לימור עמיר מפתח־תקוה היא מסוג המורים שתלמידים מתפללים לקבל. מדוע? כי היא לא תוותר להם או עליהם לעולם, ותמיד תעביר את חומר הלימודים בהומור, באילתורים ובצורה חברית.
אלא שפצצת האנרגיה הזאת לא מסתפקת בללמד תנ"ך ותיאטרון בלבד, ובין שלל עיסוקיה תמצאו בנוסף התנדבות כליצנית רפואית והנחיית סדנאות משחק והומור.
בשבוע שעבר השיקה אשת החינוך המעוטרת (אשת השנה ב־2016 של ליונס - ארגון מתנדבים עולמי, מורה מובילה בחבל מודיעין ב־2020 ועוד) ספר ביכורים הומוריסטי, שמתבסס על חוויות שאותן צברה בכיתות ובחדר המורים לאורך קריירה שנמשכת כבר 37 שנה במערך החינוך המיוחד.
קראו עוד>>>
על הדרך היא מספרת על השינוי שהיא מחוללת בתלמידיה, הקשישים שהיא פוגשת במחלקות הגריאטריות וסכום הכסף הגבוה שקיבלה אחרי שניצחה יחד עם שותפיה את הצ'ייסר איתי הרמן בתכנית "המרדף" שמשודרת בערוץ 11.
"התהליך והדרך"
עמיר, בשנות החמישים לחייה, אם לחמישה וסבתא לנכדים, היא אחת הנשים הכי מצחיקות שייצא לכם לפגוש. כשהיא מדברת בשטף על הדברים שחשובים לה, כמעט בלתי אפשרי לעצור אותה, כשהכל מתובל בהומור ובחן. "כשהייתי ילדה קטנה רציתי להיות שחקנית", היא מספרת. "כשהפכתי לנערה כבר דמיינתי לעצמי קריירה כעיתונאית וכסופרת דגולה. בגלל שתמיד אהבתי ילדים הצלחתי לשלב את כל החלומות שלי בתפקיד אחד שהוא הוראה".
למה דווקא תנ"ך ותיאטרון?
"כי יש ביניהם מכנה משותף הרבה יותר גדול ממה שאנשים חושבים, כמו אהבה, היסטוריה, מלחמות, רומנטיקה ועוד. אני חושבת שהתנ"ך הוא המחזה הכי גדול שנכתב בכל הזמנים".
לאורך השנים היא הוציאה תואר ראשון בחינוך מיוחד, ותואר שני בפסיכולוגיה ויעוץ חינוכי, ובין לבין למדה בימוי, משחק, טיפול בהומור וליצנות רפואית וחינוכית. "לא הייתה שנה אחת בחיי שהפסקתי ללמוד", היא אומרת. "אני מאמינה שצריך ללמוד וללמד מתוך הנאה, ושמבחנים וציונים הם דבר שולי. התהליך והדרך חשובים הרבה יותר".
ב־20 השנים האחרונות היא מלמדת בבית הספר לחינוך מיוחד מישרים ביישוב שוהם ועדיין נהנית מכל רגע, ממש כאילו התחילה אתמול. "התלמידים שלנו מגיעים מכל הארץ, והם כוללים מתבגרים ובוגרים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי, ובעיות סוציאליות ונפשיות, וכאלה עם קשיי התנהגות קשים".
האמת שזה לא נשמע כמו החלום של כל מורה.
"חינוך מיוחד מאוד קרוב אליי ואני מצליחה להגיע אליהם בדרכים לא קונבנציונאליות ומאוד יצירתיות. למשל, הייתה לי נערה שמאוד אהבה את השירים של אייל גולן ובאמצעותם לימדתי אותה לקרוא. אותו דבר קרה עם ילד שאוהב כדורגל ולמד לקרוא באמצעות קלפים של שחקנים.
"לתלמידים שמתקשים בקריאה אני מקליטה את הטקסט, וכולם מוצאים מקום על הבמה. אני שמה דגש מיוחד על הומור כי בלעדיו גם הם וגם אני נשתעמם".
יכולה לתאר את התחושה של להצליח עם תלמיד/ה שהחלו בנקודת הפתיחה הנמוכה ביותר?
"זה סיפוק אדיר. מדובר באתגר גדול מאוד, אבל כזה שממלא אותך. היה פעם תלמיד שהוציא לי אוויר מהגלגל באוטו, אבל גם תלמיד שרצה להתחתן איתי... אני מרגישה שאני מקבלת מהם המון, הרבה יותר ממה שאני נותנת. אין גאווה גדולה מלראות שינוי שחוללתי אצל נער או נערה".
איזה פידבקים את מקבלת?
"המון מחמאות והוקרת תודה, בעיקר על היחס האישי. צריך להבין שרבים מהתלמידים לא מגיעים מבתים מתפקדים, ולכן אני מרגישה גם סוג של אמא עבורם. אחד התלמידים אמר עליי פעם משפט שלא אשכח לעולם: 'לימור מוציאה לנו את הנשמה, אבל גם נותנת לנו את הנשמה'".
"זכות גדולה"
דבר משמעותי נוסף שהיא עושה בחייה הוא התנדבות כליצנית רפואית ב־15 השנים האחרונות, והיא גם מכשירה את דור ההמשך של התחום. "כששמעתי על כך בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות", היא משחזרת. "זה שילוב פנטסטי של תיאטרון, הומור וטיפול. למדתי את זה בצורה מקצועית באחת משנות השבתון שלי והתחלתי לעסוק בזה".
מה את בדיוק עושה?
"קודם כל אני מגיעה בשיא הענווה ומהמקום הכי נמוך שאפשר כי אני לא האישיו כאן. לא מדובר על ליצנות של יום הולדת או קרקס, אלא נטו למען החולה. כשאני מגיעה לבתי חולים אני קודם כל מבררת אם יש מישהו שזקוק במיוחד לשירותים שלי, אם זה בגלל דיכאון, מחלה כלשהי או סתם אדם שמסרב לאכול.
"אני מתמקדת בעיקר במחלקות הגריאטריות כי אצל הילדים תמיד יש משפחות או אנשים מפורסמים שמרימים להם. במחלקות הגריאטריות רבים מהמאושפזים בודדים מאוד, וזו זכות גדולה לנסות לגרום להם לשכוח טיפה ממצבם. אני לא אמורה לרפא אותם, אלא להסיח את דעתם לכמה רגעים באמצעות הומור".
זוכרת מקרה מרגש במיוחד?
"הגעתי פעם למחלקה הגריאטרית בבית החולים איכילוב, ואחד המאושפזים היה ראש עירייה לשעבר מהאזור. הוא כבר היה מרותק לכיסא גלגלים עם מטפלת לצידו. השיח סביבו היה בעיקר על איך שהוא היה בעבר לעומת מצבו כיום.
"ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'אדוני ראש העיר, אדוני ראש העיר. אתה חייב לעזור לי. הצטברו לי דוחות חניה ואני לא יודעת מה לעשות'. הוא ישר חייך וראיתי שהצלחתי להרים לו את מצב הרוח. כשזה קורה, עשיתי את שלי".
את באה במגע עם חולים במצבים לא פשוטים ואף עם מוות. איך זה משפיע על הנפש?
"זה לא פשוט, אבל אני יודעת מראש לאן אני מגיעה. המטרה היא לא להצחיק אותם, אלא להסיח את דעתם מהמחלה ומהכאב. בבית חולים עצמו אני לא מראה קושי, אבל קרה כבר שהגעתי הביתה ובכיתי. ב'שמחת הלב', איגוד הליצנים הרפואיים, יש מענה לדברים האלה ועוזרים לנו לפרוק. התחושות הקשות לא נשארות בדרך כלל לאורך זמן, למרות שגם זה קורה לעיתים".
כמעט צ'ייסרית
לעמיר יש גם הישג שלא רבים יכולים להתגאות בו - ניצחון על הצ'ייסר בתכנית המרדף. "השתתפתי בעונה השלישית אחרי שהבת שלי רשמה אותי", היא משחזרת. "ראיינו ובחנו אותי עם משהו כמו 60 שאלות אמריקאיות. בגלל שאני קוראת הרבה הצטבר בזיכרון שלי המון מידע וידע, שמרביתו לא רלוונטי אבל הוא קיים".
איך הייתה החוויה?
"מהנה ומצחיקה. המנחה עידו רוזנבלום שאל אותי בהתחלה: 'מה תעשי עם הכסף, אם תזכי'? אמרתי לו שכל הכסף יעבור לטובת ילדים במצוקה. ואז הוא אמר לי. 'אבל מה איתך?'. השבתי לו: 'רק לילדים במצוקה - חמשת ילדיי...'. לשלב הסופי הגענו כל הארבעה ויחד הרווחנו 200 אלף שקל".
בשבוע שעבר, כאמור, היא השיקה את "סדום והמורה", מקבץ של סיפורים הומוריסטיים המבוססים על חוויות משעשעות שאותם היא רשמה במחברת לאורך שנים. "לפני שיצאתי לדרך בדקתי עם הוצאות ספרים האם יש היתכנות לספר כזה", היא נזכרת.
"בין היתר, כללה הבדיקה האם הוא יכול להיות מסחרי, ולשמחתי קיבלתי חוות דעת חיובית. חילקתי את כל הסיפורים לעשרה פרקים עם מבוא ונספחים, כולל תובנות שלי, כשהכל עם הומור קומי".
איזה סיפורים נמצא שם?
"פרקים על קללות, איומים, סודות מחדר המורים ועוד. הספר מלווה בקריקטורות שאייר הבן הבכור שלי מלאכי, שהוא איש מקצוע מעולה".
איזה תגובות קיבלת?
"מדהימות. הכי ריגש אותי שהתקשרו מבתי ספר וביקשו את הספר בתור מתנה למורים בסוף השנה. תלמידים שלי שידעו שיוצא ספר שאלו אם הם יהיו שם. התשובה היא כמובן כן, אבל עם שמות בדויים".
את עושה המון דברים בחיים שלך. איך נגדיר את לימור עמיר?
"לפעמים רצינית, לפעמים ליצנית, לפעמים במאית, לפעמים שחקנית, לפעמים אישה, לפעמים ילדה, לפעמים מורה ולפעמים תלמידה. והכי חשוב - הכל במידה".
ולסיום, מה העתיד מזמן לך?
"אני חושבת שאכתוב ספר נוסף, ואמשיך להיות ליצנית רפואית, שחקנית ומרצה להומור. אולי גם אקדיש יותר זמן למשפחה שלי. אני אשתדל בעיקר לא להשתעמם...".
לכל העדכונים: חדשות פתח תקוה
