שתי אהבות גדולות יש בחייה של שני רחל, בת 35, שגדלה בפתח־תקוה ושיחקה בהפועל: הכדורסל והמוזיקה. התכנסנו כאן לצורך השנייה, שבמסגרתה היא מוציאה בימים אלה את אלבומה השני, "מי אני שאדהר", בו נכלל שיר הנושא המוקדש לחברתה שנפטרה בשנה שעברה.
"חזרתי להופיע עם הרכב חדש אחרי שנה וחצי שבה לא הופעתי כי עבדתי על האלבום", היא מספרת. "זו היתה תקופה שבה עברתי טלטלה אישית, כשאיבדתי את החברה הכי טובה שלי מזה שלושים שנה".
הילה אלנקרי־אגמון, שחקנית כדורסל בהפועל פ"ת, נפטרה בשנה שעברה בגיל 33. בשבוע ה־26 להריונה הראשון היא חשה ברע ומצבה הידרדר עד כדי קריסת מערכות. הרופאים החליטו ליילד אותה ובכך הצילו את חיי התינוקת, אולם היא נפטרה.
"אנחנו מכירות מילדות", מספרת רחל. "זה היה אובדן טרגי שכאב לי מאוד. הטרגדיה הזו היתה חלק משמעותי מרוח האלבום. התחלתי להקליט לפני שזה קרה, ואחר כך אי אפשר היה אפשר להתעלם מזה. בחרתי להנציח את הרגש. שמו של האלבום, כשם השיר 'מי אני שאדהר', מדבר על הרגעים הקשים שבהם היינו בבית החולים והתפללנו לנס. היתה לי תקווה שהיא תצא מזה וקראתי לה לחזור. לצערי זה לא קרה".
התאונה ההיא
רחל כבר הספיקה להוציא אלבום אחד, "למרחקים קצרים", לפני כ־4 שנים. הסגנון היה רוק ישראלי קלאסי ובלדות חשמליות, והוא זכה לביקורות טובות והשמעות ברדיו. היא מעידה שהמוזיקה עזרה לה להתמודד עם האובדן, ולא בפעם הראשונה. "המוזיקה הצילה אותי", היא אומרת. "בדיוק כמו שהצילה אותי לפני 11 שנים, כשעברתי תאונה קשה ושיקום ארוך. שם בעצם התחלתי לעבוד באופן יותר מקצועי והתאהבתי לגמרי".
בגיל 24, באותה שנה שבה עלתה הפועל פ"ת לליגת העל כשרחל חלק מהסגל, היא עלתה על האופנוע שלה אחרי אימון בדרך לעבודה בבר בתל אביב. אוטובוס פגע באופנוע שלה והיא נפצעה. "היו לי המון שברים בגוף", היא נזכרת. "עברתי שיקום ארוך של שנתיים, וכמובן שבזמן הזה החיים שלי נעצרו והשתנו. הייתי מאוד פעילה, גם כשחקנית כדורסל וגם בעבודה ובכלל, והכל נעצר. כמובן שגם מצבי הנפשי היה קשה.
"זה היה שלב שלקחתי גיטרה והתחלתי לנגן כדי להרגיע את עצמי. זה הציל אותי, שמר על השפיות. ככה התמודדתי ועברתי את התקופה הזו. לימדתי את עצמי לנגן והכל לבד. לא לקחתי שיעורים מקצועיים עד היום. אני כותבת, מלחינה, מנגנת ושרה, עושה הכול.
"התאונה שינתה לי את החיים. היא גרמה לי לגלות המון דברים בעצמי. המוזיקה התחילה להתפתח בנסיבות האלה, בתקופת ההחלמה, אבל זה הדבר הכי טוב שקרה לי".
בימים אלה רחל מופיעה עם ההרכב שלה בכל רחבי הארץ, והספיקה כבר לשתף פעולה עם מוזיקאים כמו סי הימן, אביבה אבידן, לאה שבת ועוד. "זו היתה חוויה לעבוד עם אמנים ותיקים. זה היה מרענן ומהנה", היא אומרת.
כיום רחל משלבת בין החזרות וההופעות לבין עבודה בהייטק. "אני לא מתפרנסת ממוזיקה אלא מעבודת יום בהייטק, ובלילות אני עושה מוזיקה, מקליטה ומנגנת. מאוד קשה להתפרנס רק מהמוזיקה. יש פער מאוד גדול בין ההוצאות להכנסות, במיוחד שאני עובדת עם הרכב מאוד מקצועי. אני לא מתפשרת על הצוות ואנחנו עובדים קשה כדי להגיע לדיוק מסוים בהגשת הטקסט, הסאונד וההופעה בכלל. אם הייתי מחפשת להרוויח, הייתי לוקחת נגן אחד ועולה על הבמה אבל חשוב לי איך שהכול יוצא יחד וקשה לתחזק את זה".
רחל לא שכחה את האהבה הראשונה שלה - הכדורסל. "כדורסל זו האהבה הכי גדולה שלי עוד מלפני המוזיקה. אני משחקת מגיל שמונה בהפועל פ"ת וגם אחרי השיקום חזרתי לשחק, למרות שאמרו לי שלא אוכל עם כל המגבלות הפיזיות. בשנתיים האחרונות התמקדתי באלבום, וזו הרבה עבודה והשקעה, לכן לקחתי הפסקה מהכדורסל. שניהם מאוד תובעניים ויחד זה קשה. עכשיו, אחרי שהוצאתי את האלבום, אני רוצה לחזור לשחק".
מוזיקה כשליחות
למרות שרחל הופיעה ורכשה לעצמה קהל, ברור לה שהפריצה הגדולה עדיין לא הגיעה. "זה עניין של בשלות מוזיקלית", היא מסבירה. "אני מרגישה שהבשלות הזו הגיעה עכשיו. האלבום הנוכחי הוא בסגנון ארט רוק אלקטרוני והמסרים שלו עמוקים. הוא משקף בעירה פנימית אל מול מציאויות מורכבות. השירים בו הם מסע שנרקם מתוך טלטלות והתמודדויות בהשקפת עולם סוריאליסטית. אני חושבת שהמוזיקה שלי יכולה להגיע להרבה אנשים, שיכולים להזדהות עם המסרים שאני מדברת עליהם. פסיכולוגית אמרה לי שיש משהו טיפולי במוזיקה ובפרשנויות שלי".
מי הקהל שלך?
"זה גרעין קבוע של קהל שמלווה אותי. קהל מגוון. בעבר היו יותר נשים, כי הטקסטים שלי היו מופנים לנשים. היום הטקסטים יותר חברתיים ונוקבים ומדברים לחתך רחב יותר של אוכלוסייה. בקהל רואים את כולם: נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, שמעניין אותם סיפורי חיים ועומק".
לאן את שואפת להגיע?
"המוזיקה היא שליחות בשבילי, לא מרצון להיות מפורסמת, או חלק מעולם הזוהר. זה לא מעניין אותי. אני רוצה להקליט, להופיע ולהוציא אלבומים, וכמובן שהייתי שמחה ליותר חשיפה ולפרוץ את תעשיית הזכוכית של היום, שבה הכל ריאליטי והרבה מוזיקה ים תיכונית. אני חושבת שיש מקום לכולם ולכל סגנונות המוזיקה".