עד אמצע הלילה התכתב אביב, מנהל המטבח, עם ניר, השף של המסעדה. הוא ביקש לתת עוד צ'אנס לעובד המטבח הצעיר. צ'אנס אחרון.
"הוא מהחבר'ה שאנחנו צריכים להילחם עליהם", אביב כתב לשף. בלעדינו תוך חצי שנה הוא בכלא או מת. אתה לא מכיר את העולם הזה, זה קשוח.
"ביכולתנו למנוע ב־30 אחוזים את ההידרדרות שלו לתהום. אני נותן לך מילה שלי שבפעם הבאה שיש חצי דבר אני אומר לו שילך. שניסינו אבל אנחנו מצטערים".
1 צפייה בגלריה
אף אחת לא יודעת מי כאן כי זה גלגל ההצלה שלה ומי פה כי זו באמת עבודתה | צילום: ליהיא לפיד
× × ×
כבר כמה חודשים אני מסיירת בין המקומות שמפעילה קרן דואליס. קרן ששמה נשמע כמו של עסק של אנשים רעים שבשבילם חשוב רק דוח הרווח, אבל היא אחרת.
זו קרן להשקעות חברתיות, ואנשיה תומכים ומלווים עסקים שמעסיקים אנשים שמעטים המעסיקים שיסכימו לפתוח להם דלת. אנשים שצמאים לעבודה, אבל לא היו שורדים במקום שלא מבין את הרקע שממנו באו. במקום שלא בא לקראתם.
הם משלבים במסעדות צעירים ונוער בסיכון שמגיעים מהרחוב, חלק מבתים אלימים, חלק בצו של קצין מבחן או בהפניית עובד סוציאלי ואף כחלופת מעצר.
הם גם משלבים נשים שחיות במקלטי הגנה מאלימות - בחנויות בגדים ומכוני יופי, וגם אנשים עם מוגבלויות פיזיות ונפשיות בעבודות של הנהלת חשבונות. אבל קרן דואליס להשקעות חברתיות מתעקשת גם להיות עסק שמחזיק את עצמו. וזה לא פשוט.
או כמו שאמר לי ניר השף: "אנחנו מעסיקים נוער בסיכון, אבל בסוף האוכל צריך להיות טעים".
× × ×
בכניסה למסעדת מלכה בתל אביב מיד רואים את החתימה של אייל שני וחבורתו העסקית. העגבניות שמפוזרות בכל מקום, העיצוב המגניב ואפילו המוזיקה ששמים החבר'ה עם הקעקועים והבנדנות, אפילו שעוד בוקר.
אני מגיעה למסעדה מוקדם כדי לראות את ההתארגנות.
במרתף נמצאת ענת, האחראית להכשרה. שלושה חודשים נמצאים איתה המתלמדים עד שהם עולים למעלה. נ' הגיעה לכאן מהוסטל לנערות.
"במקומות אחרים אף אחד לא יודע כלום, ואני מתמודדת לבד. פה אני יכולה להסביר וגם ינסו לעזור".
א' בן 17. הולך יומיים לבית הספר ובשאר הימים הוא כאן. "גומרים פה יום קרועים", הוא אומר. "וזה טוב. לא לחשוב יותר מדי".
אם לא פה איפה היית?
"לא יודע. מורכב מדי", הוא אומר, ואני לא לוחצת.
במרתף מקלפים פלפלים, ממליחים סרדינים, עושים את כל העבודה שלא רואים בתוכניות הריאליטי של הבישול. הרבה שנים ענת עובדת עם נוער בסיכון בתחום המסעדנות.
"בהתחלה צריך לתת הרבה תשומת לב, להיות איתם כמעט אחד על אחד", היא מסבירה, אבל מי שמצליח לשרוד פה בתקופה הראשונה הכל פתוח עבורו. "מי שיוצא מפה יכול לעבוד גם בחו"ל ברמות הכי גבוהות".
× × ×
במכון הציפורניים האופנתי יושבת צעירה על כיסא, רגליה במים לקראת פדיקור, והיא מיניקה. זה יום מיוחד שבו יש כאן בייביסיטר שעוזרת לאמהות.
כשאני מבקשת לצלם את המקום אומרת לי המנהלת שהיא חושבת שלא כדאי. "הבחורות שעובדות פה לא רוצות שידעו עליהן שהן בסיכון. כאן הן נשים 'רגילות'".
אני מתבוננת סביבי, הלקוחות והעובדות מפטפטות, אף אחת לא יודעת מי כאן בשיקום, מי כאן כי זה גלגל ההצלה שלה ומי פה כי זו עבודתה.
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת בעסק שלא רוצה פרסומת חינם כדי לא לפגוע בעובדות שלו.
וזה מוכיח לי כמה נשמה יש כאן.
× × ×
זה השילוב שעושים בדואליס. במסעדות, במכוני יופי, בחנות האופנה קלפטע בירושלים. הם מערבבים בין העובדים ככה שלא תדעו מי כאן כחלק מטיפול ומי עובד רגיל.
אתם גם לא תרגישו שאתם בעסק חברתי כי הם מתעקשים שהכל יהיה אופנתי, ממותג. כזה שאף אחד לא חושב בכלל לרחם על מי שעובד בו.
× × ×
ככה זה גם ב"חשבייה" שמנהלת רואת החשבון יונת יהושפט. זה משרד הנהלת חשבונות שמשלב אנשים מיוחדים. "לא לגבי כולם אני יודעת בדיוק", היא מסבירה ברגישות ועדינות, מכבדת את המרחב האישי של כל אחת ואחד מעובדיה.
היא מודעת לקשיים שלהם ונהנית מהיתרונות שלהם. יש מי שלא מסוגל לדבר עם לקוחות או מי שצריכה שיבדקו אחריה. "יש לי רואה חשבון שעד עכשיו ובמשך שנים רק סרק דפים במפעל מוגן". היא תשמח לעוד עובדים.
× × ×
"עסק חברתי", מסבירה לי שרון לנדסמן, מנכ"לית הקרן, "הוא למטרת רווח אך לא למקסום רווח. מהותו היא לעשות טוב לעולם.
זה מודל עסקי עם מהות חברתית. ולכן הרווח כפול: גם רווח כלכלי וגם רווח חברתי. העבודה היא הכלי שלנו להכין אותם לחיים עצמאיים", היא מסבירה.
"ככה לומדים על עבודה בצוות, אחריות והתמדה". הם גם עושים שיתופי פעולה. במלכה, למשל, יש תוכנית ליווי מטעם עמותת עלם הנהדרת.
× × ×
"פה אתה לא עוד שם ברשימה", אומר לי מנהל המטבח. "כאן ממש אכפת. הנער שנלחמתי עליו בלילה נמצא בין משפט לחופש. הסתבך. אתמול החליט לעזוב".
הוא מסתכל לי פתאום בעיניים ואומר, "באתי מהמקומות האלה". לפני עשר שנים הוא התחיל במסעדה של עמותת עלם שעבדה לפי המודל הזה.
"יש ימים שזה סוף העולם מבחינתך", הוא מסביר. "התחננתי לניר השף שייתן לו עוד סיכוי".
× × ×
שעת ארוחת הצהריים מגיעה, ולאף אחד אין זמן אליי. כולם עסוקים. המסעדה מפוצצת. בערבים בכלל קשה להשיג כאן מקום אם לא הזמנת כמה ימים מראש.
אני באה להיפרד מניר, השף. שנתן בסוף צ'אנס לבחור צעיר.
"אני לא הגעתי מהמקום הזה", הוא אומר לי, "הגעתי מבית אחר. לא תמיד אני מבין. כן, זה הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי, אבל גם הרבה יותר מספק. בסוף היום אני מרגיש שאני עושה משהו הרבה יותר מלנהל מטבח".
והוא עושה. והם עושים. הרבה יותר מלנהל עסק.
הטור של ליהיא לפיד יוצא לחופשה עד להודעה חדשה
