זוכרים ולא שוכחים: 35 שנים חלפו, ועדיין אין פתח תקוואי שלא יזכור את ה-11 ביוני 1985. אולי היום המטלטל ביותר בתולדות העיר. 22 בני אדם, ביניהם 19 תלמידי כיתה ז' בחטיבת הביניים "ברנר", נהרגו בתאונת רכבת קטלנית שאירעה בסמוך לצומת הבונים שבצפון.
התאונה המחרידה שזעזעה מדינה שלמה, אירעה סמוך לשעה 9 בבוקר כשתלמידי כיתה ז' מחטיבת הביניים "ברנר" עשו דרכם באוטובוס לטיול בצפון.
נהגת אחד האוטובוסים שיצא מבית הספר, ניסתה לחצות את מסילת הברזל הסמוכה לצומת הבונים בשעה שלאותו כיוון נסעה רכבת מכיוון תל אביב.
גם ניסיונותיו של נהג הקטר לעצור את הרכבת לא צלחו והתוצאה הייתה כאמור קשה במיוחד.
מאיה סורמלו, תושבת פתח תקוה, הייתה אמורה להיות על האוטובוס שנפגע אך למזלה הרב נענשה זמן קצר לפני כן ועברה לאוטובוס הנוסף.
בראיון ל"מיינט פתח תקוה" בשנה שעברה אמרה כי "השנים אינן משכיחות את האסון, המקרה מועלה לזיכרון בפרספקטיבות אחרות. כך למשל כשהפכנו להורים, כשהילדים החלו לצאת לטיולים, בחגיגות בני מצווה, ובחיי היום יום בהיכרויות חדשות עם אנשים מחוץ לעיר ברור כי דבק בנו הכינוי 'השכבה של אסון הבונים'".
"עד היום אני מוצאת עצמי מצטרפת למרבית היציאות שיש מבתי הספר בהם לומדים ילדיי, לא נורא מתעקשת כאשר הם מביעים חוסר רצון לצאת לטיול".
היום (חמישי) בבוקר הגיע סגן ראש העירייה צדוק בן משה למקום האסון לרגל טקס האזכרה השנתי בהשתתפות משפחות ההורים.
בסיומו אמר בן משה: "זו השנה השנייה שאני מגיע לטקס בשם תושבי פתח תקוה וראש העירייה. מדובר באסון נורא, כאב גדול למשפחות רבות שפשוט נצרב ולא מרפה. גם העיר פתח תקוה נושאת את הכאב הזה במשך 35 שנים ואני חושב שנעשה טוב אם ננציח יותר גם בתוך המערכת החינוכית אצלנו".
