אלכסנדר נובודוורצב, בן 69, היה דר רחוב. הומלס. בשבוע האחרון של 2019, בלילה גשום וסוער, הוא מת לבדו על מיטה מאולתרת בפינה קטנה ברחוב ראשי, ממש במרכז פתח־תקוה.
הטרגדיה מתעצמת לאחר שמתברר כי רק יממה קודם לכן הגיעה עובדת סוציאלית מטעם העירייה לרחוב הרצל, שם הקים לעצמו פינה קטנה שבה ישן, כדי לשוחח איתו ולשכנע אותו להתאכסן תחת קורת גג שמספקות העירייה ומשרד הרווחה. אלכסנדר סירב בנימוס ויום למחרת, בלילה שבין חמישי לשישי, בשיאו של מזג האוויר הסוער, נמצא על ידי כוח שיטור שעבר במקום כשהוא מחוסר הכרה. לאחר כחצי שעה של נסיונות החייאה שביצעו בו צוותי מד"א, נקבע מותו.
בחברה קדישא עמלו לאתר קרובי משפחה כדי לערוך לו הלוויה ראויה - נכון לסגירת הגיליון, ללא הצלחה. הדרך הטרגית שבה סיים נובודוורצב את חייו היא תזכורת לכך שגם בעיר כמו פתח־תקוה יש לא מעט דרי רחוב, שהחורף ההולך ומחמיר מהווה עבורם סכנת חיים של ממש.
"יכולנו להציל"
לרבים מאיתנו הם "שקופים", ומעבר למבט מרחם לא זוכים ליחס כלשהו. אבל לא כולם בוחרים להתנהג כך. קובי אדרי, זכיין ברשת בורגרס בר המנהל את הסניף שבפינת הרחובות הרצל ורוטשילד, פרסם בעקבות מותו של נובודוורצב פוסט מרגש ברשת החברתית, שבו גולל את היכרותו עם דר הרחוב שלמרות היותו כזה, עדיין היה בשר ודם עם סיפור וחיים, כמו כל אחד ואחת מאיתנו.
"לפני כארבע שנים נכנס אלינו למסעדה אדם חסר בית עם זקן ארוך מאוד, מוזנח, עם בגדים קרועים, וביקש רק לשטוף ידיים ופנים בסבון", כתב אדרי. "כמובן שהסכמנו, ומאז במשך כמה חודשים כל בוקר הוא היה מגיע, שוטף פנים וידיים, ויוצא לדרכו. עם הזמן ניסינו להציע לו לאכול, לשתות, אבל תמיד הוא סירב בנימוס ולא הסכים לקבל מאיתנו שום דבר. גם כשהצענו לו בגדים, נעליים, מעיל - תמיד סירב".
"פעם אחת שבי, שותפי, לקח שקית עם המבורגר, צ'יפס ושתייה ופשוט רץ אחריו לכל אורך רחוב הרצל ואמר לו: 'אם אתה לא לוקח עכשיו את האוכל אנחנו לא נרשה לך יותר לשטוף כאן פנים'. זו הייתה הפעם הראשונה שהצלחנו לתת לו לאכול ולשתות. מאז, במשך שלוש וחצי שנים, כמעט בכל יום הוא היה מגיע בשעות הבוקר המוקדמות ואוכל אצלנו באופן קבוע.
"אדם מאוד מנומס, תמיד מחכה בצורה מאוד סבלנית. כל העובדים אהבו אותו ונתנו לו אהבה וכבוד. במוצאי שבת תמיד היה מחכה ליד הדלת שנפתח ומחכה שהגריל יתחמם, כדי שיוכל לאכול ולשבוע אחרי שבת שלמה ללא אוכל. דאגנו לו גם לחשמל מחוץ לעסק, שיוכל לחמם את קומקום המים שלו בלילות".
אלא שבמוצאי השבת האחרונה, נובודוורצב כבר לא הופיע. "אחד העובדים בסניף מתנדב במד"א. הוא הגיע במוצאי שבת וסיפר שהגבר שהיה חשש לחייו ביום חמישי היה אלכסנדר, והוא נפטר", סיפר השבוע אדרי ל"ידיעות פתח־תקוה".
מה הייתה התחושה אצלכם?
"וואו. כאילו מסך שחור ירד עלינו. כולם היו מבואסים. היינו מביאים לו אוכל אבל איך לא חשבנו שבימים כאלו הוא צריך אמצעי חימום? יכולנו להציל אותו, זאת ההרגשה שאני מסתובב איתה".
"מה, הוא שקוף?"
הפוסט של אדרי זכה לעשרות אלפי לייקים ולאלפי תגובות, החל מתמיכה בכותב הפוסט ובהצעות לעזרה לנזקקים, ועד לעדויות של קוראים שטוענים כי הכירו את נובודוורצב - כשאחד מהם אף כתב שהוא עבד במשך שנים בחברת גז בקרית אתא ולא הצליח למצוא את עצמו, לאחר שעלה מאודסה שבאוקראינה, שם שימש כמורה למתמטיקה.
תיארת לעצמך שהפוסט יגיע לממדים כאלה?
"לא, בכלל לא. קיוויתי, אבל לא ציפיתי שזה ייגע בכל כך הרבה אנשים. הייתה בי תקווה להעלות את המודעות, שכשאדם יעבור ברחוב ויראה חסר בית הוא יוכל לעזור לו איכשהו. זאת היתה המטרה ואני שמח שהצלחתי. זה קורע לב. מה, הוא בן אדם שקוף? בן אדם נפטר ואף אחד לא מדבר עליו? זה אבסורד, אבל יש עוד כאלו. זה המצב".
מה קרה מאז פרסום הפוסט?
"עדכנו אותי על אנשים נוספים וזה משמח אותי, כי אני מתכוון לחפש אותם ואנסה לדאוג להם לארוחות חמות. אנשים נוספים פונים אליי עם הצעות לעזרה בביגוד חם, אבל אין לי את היכולת לשמש כארגון צדקה. אני בסך הכל מנסה לעזור ואשמח לעשות זאת ביכולות שלי".
ואכן, נובודוורצב היה אמנם אדם בודד ומצבו הרפואי הורע בלי שאיש יידע, אך כמוהו יש דרי רחוב נוספים שנאלצים להתמודד עם תנאי מזג אוויר לא פשוטים בחורף שרק החל. לדברי חבר המועצה אשר שוקר, ראש אגף הרווחה, יש היום בעיר בין 70 ל־80 אנשים שמוגדרים כחסרי קורת גג, כ־60 מהם מתאכסנים בהוסטלים ובגגונים שמספקים העירייה ומשרד הרווחה באמצעות עמותות שונות.
"בפתח־תקוה אין דר רחוב שיכול לומר 'אני נמצא כאן ואף אחד לא עוזר לי'", אומר שוקר, "יש באגף שתי עובדות סוציאליות שעוסקות אך ורק בתחום הזה, ויחד איתן יש את השיטור העירוני שמסייע. העובדות מגיעות למקומות שבהם נמצאים דרי הרחוב, בודקות את מצבם, מדברות איתם ומנסות לשכנע אותם להתפנות כדי לקבל עזרה. אם הם נורמטיביים ומודעים לעצמם ולסביבה הם יכולים לבחור בעצמם אם להתפנות או להישאר במקום".
למה בכלל לתת בחירה?
"החוק לא מאפשר לחייב אותם. אם יש איתם בעיה כזו או אחרת אפשר לקחת אותם לאבחון בעזרת שיטור וצו בית משפט. תחילה הם עוברים לגגונים (מעונות לדרי רחוב ־ מ.ד.), שם יש מדריכים שמלווים אותם וניתנת להם אספקה בסיסית של מיטה, ביגוד, מזון, מקלחת חמה. לאחר מכן נבדקת האפשרות להעבירם להוסטל על פי הצרכים של כל אחד, ושם הם כבר מקבלים טיפול ומענה כולל".
אלה שמתפנים לגגונים חוזרים לרחוב?
"יש בעיה, כי אלה שמשתמשים בסמים צריכים להיות נקיים. אז לפעמים הם נמצאים לזמן מסוים ואחרי תקופה בורחים משם בחזרה לרחוב. ואז צריך שוב לתפוס אותם אחרי שנפלו בסמים".
להעניק סיוע
בעיה נוספת שמציין שוקר היא מחסור במקום. בפתח־תקוה פועלים שני גגונים, שנותנים מענה ל־12 דרי רחוב כל אחד. "אנחנו לא יכולים לאכסן אותם בקבוצות של 40-50 אנשים, כי אז הם לא יקבלו את המענה הראוי", הוא מסביר. "אם אצלנו קורת הגג מלאה, יש גגונים נוספים בתל אביב ובמקומות אחרים שיכולים לקלוט אותם".
האם לדעתך העירייה עושה הכל כדי לסייע להם, במיוחד לנוכח תנאי מזג האוויר?
"כן. ניתן מענה על ידי עובדות סוציאליות שמיועדות אך ורק לעניין הזה, ואם יש צורך אז יש מוקד חירום ששולח עובד סוציאלי נוסף. כל הזמן יש פעילות בשטח, של עובדים סוציאלים ושיטור עירוני שמסתובבים, מקבלים מידע והולכים כדי להוציא אותם משם. משתדלים תמיד להיות בסביבה ולבדוק. גם תושבים שמתקשרים, אנחנו מיד יוצאים לשטח ולא דוחים למחר. גם מי שמסרב להתפנות, העירייה מפקחת עליו".
איך העירייה מסייעת לאלה שנשארים ברחוב? האם היא מספקת להם ציוד בסיסי כדי להגן על עצמם מהקור?
"מי שלא מסכים להתפנות מביאים לו שמיכה, מזון או ציוד בסיסי אחר, אבל לא באופן קבוע, כי אז הוא יידע שדואגים לו שם ולא ירצה לעזוב. המטרה היא להוציא אותם מאותם מקומות, כדי להעניק להם סיוע הולם".
מעיריית פתח־תקוה נמסר כי " לגבי דרי הרחוב באופן כללי, נכון להיום רשומים באגף הרווחה כ־80 דיירים המטופלים על ידי הרשות לאורך כל השנה, לרבות מעקב של כוננים בכל שעות היממה. לקראת תקופת החורף קיים אגף הרווחה היערכות שבמהלכה נקבע כי יתקיימו סיורים מתוגברים לאיתור ולמציאת דרי רחוב חדשים, ייעשו ניסיונות שכנוע מול הדרים לקבלת תוכניות שיקום ותהיה הכנה מספקת של מזון, אמצעי חימום ועוד.
"נציין כי לאגף הרווחה יש יכולת פינוי חירומית לכל אדם חסר דיור הזקוק לקורת גג, אך הדבר מותנה בהסכמה של האדם ולא ניתן לבצע זאת בכפייה. כמו כן, בשיתוף השיטור העירוני ויחידות עירוניות נוספות, במיוחד לקראת מזג אוויר קיצוני, נעשות פניות יזומות לדרי רחוב באופן תדיר עם הצעה לפינוי. בפתח־תקוה פועלים שני גגונים היכולים לקלוט דרי רחוב 24/7, וגם במידה שהם מלאים, ניתן להפנות לגגונים בכל הארץ".