להקת הנוער הפתח־תקואית הוותיקה "עבר הווה עתיד" חזרה לפעילות לאחרונה, לאחר הפסקה של יותר מעשור, בהנהגתם של המנהלת מורן שטרן־אדרי (33) והמפיק אבי אלבוחר (55), שהיה יד ימינו של עוזי חיטמן ז"ל בגלגולה הקודם של הלהקה.
"עוזי תמיד אמר לי, 'אבי תקשיב, אתה מוזיקאי מוכשר ואתה תגיע רחוק. לא משנה לאן תגיע, אל תעזוב את הנוער'", אומר אלבוחר. הוא פרץ בין היתר בלהקת "טיפקס" והפיק את תוכנית הטלוויזיה "הופה היי".
2 צפייה בגלריה
אלבוחר (שני מימין) והלהקה. צילום: זאב שטרן
(אלבוחר (שני מימין) והלהקה. צילום: זאב שטרן)
"הרמנו פרמיירה"
בגלגולה הקודם היו בלהקה בין השאר רובי דואניאס, מירי נבו, מיכל צפיר, אבנר חודורוב ואסנת וישינסקי. איך היא קמה לתחייה עתה? "לפני יותר משמונה חודשים פנה אליי חברי המתופף אור בנימין ואמר לי שרוצים להקים את 'עבר הווה עתיד' מחדש", מספר אלבוחר. "הוא אמר לי שאני חייב להשתתף בזה כי הייתי בלהקה המקורית ועבדתי לצדו של עוזי. הוזמנתי לפגישה עם יוזם הרעיון רפי דהן, המשנה לראש העירייה, וכך נוצר הקליק. החלטנו שאנחנו עושים את זה".
איך התחלתם?
"עשינו אודישנים ל־40 בני נוער בערך. אני יכול לספר שבזמני להקות נוער היו פופולריות הרבה יותר מהיום והייתה נהירה אליהן. מה שקרה הוא שהמותג והסגנון הזה התיישן וקצת חלף מהעולם. היום להקת נוער זה להיכנס לאולפן, להקליט ולהופיע עם פלייבקים. מבחינתי זה דבר עצוב. יכולתי לבוא עם הרעיון הזה ואולי זה היה הרבה יותר כלכלי, אבל הנוער היום חשוף לכול ויכול לבחור ממגוון אין־סופי. למה שיבחר בנו אם אנחנו עוד להקה של פלייבקים ועבודת אולפן טכנית?"
אלבוחר אומר כי אחרי שלב האודישנים התקבצה לה קבוצה של 20 בני נוער בערך. "במשך חצי שנה עבדתי איתם ולפני שבועיים הרמנו פרמיירה בבית תרבות גולדה", הוא אומר. "היה חשוב לי שלא יהיה ניסיון לחקות את הסגנון שהיה נהוג בגלגול המקורי של הלהקה".
איזו מוזיקה ניגנתם בהופעות שלכם?
"ז'אנרים רבים ומגוונים. מוזיקה ממגוון שנים ושפות. הצורה שבה נעשתה ההופעה הייתה יוצאת דופן ולא רגילה – התחלנו עם 'מה חשוב היום' של עוזי, שידרנו הקלטה של עוזי כשהוא מתחיל את השיר, ואז הלהקה הצטרפה ושרה. רצינו קודם כול להזכיר את עוזי ואת חשיבותו הרבה. לאחר מכן התחילה רולטה של שירים מזמנים שונים, למשל 'שש־עשרה מלאו לנער' הקלאסי ואז קפצנו קדימה ל־Smooth Operator של Sade. חתכנו ל'די לי', שיר חדש יחסית של ארז לב ארי. הוא עשה דיסק שלם סביב הזמר אריס סאן. בסוף שרנו 'דמי לובאטו'. נגענו בכול מכול וזאת רק רשימה חלקית".
אילו תגובות קיבלתם?
"החבר'ה אמרו לי שההורים שלהם שהיו בקהל, בני 40 ומעלה, נהנו מאוד גם כשלא הכירו את השירים. המגוון והביצועים יצרו מצב שאי אפשר היה שלא ליהנות. הגיוון הזה קורץ גם לנוער. זאת אוכלוסייה שאוהבת שמפתיעים אותה. אני מאמין במשפט שאומר 'ככל שהוא לא מזהה הוא יותר מזדהה'. אפיון נוסף שלנו הוא שלא מדובר בסוליסט אחד אלא כל אחד מקבל את הבמה באופן שווה ומביא את עצמו לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר לתוצאה מיטבית לקבוצה".
"יד הגורל"
יותר מ־15 שנים חלפו מאז פטירתו של חיטמן, ואלבוחר מוסיף להתגעגע אליו. "כשעמדתי על הבמה בהופעה, 36 שנים אחרי שהייתי בלהקה הזאת בגלגולה הראשון, מצאתי את עצמי סוגר מעגל חלקית", הוא מספר. "סגרתי מעגל אחד ופתחתי מעגל אחר. אמרתי לעצמי שכדאי לי להיות חלק מהדבר הזה בלי להסתכל על הפן הפיננסי. עצם המחשבה שעוזי יושב למעלה ואומר לעצמו, 'אלבו (כך היה מכנה אותי) ממשיך את דרכי' שווה הכול מבחינתי".
איך הגיבו החבר'ה בלהקה אחרי ההופעה?
"נתתי להם שבוע הפסקה, אבל במקום עייפות ומיצוי הם היו באטרף ורצו שניפגש. הם רצו עוד ונוצר אצלם ואקום. זה דבר שהוא לא מה בכך. יענק'לה מוסקט, שהיה במשך שנים רבות מנהל התזמורת הייצוגית של פתח־תקוה והראשון שנתן לי, כשהייתי בן 16, הזדמנות לעיבוד של תזמורת מלאה, אמר לי, 'אבי, אתה יודע כמה אני אוהב אותך ואת העיבודים, אבל להביא את החברה האלה עם חדוות נעורים כך שיופיעו באהבה ויקרינו אהבה על הבמה, ללא תחרותיות כי זה לא ריאליטי או שואו ביזנס, זה דבר נעלה'. הדברים האלה ריגשו אותי מאוד וחלחלו".
אלבוחר אינו מתגורר עוד בפתח־תקוה, ובבית שגדל בו בעיר מתגוררת כעת בתו. "כנראה החזרה שלי לכאן היא יד הגורל, ואני מודה על כך", הוא אומר. "אני תמיד מעריך את זה שהמוזיקה בחרה בי ואני יכול לעבוד עם נוער באהבה ובהתרגשות גם אחרי שנים רבות בתעשייה. אני תמיד אומר להם שאני עובד איתם כמו עם אנשי מקצוע מבוגרים".
איך זה לעבוד עם נוער?
"אני לא אומר לבני נוער איך לשיר, אבל אני מסביר למה אני רוצה שיעשו את התפקיד הספציפי הזה ולמה צריך לשיר דרך המילים ולא מהלחן. כשאתה מסביר את זה, במיוחד לנוער, הם מבינים מה הם שרים ויודעים שלא סתם באתי ונתתי להם תפקיד מוכן מהבית".
איך שיתוף הפעולה שלך עם שטרן־אדרי?
"קודם כול אני מכיר את אבא שלה, זאב, במשך שנים. היא המנהלת ואפילו עוזרת בריקוד. היא רקדנית פנומנלית, וזה פרט שלא ידעתי. היא ואני זה כמו האב והאם של הלהקה. הלהקה מרגישה עטופה ויודעת שיש לה תמיכה, זה דבר חשוב מאוד. לאחר ההופעה לא יכולתי להתאפק ושלחתי לאבא שלה הודעה וכתבתי שזאת זכות גדולה לעבוד איתה וכמה אני אוהב אותה. הוא ענה לי שזה מרגש אותו".
איזה עתיד צפוי ללהקה?
"אני לא רואה את הפרויקט הזה כמובן מאליו. נערוך ישיבה עם דהן בעניין שיווק הלהקה. אנחנו רוצים שהשם שלה יהיה מוכר בזכות מועצות תלמידים, מנשרים וכל מה שצריך. נעשה גם הופעות קטנות בהרכבים חלקיים. אנחנו מעוניינים להופיע בכל הארץ. כבר יש לוח זמנים של כמה הופעות, אנחנו רק בהתחלה".
