"הבנתי שיש לי כוח להצליח במה שאני רוצה לעסוק בו, שיש מישהו שמשגיח עליי ושומר עליי, אני רק צריך להאמין ואגיע לאן שאני רוצה" - כך מספר השבוע השחקן ויקטור סבג (30), שחיי את החלום. מאחוריו כבר הופעות עם להקת צעירי תל אביב בלוס אנג'לס, הופעות מקומיות בפתח־תקוה, תפקידים בצוות בידור במלון באילת, בתיאטרון בית ליסין, בסדרת הטלוויזיה תאג"ד וכעת גם תפקיד ראשי במחזמר קזבלן בבימויו של משה קפטן, שמוצג בתיאטרון השעה.
"אני מאוד מתחבר לתפקיד ומרגיש בהרבה מקומות שאני כמו קזבלן", הוא אומר, "אבל לא מהקטע של המקופח אלא יותר מהלחימה על המקום והביטוי העצמי שלו, בסביבה שלא בהכרח מקבלת זאת".
ויקטור סבג. צילום: יקיר שוקרוןויקטור סבג. צילום: יקיר שוקרון
ויקטור סבג. צילום: יקיר שוקרון
(ויקטור סבג. צילום: יקיר שוקרון)
האישה שאיתי
"אני פרילנסר", הוא מבהיר. "משחק בכמה תיאטראות ובכמה הצגות. אני מקבל את הלו"ז חודש לפני. כל שבוע מתנהל בצורה שונה, אבל עדיין עמוס. בשבוע שעבר, למשל, היו לי שתי הצגות בקרית שמונה ואחר כך בבאר שבע".
איך הגעת לתחום הזה?
"אבא שלי הוא זמר גדול בשפה הערבית, ככה שהאמנות תמיד הייתה קיימת בבית. תמיד הייתה לי משיכה לבמה ולשירה. גדלתי בפתח־תקוה ולא אהבתי כל כך ללמוד, אולי כי ידעתי שאני רוצה לעסוק רק בזה. הסביבה שלי לא הבינה שזה הדבר שבו אני רוצה לעסוק. מבחינה פרקטית, בגיל 16 פנתה אליי בת דודתי שהייתה כוריאוגרפית בלהקת צעירי תל אביב והזמינה אותי לאודישנים. שם התחלתי לעסוק בתחום וגיליתי את החיידק".
חווית חוויות רבות ומגוונות של משחק ואמנות. מה למדת על עצמך?
"המון, זו התקופה בחיים שאתה מעצב את האופי שלך. במיוחד כשלא חוויתי ילדות עם אופטימיות לעתיד. נשרתי מלימודים בכיתה י' ולא היה ברור מה יהיה העתיד שלי. הייתי ילד שמן. זה לא מנע ממני להיות מקובל, אבל הייתי מקובל כי היה לי כוח; זו לא הסיבה שבגללה אתה רוצה להיות מקובל. למרות שאני לא מסכים עם ההתנהגות הזו. לצערי אנשים מסתכלים בצורה שונה על אנשים בעלי משקל עודף. החלטתי לקחת את עצמי בידיים בעניין הזה ובגיל 16 הורדתי 50 ק"ג".
מה אמרה המשפחה על הרצון שלך להיות שחקן?
"תמכה מאוד. אמא הבינה אותי ואבא עסק בעצמו בתחום. כמובן שדאגו לי ולעתידי, אבל בבית שלי לא מכירים את צורת החשיבה הזו של 'לך תלמד טוב ותהיה רופא'. בבית שלי רצו שאני אגשים את עצמי ואעסוק בתחום שבו אני רוצה לעסוק, וזה היה גורם מרכזי בהצלחה שלי להגשים את עצמי".
לאחר שהיה חבר בלהקת צעירי תל אביב התגייס סבג לצה"ל ואחרי השירות הצבאי החל לפעול ברצינות להגשמת החלום.
איך בעצם התחלת?
"עבדתי בצוות בידור במלון באילת. עד כמה שזה נשמע פרק זוטר, בדיעבד הוא השפיע מאוד על המשך חיי. מנהלת הצוות בזמנו הפכה לימים לאשתי וכך הכרתי אותה בגיל 22. אנחנו כבר שמונה שנים ביחד והיא העוגן בחיי. היא תמיד פרגנה לי והייתה זו שדחפה אותי ללמוד בבית צבי. היא גם הזמרת הטובה ביותר שאני מכיר".
סבג מספר כי כשהגיע לבית הספר למשחק בית צבי הוא היה צריך לבצע מונולוג כדי להתקבל. "אפילו לא ידעתי מה זה", הוא משחזר. "לאחר שהבנתי מה אני צריך לעשות תהיתי מה אעשה. לא הכרתי מונולוגים או מחזות חוץ מאחד - קזבלן, תפקיד שאותו אני עושה היום בתיאטרון השעה".
מדובר בתפקיד מיוחד עבורך?
"כן, אני מאוד מתחבר אליו ומרגיש בהרבה מקומות שאני קזבלן. לא מהקטע של המקופח אלא יותר מהלחימה על המקום והביטוי העצמי שלו בסביבה שלא בהכרח מקבלת זאת".
"עולם ומלואו"
סבג מבהיר כי הדבר שמלווה אותו מתחילת הדרך ועד היום הוא האמונה והדת. "זה מקום שגיליתי בתור ילד ותמיד נתן לי שיווי משקל ואמונה לעתיד, להאמין בעצמי", הוא מסביר.
הבנת שצריך להשתחרר?
"בדיוק, הבנתי שצריך לרצות כדי להצליח. בתור ילד שיחקתי כדוריד וכדורגל אבל לא באמת רציתי את זה. כשהגעתי לעולם המשחק שאותו רציתי הכל התחבר לי, אפילו שההורים שלי ואני לא הכרנו את העולם הזה ולא ידענו באמת מה זה תיאטרון ומה זה בית צבי. נפתח לי שם עולם ומלואו".
איך הייתה ההתחלה שלך בבית צבי?
"המנהל בזמנו מיכה לוינסון ז"ל קיבל אותי בזרועות פתוחות. הייתי עוף מוזר, אבל בתחום הזה ובמקום הזה, זה בדיוק מה שמחפשים. חיבקו אותי ופרגנו לי מהרגע הראשון. ידעו להעריך אותי גם אם לא הלכתי לתיאטרון בתור ילד או למדתי במגמת קולנוע בתיכון. היה בי כוח רצון ומעולם לא הרגשתי 'מתויג'. ההפך, אני חושב שהיום אנחנו במקום אחר לגמרי. אתה רואה שחקנים גדולים כמו עמוס תמם שמוביל בתיאטרון הקאמרי ואביב אלוש שהוא שחקן מדהים. אתה לא בא עם הדגל של הקיפוח. אם אתה מאמין בעצמך ואתה מוכשר, אתה תשכנע את האחרים בכך".
מה יש לך להגיד על "עולם הזוהר"? כל הנוצץ אכן זהב?
"המקצוע מדהים ועם יכולת להביא לסיפוק רב. אבל ממש לא מדובר במשהו פשוט כפי שאנשים נוטים לחשוב. צריך לעבוד קשה גם מבחינת מחשבה וגם מבחינת הירתמות והשקעת זמן ומאמץ. מדובר בתהליך, אנשים רואים את הדמות המצליחה בתאג"ד או בתיאטרון ולא מבינים מה עומד מאחורי זה. כבר בשנה ב' בלימודים בבית צבי לקחה אותי הסוכנת שלי עד היום, זוהר יעקובסון, ואתה מבין שיש לך גב, שאם לא הולך יש לך תמיכה".
סבג מסביר כי מעבר לחלום הגדול להיות שחקן, יש לו גם חלומות קטנים יותר שהם סוג של צ'ק־ליסט עבורו: "אני פשוט עושה עליהם וי", הוא מסביר.
מה למשל?
"להיות קזבלן, לשחק עם זאב רווח או עם אורי גבריאל. אלה חלומות קטנים שאתה מסמן לעצמך, הישגים קטנים כאלה שממלאים אותך בסיפוק, לשחק עם גיבורי הילדות שלך שכל המדינה גדלה עליהם".
נולדת וגדלת בפתח־תקוה. יש לעיר עדיין מקום בלבך אחרי שעזבת אותה לטובת רמת גן?
"בוודאי. אני מבקר מדי שבוע. ההורים שלי גרים כאן. אני גם אוהד שרוף של הפועל פתח־תקוה מילדות. הייתי הולך למשחקים והייתי מהמצטרפים הראשונים לעמותת 'הכחולה'. עשיתי סרטונים יחד עם אגדות של המועדון בשביל העמותה שהפכה כידוע לבעלים של הקבוצה. בתור ילד גרתי בקרבת היכל התרבות, הייתי עד לפתיחתו. לפני כמה זמן הופעתי במקום הזה בתפקיד שכה רציתי לבצע - קזבלן, והרגשתי שאני סוגר עוד מעגל, כשמילד בקהל שמסתכל על הבמה, אני זה שמסתכלים עליו בעיר שלי. פרצתי בבכי בסוף המחזה".