה הכל כדי לשמח אתכם ואני מבקש רק דבר אחד – סבלנות. שיחקתי חצי עונה בקטמון ולדעתי הפיתרון שמציעה עמותת "הכחולה" הוא הדבר הכי טוב לקבוצת כדורגל. אני רואה כבר עכשיו איך הם מנסים לעזור לקבוצה, כשהם בחוץ. הלוואי ובסוף התהליך הם יהיו הבעלים. כשאוהדים לוקחים את הקבוצה, ברור שאין להם שום אינטרס והם יוכלו להוציא את הפועל לדרך חדשה".