לפני כחודש וחצי, סיפרה חברת להקת "שלום 80", הגיע גברי לוי ז"ל לחזרה האחרונה של הלהקה שייסד וניהל במשך יותר מארבעים שנה. "בסוף החזרה הוא אסף את כולנו וביקש דבר אחד – אם יקרה לי משהו ותצטרכו ללוות אותי בדרכי האחרונה – תהיו שמחים ומאושרים ועשו זאת בשירה וריקוד".
הבוקר (שישי) הגיע לוי לדרכו האחרונה. לצלילי נגינת גיטרה יפהפייה ועצובה ליוו אותו האלפים שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון בשירת "חורשת האקליפטוס" ו "באה מנוחה ליגע", שירי ארץ ישראל היפה שגברי כל כך אהב. ואכן, באה מנוחה ליגע.
אם נרצה למנות את כל הפרצופים המוכרים שהגיעו להיפרד מלוי, נצטרך הרבה יותר מכתבה אחת. פתחו את ספר ההיסטוריה הרחוקה והקרובה של הכדורגל הישראלי וסביר להניח שכל מי שתמצאו שם היה הבוקר בבית העלמין "סגולה". שחקני נבחרת ישראל, מאמניה, פעילי כדורגל, אנשי הפועל פ"ת, שחקני הקבוצות הגדולות שלה שלוי עמד בראשן וכמובן רקדני להקות מחול ישראליות, אנשי תרבות ובידור ומשפחתו של לוי ובה גם בנו המאמן גיא ואחיינו יהודה לוי שלווה ברעייתו שלומית מלכה.
ראשון ספד לו ראש העירייה, איציק ברוורמן. "פ"ת כולה מרכינה ראשה ונפרדת מאדם יקר", סיפר ברוורמן, "איש חם, מקצוען, עם קסם אישי, שתמיד אמר את אשר על ליבו בסגנונו המיוחד. יקיר העיר, שהפך לאחד מסמליה.
גברי לוי היה פורץ דרך ושילב בין שני תחומים שכולנו אוהבים – כדורגל ומחול. להקת "שלום" שייסד עשתה חיל בעולם כולו והייתה שגרירה של המדינה ושל העיר והביאה לנו ולגברי הרבה כבוד ופרסים. בתחילת השנה הייתה לנו זכות גדולה, לחגוג עימו יום הולדת 80. יכולנו להוקיר ולהודות לו. מי שהיה שם, יודע כמה מרגש היה לראותו על הבמה, מוקף באהבה".
מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל, רותם קמר, נפרד מגברי בשם הכדורגל הישראלי: "גברי הכיר את הכדורגל הישראלי טוב יותר מכל אחד אחר. מהילדים עד הבוגרים. חי וניהל את ההווה ודאג לעתיד. עם שילוב של עוצמה וכח, רצון בלתי מתפשר להשיג כל אשר רצה, לצד רגישות ואכפתיות. איש עם חזון, אוהב אדם.
עם כל הכבוד לחליפות היפות וארוחות הערב היוקרתיות, גברי תמיד אהב ללבוש סווטשירט של הנבחרת ולרדת לדשא ולהיות עם השחקנים. גם אחרי שעזב את תפקידו, לא התנתק. רק לאחרונה התקשר לשאול אותי למצבה של הפועל פ"ת והתעניין איך אפשר לעזור. ההתאחדות לכדורגל נפרדת היום מיו"ר, מנהיג ופורץ דרך ותמצא את הדרך הראויה להנצחתו של גברי".
בשם המשפחה ספד ללוי ראש השב"כ והשר לשעבר, יעקב פרי, קרוב משפחתו של גברי: "הכרתי את גברי כמחותני ואני מאחל לכל עם ישראל מחותנים כאלה. איזו רוח, יצירתיות ואיכפתיות הייתה לו. פורץ דרך בכדורגל, במחול ובחיי המשפחה. הזוגיות עם רעייתו לאה הייתה לתפארת. 60 שנות נישואין, כל כך צמודים, בעבודה ובחיים. גברי היה בעל קו מאוד נחוש ואיש לא יכל להזיזו. תמך והשיג הישגים. איש אוהב, אבא מרגש ורגשן. יהי זכרך ברוך, סבא יקר."
השחקן והמגיש, מושיק טימור, חברו של לוי, סיפר: "לא יהיו יותר חזרות. לא נשמע שוב את קולו הרועם, כשמי מהרקדנים פספס צעד. לא יחלק יותר הוראות לרוזה, שותפו הנאמן, למי להתקשר ולאן צריך לשלוח מכתב במשרד החינוך כדי לקבל תמיכה. היו בגברי תכונות שכבשו את כל מי שפגש בו והוא תמיד ידע בדיוק מה הוא רוצה.
היו לי לא מעט שעות עם גברי, בעיקר לפני תכנית חדשה של להקת "שלום". נתבקשתי לכתוב דברי קישור להופעה. והוא אמר לי "לעליות השונות עשיתי ריקוד מוצלח. אתה אומר ככה..טה טה טה...ואז נכנסת הלהקה". ואני תמיד הבנתי למה הוא מתכוון. עובדה, הוא מעולם לא שינה לי אף מילה בטקסט.
אהבתי לראות את האהבה בין גברי ללאה. איך אמרה לי לאה לאחרונה? אחרי 60 שנה יחד, פתאום כזאת בומבה. וזאת בומבה רצינית. נזכור את גברי ברוך הכשורנות, עומד מול התזמורת ומנצח עליה, מבלי שלמד ניצוח, עושה גלגול וסלטה ומקבל תשואות. מורה, מדריך וחבר נאמן. ינעמו לך רגבי האדמה הזאת".
על הקבר הטרי אמרו בניו של לוי ואחיו "קדיש", ולאחר ששרו משיריה היפים של הארץ, השירים שגברי כל כך אהב, נפרדו ממנו גם חברים נוספים. נציג דור האליפויות של הפועל פ"ת סיפר שגברי היה איש של שמחה וריקודים וביום הזה אין עצב, כי כזה לא קיים אצל גברי, אבל יש הרבה כאב.
שלמה רוזמרין "רוזה", האיש הכי קרוב לגברי לוי ושותפו לדרך המחול, סיפר כי במהלך מבצע "צוק איתן", נסעו להדריך את להקת עוטף עזה. "גברי אמר לי שאם יבוא טיל, נצא מהאוטו ואני אקפוץ עלייך, עניתי לו – בסוף אתה תהרוג אותי ולא הטיל", סיפר על עוד רגע אופייני ומחויך של לוי.
"גברי היה מאוהב בסיפור הארץ ישראלי", סיפרה חברה אחרת לעולם הריקוד, "הוא פתח כל הופעה במחרוזת "שיבולת בשדה" וכך היו רקדניו. זקופים ואיתנים. הריקוד הישראלי היה תבנית נוף מולדתו".
אחרונה ספדה ללוי ביתו קרן. היא ביקשה להודות לאלפי המשתתפים וגם לאלה שלא יכלו להגיע, לאימה לאה על "שנים של נתינה ללא תנאי. היית האור האמיתי של חייו" ולרוזמרין ("רוזה"), לו קראה "המלאך השומר של אבא".
