בעונה שעברה, כשסבל מכאבים בכף רגלו, האמין צחי גיגי שזה רק עניין של זמן קצר עד שיחלים ויחזור אל בין קורות השער של מכבי פתח־תקוה. אלא שחלף שבוע, ועוד שבוע, הכאבים הטורדניים לא הרפו והשוער, שלא זכה לקרדיט מגיא לוזון עוד לפני שנפצע, התחיל להבין שהוא נמצא בסרט אחר בקריירה שלו. גיגי נאלץ לעבור ניתוח, אבל גם ההתערבות הכירוגית לא שיפרה את מצבו. בעצת רופאיו, החל השוער בהליך שיקום מיוחד והוחלט לאפשר לאיזור הפגוע מנוחה מוחלטת. במקביל החל גיגי להתאמן בחדר כושר, כדי לחזק את שאר שרירי הגוף.
"כשניסיתי להתאמן בזמנו הרגשתי דקירות בכף הרגל ואובחן שקרעתי שם איזה גיד", שחזר גיגי השבוע. "אנשים זלזלו וחשבו שזה משהו קטן ולא רציני, אבל זה לא היה פשוט. עכשיו אני בסדר, ברוך השם, ועושה הכל כדי לחזור. אני נמצא בהליך החלמה מתקדם ומקווה מאוד שאוכל לשוב לפעילות מלאה בקרוב. הכיוון שלי הוא חודש ינואר".
בזכות האמונה
השוער, שמתגורר כיום במושב אחיסמך, מחזיק אמנם בחוזה גם לעונה הקרובה בפתח־תקוה, אבל במועדון הודיעו לו לדבריו עוד במהלך פגרת הקיץ שהוא לא נמצא בתוכניות המקצועיות של המאמן גיא לוזון ושלא מעוניינים בהמשך שירותיו. עוד קודם ראה גיגי הפצוע איך יוסי גינזבורג, שנאבק איתו על האפודה הראשונה בשנתיים הקודמות, ודור חברון הצעיר מסייעים למלאבסים לחזור לליגת העל ולהעפיל גם לגמר גביע המדינה.
רק בחודש ינואר האחרון, זמן קצר לפני שנפצע, הפועל באר שבע התעניינה בשירותיו של גיגי כשוער שני, כמו גם בית"ר ירושלים בקיץ שעבר, אבל ההתעניינות נתקלה בסירוב מצד פתח־תקוה. עוד קודם לכן שמו של גיגי הוזכר כמועמד לסגל הנבחרת וגם קובי רפואה, שמכיר את השוער היטב מהתקופה שאימן אותו בפתח־תקוה, היה מעוניין לצרפו לעירוני קריית שמונה בתחילת העונה הקודמת.
בראיון קודם שערכנו עם גיגי, רק בפברואר השנה, הוא הביע אופטימיות גדולה באשר לעתידו המקצועי והאמין שעוד יחזור לקבל קרדיט בשער פתח־תקוה. "אני עובד מאוד קשה, גם מעבר לאימונים", הוא סיפר אז. "זה לא שאני מחוץ לסגל בגלל היכולת. אני יודע מה אני שווה, ולא רק אני אומר את זה. יש דברים שלא בשליטתי, אבל אני בטוח שעוד אחזור לשער".
בשבע שנותיו במכבי פתח־תקוה רשם גיגי 104 הופעות בליגת העל, ועוד עשרות משחקים במסגרת גביע המדינה וגביע הטוטו
לצערו של גיגי, כמו שאפשר להבין, זה לא קרה. במהלך השיחה איתו מרבה השוער להשתמש במונחים כמו "הכל לטובה", "זה מה שצריך היה לקרות", "אני נמצא במקום שהייתי צריך להיות". יכול להיות שהאמונה החזקה שהוא מקרין, כלפי חוץ לפחות, מגיעה גם בזכות תהליך ההתחזקות ביהדות שהוא עובר בשנים האחרונות, אבל השורה הכואבת היא שכבר כמעט שנה חלפה מאז משחקו האחרון בין קורות השער. זה קרה ב־24 בדצמבר 2019, אז רשם השוער, שציין ביום שלישי השבוע את יום הולדתו ה־32, את הופעתו האחרונה במדי מכבי פתח־תקוה. זה היה במפגש נגד נוף הגליל באצטדיון בעילוט, במסגרת המחזור ה־16 של הליגה הלאומית.
צחי, באיזה מצב אתה נמצא מבחינה גופנית כרגע?
"אני עורך אימונים אישיים. אני לא מתאמן עם מכבי פתח־תקוה, אלא רק מגיע למתחם של הקבוצה, בתוקף החוזה שעדיין יש לי במועדון".
ובינואר כבר תהיה כשיר למשחק?
"אני נמצא בתהליך שיקום מתקדם. אני כבר מרשה לעצמי לעשות פעולות מאתגרות, ואני מאמין שלאט־לאט אחזור לכושר".
איך התחושה לשבת בחוץ כל כך הרבה זמן? אילו מחשבות רצות בראש?
"היו לילות שלא ישנתי, אבל כבר התמודדתי בחיים עם תקופות לא קלות והייתי מוכן לזה. אני בן אדם שמאוד שומר על עצמו, עובד קשה מאוד. יש לי פסיכולוג צמוד, מאמן שוערים צמוד, מאמן כושר צמוד וגם פיזיותרפיסט צמוד, כך שלא הפסקתי לעבוד בשום שלב. גם כשהיו דברים שלא יכולתי לעשות, לא ישבתי רגל על רגל, עבדתי על אלמנטים אחרים ונתתי לרגל להחלים. נכון שזאת תקופה מאתגרת מאוד, בלי לשחק כדורגל ולעשות את מה שאני רגיל במשך כל החיים, אבל ברוך השם, אני מודה על הכל. אני עובר תהליך עם עצמי ומבין שלא הכל זה שחור או לבן. שוב, התהליך הוא לא קל, כי סבלתי מפציעה מורכבת מאוד".
האמנת בתחילה שתתגבר על הפציעה ותחזור במהירות לפעילות. מה השתבש?
"עברתי ניתוח שלא כל כך הצליח. אחר כך עברתי הליך רפואי נוסף וגם הוא לא שיפר את המצב של כף הרגל. רק לאחר התייעצות רפואית נוספת, הוחלט שאתן לאיזור הכואב מנוחה מוחלטת. לא חסכתי בכלום כדי להתגבר על הפציעה. הלכתי להיבדק גם אצל האורתופד של מכבי תל אביב, דרור לינדנר, והוא טיפל בי באמצעות זריקות לאיזור הכואב. לאט־לאט המצב השתפר. נכון שזה לא פשוט כשאתה לא נמצא במסגרת של קבוצה, אבל בניתי לעצמי סדר יום כמו של שחקן בריא שמתאמן רגיל. אני נוסע למתחם האימונים בפתח־תקוה ומקפיד להתאמן לבד".
היית בפתח־תקוה כמו שחקן בית ועכשיו אתה נאלץ להתאמן בנפרד מהקבוצה.
"נכון שזו לא סיטואציה נעימה בכלל, אבל זה משהו שנכפה עלי. יש לי חוזה, ועצוב מאוד שהצד השני לא מכבד אותו, במיוחד כשנפצעתי ומצאתי את עצמי במצב לא פשוט".
נפגעת מההחלטה של הלוזונים? אתה מרגיש שוויתרו עליך בלי סנטימנטים?
"אני לא במקום של להתמסכן, וגם לא בא לחנך אף אחד. זה שבפתח־תקוה בחרו להתנהג בצורה מסוימת, זה שלהם. אני בכדורגל כבר לא מצפה לשום דבר וגם עובד על עצמי שלא לקחת את זה באופן אישי. אני מסתכל על זה מהזווית שאני בוחר ובאמת מאמין שהכל לטובה. אין שום דבר רע בעולם הזה, הכל יעבור ויסתדר בעזרת השם. אני עוד אחזור לשחק וליהנות. זה הכי חשוב לי, יותר מאשר להתעסק עם כל הדברים מסביב. זה מה ששומר אותי חדור מטרה".
השבוע ציינת יום הולדת 32, בוא נאמר שאתה כבר לא ילד. איך אתה רואה את המשך הקריירה שלך מכאן?
"אי־אפשר לדעת, כי הכל כל כך נזיל. אנחנו רואים מה קורה עם השוערים פה בארץ, ובעולם בכלל. היום אתה עושה עלי כתבה כשאני לא משחק, ובעוד שנה אתה יכול להתקשר אלי ולהגיד לי 'מברוק על הזימון לנבחרת'. אי־אפשר לדעת מה יוליד יום".
ואתה רואה את עצמך חוזר לשחק בליגת העל, או שאתה לוקח בחשבון גם אפשרות שתיאלץ לרדת לליגה נמוכה יותר?
"אני לא מתעסק בשאלה איפה אני אשחק. יש לי סוכנים שיעשו את העבודה הזאת בשבילי".
ובכל זאת.
(צוחק) "אני רוצה לשחק בחו"ל, אז זה יעזור לי? ברור שזה לא רלוונטי. קודם כל אני רוצה להיות כשיר במאת האחוזים, ואחר כך אני מאמין שהדברים יסתדרו מעצמם".
ואם הבוררות עם פתח־תקוה לא תסתיים עד ינואר?
"אני מעריך שהיא תסתיים".
מכבי פתח־תקוה היא הלהיט הגדול כרגע של ליגת העל. צובט לך שאתה לא חלק מזה?
"את האמת להגיד לך, עם יד על הלב, לא ראיתי אותם עוד משחקים העונה".
עד כדי כך קשה לך?
"לא יודע אם קשה לי, כמו שאני מעדיף להתנתק. אני מתעדכן בתוצאה, אבל בבית אני לא צופה בכדורגל בכלל. אמרתי לאשתי שנבטל את ערוצי הספורט. עד שאהיה בכשירות מלאה ואחזור למגרשים. אני מעדיף כמה שפחות להתעסק בזה".
לפני שנה וחצי-שנתיים עוד הזכירו את השם שלך כמועמד להגיע לקבוצות בכירות, ואפילו פורסם שאתה עשוי לקבל זימון לנבחרת. אתה אומר לעצמך לפעמים "איפה היית יכול להיות ואיפה אני נמצא עכשיו"?
"אני לא מצטער על שום החלטה שלקחתי בחיים, ולא על איפה שאני נמצא היום. יש דברים שהם לא בשליטה שלנו, ולא משנה מה תעשה וכמה תעבוד קשה. כמו שאמרתי, הכל לטובה. אני באמת מאמין בזה ונצמד לשתי המילים האלה. נכון שהשם שלי קושר לקבוצות גדולות, אבל אבי לוזון לא רצה לתת לי ללכת והיו תקופות שזה ממש תיסכל אותי. לא יודע איך הקריירה שלי היתה ממשיכה להתפתח אם הייתי מגיע לקבוצה גדולה, אבל אני בוחר להסתכל קדימה. כל מה שאני חווה עכשיו, זה מה שהיה צריך לקרות איתי".
"גם כשהיו דברים שלא יכולתי לעשות, לא ישבתי רגל על רגל"
בלי קשר לתקופה שאתה עובר, איך אתה מרגיש עם מעמדם של השוערים הישראלים?
"אמרו לי לא מזמן 'למה שלא תיסע לשחק בסין?', אבל שם יש חוק שמונע שילוב של שוערים זרים. להגיד לך שזה משהו שצריכים לעשות גם אצלנו, לא יודע, אבל יכול להיות ששווה לחשוב על זה, כי זה יכול לעזור לנבחרת וגם למנוע פרישה מוקדמת של שוערים בגלל שכשהם לא מקבלים צ'אנס הם מתייאשים. נכון שזה קצת מעצבן וצורם שיש קבוצות שבוחרות להחתים שוערים זרים, אבל מצד שני יש גם את אלה שמעניקות הזדמנות לשוערים צעירים, וזה ראוי לציון. קח למשל את עומר ניראון מבני יהודה. מדובר בשוער צעיר שקיבל את האפודה הראשונה ויש לו הזדמנות להתפתח. כמו בכל דבר, יש דוגמאות לכאן ולכאן".
האופי של מנור
בוא נסיים עם משהו חיובי. כאחד ששיחק ומכיר את מנור סולומון מקרוב, היהלום החדש של הכדורגל הישראלי, הוא באמת מסוגל להגיע עד לרמות שמנבאים שיגיע?
"קודם כל גילוי נאות, אבא של מנור, יוסי, היה המורה לספורט של אשתי בבית ספר ברמלה, כך ששנינו מכירים את המשפחה מצוין. מעבר לכך שמנור שחקן גדול, הוא קודם כל אישיות יוצאת דופן. הוא יכול לכבוש שלושער במשחק ולהגיע למחרת לאימון כאילו לא עשה כלום. זהו, נגמר, עבר. יש שחקנים שכובשים גול אחד והאף עולה להם לא יודע עד לאן. למנור יש אופי אחר. אני מקווה שהוא יגיע לפחות למקומות שהגיע אליהם יוסי בניון, ומנור בכיוון הנכון".
מעריכים גם שהאקזיט הבא של הלוזונים יהיה על ליאל עבדה.
"ליאל מזכיר בתשוקה ובמחויבות שלו את מנור. בכלל, מה שמאפיין את כל הכישרונות האלה, לדעתי, זה שהם באמת ילדים טובים. לא יודע להגיד בדיוק מה עושים במחלקת הנוער של מכבי פתח־תקוה, אבל מילים טובות בטוח מגיע להם. רוב הסגל בבוגרים מתבסס היום על שחקני בית, והצ'אנסים שהם מקבלים זה לא דבר מובן מאליו. חוץ מליאל, יש בפתח־תקוה עוד כמה כישרונות שנמצאים כבר על הכוונת".
תובע יותר מ−600 אלף שקל
העובדה שמערכת היחסים בין מכבי פתח־תקוה לבין צחי גיגי עלתה על שרטון מפתיעה, כי השוער לא היה עוד שחקן במועדון בעשור האחרון. הוא אמנם הגיע לקבוצה ממלאבס כשוער משנה בעונת 2013/14, אבל מהר מאוד השתלט על האפודה הראשונה וזכה להערכה רבה אצל הלוזונים במשך מרבית שנותיו בקבוצה. ולא פחות חשוב, גיגי הפך לאחד השוערים המוערכים בליגת העל בכלל. ב־2016 הוא היה שותף לזכייה האחרונה של הפתח־תקואים בגביע הטוטו וחגג תואר ראשון בקריירת הבוגרים שלו.
בעקבות הסיטואציה שאליה נקלע בעונה האחרונה, הגיש גיגי תביעת בוררות נגד פתח־תקוה, באמצעות עו"ד שי אליאס, על סך של יותר מ־600 אלף שקלים. השוער שעבר ניתוח במהלך העונה שעברה, טוען שהליך השיקום שולם במלואו מכספו הפרטי, במקום שישולם על ידי הקבוצה. עוד נטען בכתב התביעה כי לא שולמו לגיגי המשכורות האחרונות במלואן וכי לאחר שראו בקבוצה כי החלמתו של השוער מתעכבת, נמסר לו מהמועדון שלא יגיע יותר לאימונים, וכי הוא לא בתוכניות המקצועיות, אף שהוא מחזיק בחוזה לעונה נוספת.
