השיחה שערכתי עם ד"ר שלומית גיא, חברת דירקטוריון הפועל פ"ת נערכה לקראת אמצע השבוע, כשעדיין ניסינו לשמור על שרידים של שפיות ועל שיח שלא עוסק באופן בלעדי בנגיף הקורונה ימ"ש. בימים שחלפו מאז, התפרצות הנגיף בישראל המשיכה ביתר שאת וההגבלות של משרד הבריאות הלכו והחמירו עד שביום רביעי יצאה ההודעה שמשחקי הכדורגל בשתי הליגות הבכירות יתקיימו ללא קהל. לא מן הנמנע שבשעות או בימים הקרובים המשחקים יבוטלו כליל.

אוהדי הפועל פ"ת. "עכשיו זה הזמן לנשום עמוק"אוהדי הפועל פ"ת. "עכשיו זה הזמן לנשום עמוק"
אוהדי הפועל פ"ת. "עכשיו זה הזמן לנשום עמוק"
(צילום סער כרמלי, הפועל פ"ת)
ובכל זאת...מתישהו, יש לקוות, החיים בכדור הארץ ישובו למסלולם ואוהדי הכדורגל יתפסו מחדש את מקומם ביציע. אותו יציע שבהפועל פ"ת הפך בשבועות האחרונים למקום פחות נעים, עם סדרה של אירועי אלימות קשים, הן במשחקי הקבוצה הבוגרת והן במשחקי הנוער.
ד"ר גיא אמונה על התכנית למיגור האלימות שהשיק המועדון לפני שבועות אחדים, בעקבות הקטטה במשחק הנוער מול הפועל קטמון. "ראשית, אומר שהתפקיד שלנו הוא לנהל את המועדון והוא מנוהל טוב יותר בכל יום שעובר", אומר ד"ר גיא, "התכנית כתובה כבר כמה חודשים ואחרי המשחק עם קטמון הוחלט להוציא לפועל מיידית".
את עבודת הדוקטורט שלה כתבה ד"ר גיא על הדרך בה העלימו באנגליה את תופעת החוליגניזם שפשתה ברחבי הכדורגל בממלכה בשנות השמונים. "אני לא אוהבת לדבר במונחים של מלחמה, אלא על יצירת סביבה מוגנת ובטוחה, כראוי למועדון קהילתי כמו שלנו", היא מסבירה את החזון הכללי, "התכנית פועלת בשש רמות שונות. למשל, גם השחקנים צריכים להוות דוגמא. הם מתחייבים לדבר בצורה נאותה, לא לשתות ולנהוג, לא להמר, ללחוץ ידיים למאמן הקבוצה היריבה לפני המשחק (התכנית נהגתה לפני פרוץ מגיפת הקורונה) ואלה סעיפים שייכנסו בחוזה של כל עובד במועדון".
המועדון מינה גם אחראי מניעת אלימות בחצי משרה, עידו בן עזרא שמו, אוהד הקבוצה ואיש חינוך. תפקידו הרשמי הוא רכז מוגנות ולמעשה הוא זה שאמון על הוצאת התכנית לפועל. "עידו יגיע לכל משחקי הבוגרת ויבלה שעות ארוכות בשבתות במשחקי קבוצות הנוער", היא מספרת, "אנחנו לא מתייחסים לאוהדים כעבריינים בפוטנציה, אלא מייצרים שיח חיובי ובמה ראויה. כל השהות במועדון צריך להיות הרבה יותר נעימה. באנגליה בנו איצטדיונים נוחים ונעימים, סביבה מכילה, שיח נכון ושיתוף פעולה וזה עבד".

ד"ר שלומית גיא במשחק מול בית"ר ת"א/בת ים. "התחלנו בצורה טובה"ד"ר שלומית גיא במשחק מול בית"ר ת"א/בת ים. "התחלנו בצורה טובה"
ד"ר שלומית גיא במשחק מול בית"ר ת"א/בת ים. "התחלנו בצורה טובה"
(צילום סער כרמלי הפועל פ"ת)
כדוגמא, מביא חברת הדירקטוריון את המאבק בעישון בתוך היציע, מאבק שהחל ביום שישי האחרון. "אף פעם לא עשו תיאום ציפיות בנושא", מספרת ד"ר גיא, "עברתי בין הקבוצות השונות של האוהדים ביציע, ביקשתי לא לעשן ואז ראיתי שדווקא החברים של אותם מעשנים, הם אלה שעזרו לי. כדי ליצור שינוי חיובי, צריך ליצור אווירה חיובית".
ד"ר גיא לא מאמינה שהדרך להחזרת השקט ליציעים עוברת בעימות ישיר. "אני מאמינה ביותר גזר ופחות מקל. ושוב, זה לא אומר שנותנים גזרים לאנשים אלימים. אני יודעת למנוע אלימות, לא לטפל בה. תיאוריית מניעת אלימות מדברת על הצלחות של 70-80 אחוז. אנחנו לא נצליח למגר את האלימות לחלוטין. יישארו בקצוות גורמים אלימים שבהם צריכה לטפל המשטרה. אני חושבת שביום שישי, במשחק מול בית"ר ת"א/בת ים, התחלנו בצורה טובה את הדרך שלנו. לא היו שירי שואה ולא קללות".
אז איך שומרים על היציע כמקום שקט, כמו גם– איך מחזירים את ההרמוניה לעמותת האוהדים, שנמצאת בתקופה שבה ויכוחים הופכים לעימותים של ממש והתוצאה היא ששלושה חברי ועד מנהל, היו"ר דרור שי, חזי בן עמי ואלעד סלע פרשו לאחרונה מתפקיד. חבר הוועד אביעד לוי ישמש כיו"ר הזמני עד הבחירות שייערכו בחודש הבא. "ברור שאירועי אלימות הם משהו נמשך ולא חד פעמי. יש פה הרבה דם רע וזה יכול להמשיך ולהסלים", מסכימה ד"ר גיא, "עכשיו זה הזמן לנשום עמוק, לא לחשוב מהבטן. לא לפעול על בסיס מה שיביא לי את הסיפוק המיידי, אלא לייצר הידברות. בשבוע האחרון אנחנו כמעט ב"אובססיה" של שיח. צריך להבין שלכולם כואב, לא לזלזל באף אחד.
"בסופו של דבר, אוהדים מחפשים דרך להיות שותפים. אבא שלי היה אומר שכשאנשים מרגישים שלא שומעים אותם, הם מתחילים לצעוק. התפקיד שלנו הוא ליצור תחושה של דו שיח, של הקשבה. אחת התוכניות, למשל, היא לייצר מייל שבועי, שבו מאמן, שחקנים, איש הנהלה, יעבירו מידע באופן ישיר והאוהדים ירגישו חלק מהדבר הזה. היעדר שקיפות היא הכר ביותר לאלימות. כשדברים לא חשופים, נולד הצורך לצעוק".
בסופו של דבר, ד"ר מצליחה גם להיות אופטימית (אולי זה בגלל שלא דיברנו על הקורונה). "עם ניהול נכון, אני בטוח שנצליח לצמצם את המקרים הללו ולקחת את הקהל למקום חיובי", היא משוכנעת, "זה גל עכור וגדול, אבל הוא ייגמר מתישהו ואין לנו פריביליגיה להרים ידיים. כשהילד שלך שוגה, גם שגיאה חמורה, אתה לא מוותר עליו. הוא שלך ואתה תמשיך לעבוד איתו יום יום".