"המאבק שלנו לשמירת הביטחון צריך להיות משותף. אנחנו מתחייבים לעשות את תפקידנו, אבל גם האזרחים והגורמים הציבוריים והעירוניים צריכים להיות אחראים למה שקורה", אומר השבוע טפסר איציק עוז, מפקדה היוצא של תחנת אזור פתח־תקוה, ומסכם תקופה של ארבע שנים וחצי בתפקיד.
מה הגורמים הבולטים לשריפות באזור? מה התפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו בשמירה על הביטחון האישי ועל ביטחון הסביבה? ואיזה אירוע הוא לא ישכח לעולם? טפסר עוז משיב על השאלות ה"בוערות" בטרם יתקדם לתפקיד הבא ־ ראש חטיבת המבצעים הארצית.
"האזרח במרכז"
עוז (53), נשוי ואב לשלושה, מופקד על אזור שמתחיל בכפר ברה בצפון, עובר בפתח־תקוה, בכפר קאסם, בראש העין, באלעד ובמועצות האזוריות דרום השרון ומסתיים בחבל מודיעין. בגזרה שלו מתגוררים כחצי מיליון בני אדם.
מה הסיכונים הגדולים ביותר באזור מבחינתך?
"יש מגוון רב של סיכונים כגון יערות, תווך תת־קרקעי, בניינים רבי־קומות, מפעלים ואזורי תעשייה, וכן העובדה שהתחנה מטפלת בחומרים מסוכנים ובחילוצים מיוחדים על סוגיהם השונים".
מה השינוי הגדול שאירע בתקופתך?
"שהיום הרשויות והאנשים מבינים את הצורך החשוב לעבוד איתנו שכם אל שכם ולא ראש בראש. כשאתה עובד עם הרשות העירונית, עם הפיקוח, עם הביטחון ועם המוקדים העירוניים ועוסק גם בכל הקשור לתחום ההסברה, מגיעים לתוצאות יפות. בסופו של דבר חשוב לזכור שהאזרח הוא במרכז".
איך זה בא לידי ביטוי בפתח־תקוה?
"בזמן האחרון עשינו פרויקט מדהים בעיר: הבנו שיש בעיה בתחום השריפות ופנינו למחלקה למעורבות חברתית ועם העירייה יחד קנינו גלאי עשן. מיפינו אזורים בעייתיים, פנינו לרשות הארצית לניצולי שואה, והם נתנו לנו רשימה של קשישים שגרים בפתח־תקוה. במימון העירייה וההתקנה של הכבאים וצופי האש שלנו הרווחנו הסברה לאותם קשישים וגם אמצעים להצלת חיים. אני חושב שאנחנו צריכים ללכת לכיוון ההסברה".
לכל אורך הריאיון מדגיש טפסר עוז את חשיבות התחזוקה, האחריות האישית והקהילתית ואת שיתופי הפעולה בין הגורמים השונים. "אנחנו עושים הכול כדי להיות מאומנים ומיומנים בכל תרחיש אפשרי", הוא אומר. "ועם זה אנחנו זקוקים גם לעזרת התושבים במקומות בעייתיים. למשל, לדאוג לתחזוקה של גורדי שחקים, לנכש עשבים בקרבת הבתים ולמנוע פוטנציאל כלשהו להתלקחות ולהתפשטות של אש אם גרים בסביבה שגדלים בה עצים. כמו שאדם בודק את מצב המקלט מחשש למתקפת טילים, ככה הוא צריך לדאוג לתחזוקה אישית למניעת שריפות ואסונות. אדם שלא ידאג לעצמו לא ישרוד".
טפסר עוז אינו תמים. הוא מבין שגם אם יהיה שיתוף הפעולה עם האזרחים מרבי יתרחשו שריפת. "זאת לא שאלה של כן או לא אלא של מתי ומה עושים", הוא מבהיר. "לצערי, כחלק מאמצעי המניעה נאלצנו להוציא צווי סגירה לעסקים ולמבנים באזור שהתחנה אמונה עליו מחשש שבמקרה שריפה אנשים לא יצאו בחיים".
מלבד מה שכבר אמרת, מה עוד אנשים יכולים לעשות כדי להפחית את הסיכון?
"להתקין גלאי עשן עצמאי בבית. העלות שלו זניחה לעומת האפשרות שהדבר הקטן הזה יציל חיים. העשן הוא שמכריע בדרך כלל עוד לפני שהאש מתלקחת. התושבים צריכים לפנות את חדרי המדרגות ממכשולים ולהיות ערניים למצב התחזוקה של הכלים ושל המערכות להצלת חיים בסביבתם. אנחנו נגיע ונעשה את שלנו, אבל האנשים חייבים להיות שותפים לדברים האלה.
מה עוד אתם עושים כדי לשפר את הקשר עם הקהילה?
"פותחים את שערינו לפני כל אדם באשר הוא ללא הבדל דת, גזע או מין. כל אחד יכול להתנדב אצלנו. בין שהוא צופה, נער בגיל תיכון כחלק ממעורבות אישית־חברתית ובין שמדובר באדם בוגר. אנחנו מחבקים את כולם. מי שמגיע לכאן הוא בעל ערכים של נתינה ויקבל מאיתנו את ההכשרה ויהיה שותף להצלת חיים ולפעילות מניעה באזור שהוא מגיע ממנו".
"פצצה מתקתקת"
אף שאין לו רקע בכיבוי אש והוא לא עבר במערכת, טפסר עוז עתיר ניסיון בכל הקשור לפיקוד, לביטחון ולהצלת חיים, שכן הוא שירת בין השאר בתפקיד קצין בחטיבת גולני, היה מפקד נפת ירקון בפיקוד העורף ומנהל מחלקת הביטחון ובטיחות לשעת חירום במועצה האזורית שוהם שבה הוא גר.
מה הגורמים השכיחים ביותר לשריפות?
"אדבר על שניים מהם: סוללות הליתיום שיש באופניים ובקורקינטים חשמליים והתחממות יתר של מזגנים ומקררים. התחממות יתר של המנוע של המזגן או של המקרר גורמת לשריפה פנימית שיכולה להתפשט. אם לאדם יש גלאי עשן בבית, הוא יזהה זאת במהרה. הדברים האלה קורים, והרבה. נוסף על כך, אנו חיים בעידן האופניים החשמליים, ההוברבורדים הקורקינטים וכו'. מדובר בפצצה מתקתקת".
עד כדי כך?
"כשהסוללה מגיעה יש לה אפשרות לפעול למספר טעינות מסוים. יש סוללות שאין להן תו תקן. אחרות נלקחות לאדם שפותח אותן ומנסה לסדרן כך שיוכלו לעבוד עוד פרק זמן קצר. מה שקורה הוא שהסוללה מתפוצצת לאחר פרק זמן מסוים בעקבות החומר שממנו היא עשויה (ליתיום, ד"ו), והדבר גורם לשריפה בלהט גבוה מאוד. אזרחים שמנסים לכבות את השריפה במים לא מצליחים לעשות זאת כי הם רק מעצימים את הפיצוץ וההתלהטות של האש בחומר הזה.
איך צריך לנהוג בהן?
"קודם כול לא להתעסק עם הסוללות ולקנות סוללות בעלות תו תקן בלבד. יש להשגיח על ההטענה. אסור להטעין אותן וללכת לישון או לצאת. אין אחריות של 100 אחוזים לכך שהטעינה עצמה לא תגרום לפיצוץ ולהתלקחות. היו לנו עשרות אירועים שבתים נשרפו כליל בגלל סוללה אחת".
בתחילת השנה ביקר השר לביטחון פנים גלעד ארדן בפתח־תקוה ואישר לבנות עוד תחנה בעיר. איפה הדבר עומד?
"ראש העירייה התחייב לעזור ולהקצות לנו שטח על כביש 471. אנחנו התחייבנו להעמיד לוחמי אש וצוותי כיבוי כדי שנוכל לצמצם את זמן התגובה. במיפוי שנעשה למדנו שבגלל ההתפתחות של העיר, מקום התחנה יוצר בעיה בזמני ההגעה למוקדים מסוימים".
יש אירוע מקצועי כלשהו שלא תשכח לעולם?
"ילדים התעסקו בכלים חשמליים לא רחוק מהתחנה, סוללת ליתיום התפוצצה וכל הבית נשרף. הילדים נכנסו למרפסת של מסתור הכביסה, ולשונות אש יצאו מכל הדירה ועשן רב הקיף אותם. ממש בשנייה האחרונה לפני שהמקום נשרף הגיעו אליהם כבאים, שמו עליהם מסיכה, חיבקו אותם בחליפות שלהם והוציאו אותם מתוך האש. עניין של שניות. הילדים היו בקומה החמישית: זה לקפוץ או להישרף. אמרנו להם להמתין והגענו ממש ברגע האחרון. זה אירוע שנצרב אצלי בזיכרון וגרם לי להבין את החשיבות של מהירות ההגעה שלנו".
לסיום, יש לך דברי פרידה בטרם תמשיך לתפקידך הבא?
"אני רוצה להודות לתושבים שחיבקו אותנו גם במצבים לא פשוטים ולומר תודה לראשי הרשויות שסייעו לנו במה שדרשנו. ומילה אחרונה לציבור, זה הזמן לשנות חשיבה ולעזור לעצמכם וגם לנו לעזור לכם".
