בשבוע שעבר סגרה מסעדת "פפריקה" את שעריה לאחר כמעט שלושה עשורים של פעילות שבהם הפכה לשם דבר בעולם הקולינריה הפתח־תקואי בזכות מגוון רחב של מנות טעימות ומזמינות. אמנם בתי עסק רבים נפתחים ונסגרים כל הזמן, אבל המוסד הקולינרי הזה הצליח לשמור על יציבות ולמשוך אליו קהל גדול עוד מהימים שבהם שכנה המסעדה סמוך לאצטדיון "האורווה" ועד השנים האחרונות שבהן שכנה ב"יכין סנטר" והמוני תושבים ועובדים רבים מקריית מטלון נהגו לפקוד אותה לעתים קרובות.
"מותג בעיר"
המסעדה הגדירה את עצמה "ישראלית" ומכרה מנות מכל הסוגים. היא משכה אליה קהל רב מכל הגילים, ומשפחות רבות סימנו אותה כמקום הבילוי שלהם בשבתות. בשבוע האחרון הייתה סגירתה לשיח המרכזי בעיר, בייחוד משום שהיא הפתיעה מאוד.
עד כמה הפתיעה? גם ביום שבו התקבלה ההודעה שהיא נסגרה דלקו האורות במסעדה ומודעת "דרושים" הייתה תלויה על דלת הכניסה. מודעה דומה אף הופיעה בכניסה לאתר הבית של המסעדה. ועם זה סימני שאלה רבים החלו לרחף באוויר בשבועות האחרונים, שכן דלתות המסעדה היו סגורות ולא היה אפשר להזמין ממנה. חרושת השמועות על עתידה הופסקה עם ההודעה, והיא עוררה הדים בכל רחבי העיר כאמור.
"הדייט הראשון שלי ושל בעלי היה בפפריקה ומאז אנחנו נשואים פלוס שניים", מספרת הילה מרקין, תושבת העיר. "זאת מסעדה שלא משנה מה אתה רוצה לאכול, שם היית מוצא את מבוקשך. בהיריון האחרון ממש התחשק לי ג'חנון באחת השבתות אז קפצנו לשם. גם כשרציתי 'זיווה' במקרה אחר, כי זאת הייתה המנה המועדפת עליי, הלכנו לשם. היה במקום אוכל טוב במחיר נוח, מנות גדולות ושירות מעולה. התבאסתי מאוד לשמוע על סגירת המקום".
"פפריקה מסמלת מבחינתי מותג בעיר", אומר אמיר גל שגדל בפתח־תקוה ולפני 14 שנים בקירוב עבר להתגורר ברמלה. למרות זאת הוסיף לפקוד את המסעדה בביקוריו בעיר הולדתו. "כאחד שגדל בעיר אני זוכר שהייתי מבלה בה בימי שישי עם חברים והיינו חוגגים שם ימי הולדת עוד כשהייתה בתחנת הדלק סמוך ל'אורווה'. היא המסעדה היחידה שהייתה מפוצצת בכל יום שישי והיינו צריכים להזמין מקום מראש. גם בזמן האחרון אשתי ואני נהגנו לבקר במסעדה פעם בחודש. המנה המועדפת עליי הייתה סטייק בתוספת סלט וצ'יפס".
מה אתה חושב על סגירת המסעדה?
"ממש חורה לי. אני מקווה שהעסק שייפתח במקום יהיה לא פחות טוב וטעים. אין הרבה מקומות היום שמשתווים לפפריקה מבחינת אוכל עממי".
"תחום סיזיפי"
לצד ההתרפקות על העבר נשמעו ונכתבו לא מעט ביקורות על תפקוד המסעדה מאז החלפת הבעלים בשנת 2014, בייחוד על מצבה בשנה האחרונה. ניר בראז, נצר למשפחה פתח־תקואית ידועה והיום תושב הוד השרון, הוא שהקים את המסעדה. בשנת 2014 מכר אותה. לדבריו, מאז היוודע דבר הסגירה הוא ואשתו, ורד, מקבלים לא מעט הודעות.
"אנשים מאוכזבים", הוא אומר. "כותבים דברים כמו 'ראינו את זה קורה', 'מאז שהלכתם זה לא אותו דבר', 'חבל שעזבתם' וכן הלאה. אנשים אוהבים להתרפק על העבר וזה בסדר".
בראז הקים את המסעדה בתחילת שנות ה־90 בתחנת הדלק הסמוכה לאצטדיון האורווה במקום מסעדת "נרגילה". "מההתחלה הייתה פעילות גדולה", הוא אומר. "עבדנו 24 שעות שבעה ימים בשבוע. הייתה חשיפה גדולה לפני כל האוהדים שהיו מגיעים למשחקים, וגם תושבים רבים היו מגיעים בסופי שבוע. קהל גדול הגיע מכל אזור המרכז כי הייתה לנו אווירה מיוחדת והצענו אוכל מגוון ובמחיר שווה לכל כיס. היה ביקוש גדול גם מצד חבר'ה צעירים ומשפחות.
"בשלב כלשהו המודל של מסעדות בתחנות דלק בערים הפך לפחות מוצלח. ראינו שמסעדות מצליחות בחוץ, ובאותו הזמן קמו המרכזים המסחריים ובעצם הייתה לנו אפשרות לפתח את המסעדה ולהקים אותה בסגנון אחר, הרבה יותר מתקדם ובחלל גדול יותר. זיהינו את הפוטנציאל שיש באזור יכין סנטר, שפעל בו אז רק קפה 'ארומה', והחלטנו לעבור לשם בשנת 2006".
כעבור שמונה שנים מוצלחות מאוד החליטו בראז ושותפו אז אלעד קוטר למכור את המסעדה. לדברי בראז, הצעד נבע מהרצון לצמצם את הפעילות של המסעדנות שעסק בה ולהתמקד בתל אביב שבה היו לו עוד כמה עסקים. "ראיתי שאני לא מצליח להגיע לשם מספיק ולא נותן את היחס הראוי למסעדה", הוא אומר. "הבנתי שעדיף למכור מקום פעיל שעובד מלתת לכל העסק להידרדר".
רבים חושבים שהמצב הידרדר דווקא מאז מכרתם את המסעדה.
"לא חזרתי אליה אחרי שעזבתי. עד היום אני פעיל בשוק המזון ובאמת שלא עקבתי מקרוב כדי לראות כיצד מתחזקים אותה. מסעדה היא תחום סיזיפי מאוד שאם אתה לא יורד לפרטים הקטנים אתה עלול לאבד את המומנטום. זה לא שאתה ממציא פטנט, משווק אותו ונותן לו לרוץ. כל יום צריך לקום מחדש, לפתוח ולדאוג לכול מ־א' ועד ת', החל באיכות העגבנייה שמיועדת לרסק וכלה באיכות הבצק של הפיצה. הפרטים הקטנים עושים את ההבדל".
חשבת שהמקום ייסגר אחרי שתעזבו?
"האמת שלא. בדרך כלל כשאנשים משקיעים הרבה כסף וקונים עסק שכבר יש לו שם והוא הפך למותג הגיוני שישמרו עליו, זה מה שמתבקש, אבל צריך גם להגיב לשוק ולסביבה כי קמים מתחרים ויש חלופות. אתה צריך להיות רגיש מאוד לשינויים סביבך, זה חלק מניהול עסק. כל האזור התפתח בצורה בלתי רגילה, אבל אני לא מעביר ביקורת חלילה כי אני לא בקיא בפרטים וכיצד התנהלו הדברים לאחר שעזבנו".
"מאכזב וכואב"
מבחינת בראז, מדובר בפרויקט שהוא ואשתו השקיעו בו את נשמתם. "עשינו בו כברת דרך", הוא אומר. "הצלחנו ליצור בפפריקה מקום פתח־תקואי מחבק מאוד, ואנשים הגיעו אליו בכל שעות היממה. אנשים עמדו בתור בשעה 4:00 בבוקר וידעו שברגע שייכנסו הם יקבלו מוצר מדויק. זאת לא הייתה מסעדת גורמה, אבל ידעת שאתה מגיע ומקבל פירה טוב, בצקים מדליקים, ג'חנון בבוקר ביום שבת וזה מה שנחמד. יכולת לשבת ולאכול סלט יווני בזמן שחבר שלך אוכל סטייק והשלישי אוכל פיצה.
"בסך הכול היה סיפור הצלחה במשך שנים והיה נחמד לראות את ההרגשה הביתית במקום. הרבה פעמים ידענו מה הלקוחות רצו לאכול והוצאנו להם מנות עוד לפני שדיברו איתם. אנשים היו מגיעים למסעדה, מחפשים אותנו ומוסרים ד"ש. היו גם כאלה שמתחו ביקורת, אבל הייתה הרגשה נוחה מאוד. תעיד על כך העובדה שבין 65–70 אחוזים מהקהל שלנו היו חוזרים פעם בחודש לפחות. חיילים היו יוצאים לבלות בימי שישי ובסוף הבילוי היו מגיעים לפפריקה כי ידעו ששם יפגשו את כל הפתח־תקואים. נוסטלגיה".
איך אתה מרגיש עכשיו שהמסעדה נסגרת אחרי שנות פעילות רבות?
"מאכזב וכואב. אלו מנות שאנשים אוהבים עד היום. זה לא שהקונספט השתנה או שסגנון האוכל נעשה פחות מבוקש. אני לא בקיא בתוכנית העסקית שהייתה שם לאחרונה ולכן לא יודע להסביר".
אלעד קוטר החל את דרכו כמלצר במסעדה כאמור ומ־2006 ועד 2014 היה שותפו של בראז. גם הוא נזכר בימים היפים של פפריקה. "זה היה בית לכל כך הרבה אנשים ועובדים", הוא אומר. "כל פתח־תקוה עברה שם בשלב כלשהו, גם חלק מהקהל המסורתי. הציבור אהב מאוד את המקום. אני זוכר סופי שבוע שהיו בהם תורים של יותר מ־100 איש בכניסה".
מה היו המנות הפופולריות?
"ה'זיווה' שהוגשה עם ג'חנון, ההמבורגרים שהיו הכוכבים של המסעדה ומיקס בשרים שגם הוא היה אחד החזקים".
אילו חוויות יוצאות דופן אתה זוכר מהמסעדה?
"היו כל כך הרבה, מהצעות חתונה ועד קליפים ומערכונים של 'ארץ נהדרת' שצולמו בה. היו לא מעט מפורסמים שבאו לפפריקה כמו חברי כנסת, שרים וכדורגלנים, במיוחד בימים טובים יותר של מכבי ושל הפועל פתח־תקוה, יובל המבולבל ועוד רבים וטובים".
יש לך מושג מדוע נסגרה המסעדה?
"אני לא בודק בציציות ולא הייתי מעורב כדי לומר מה קרה או השתבש מאז עזבתי. אם החליטו לעשות שם שינויים זה כבר עניין של הבעלים האחרונים, ובכל זאת כואב לראות את המקום נסגר".
את תגובת הבעלים האחרונים של המקום לא היה אפשר להשיג.
