חם. ממש. והחזאים מתרגשים מזה שיש גל חום ביולי־אוגוסט בישראל, כאילו מישהו ציפה למשהו אחר. אני הולכת ברחוב ומנפנפת מול פניי במכתב שאני שולפת מהתיק כדי להצליח לנשום, ופתאום חושבת שאולי גם איזה גלצ'יק חום קטן משלי מצטרף לכבשן שבחוץ, וככה הם שניהם תופסים גלים יחד בעוד אני באמצע מתבשלת על המדרכה כמו פיצה בתנור.
× × ×
על שמשת חנות הפרחים תלוי שלט: "פרחים לחג האהבה". מזכיר למי שצריך תזכורת שט"ו באב היום. על השלט צילום של זוג צעירים בשקיעה. שניהם נראים כאילו צונן ונעים להם, ורק ההורמונים של האהבה בוערים בהם. והרומנטיקה. שום שינויי אקלים לא מפריעים להם.
"הם היו האוהבים הצעירים, ברגעים הכי יפים של החיים", אני מזמזמת לעצמי שיר לחג האהבה וחושבת על צביקה פיק. ומה איתו. האיש המקסים הזה שאני מכירה מילדותי, שהיה השכן שלנו בקומה הראשונה כשאני הייתי נערה, ותמיד היה נחמד לכולם ונימוסי. ולמדתי אז שלא שופטים אדם לפני שמכירים אותו.
למדתי שיש גם גברים עם חולצות נצנצים ושיער ארוך, ושהם אבות טובים לא פחות מהאבות שלבושים רגיל. ושגם כוכבים שעובדים בלילה וקמים בצהריים יכולים להיות אנשים ממש נחמדים.
ומצאתי את עצמי עוצרת לרגע ורק מאחלת לו בלב הרבה כוח ובריאות. והחלמה שלמה.
"זה היה בסוף הקיץ", הוא שר על הסיפור ההוא של האהבה, ועכשיו אמצע החום הגדול. והזמן עובר על כולנו. ואני חושבת על זה שגם למי שלא צעיר כבר יש בלב לא פחות אהבה.
× × ×
יצאנו, אני והוא, להתאוורר קצת בערב במרכז המסחרי השכונתי הישן, זה שכבר כמה זמן מאיימים שעוד מעט איזה כריש נדל"ן יעיף את הבלטות הגדולות שלו ויהפוך אותו ל"פרויקט" נוצץ עם קניון קטן מבריק וממוזג. אבל בינתיים הוא עדיין בלוי.
עוד כמה מאנשי השכונה יצאו, כמונו, להתאוורר וגילו שחם נורא בחוץ. ולח. ואין אפילו שובל של רוח.
חיפשנו את הפאב השכונתי שסיפרו לנו עליו, ולא ידענו שקיים פה בכלל, ושאלנו שני גברים שישבו בפיצוצייה של הטוטו איפה הוא בדיוק. והם הסתכלו עלינו מופתעים והזהירו: "זה מקום של צעירים". אני צחקתי ואמרתי שאני צעירה, רק פשוט לא רואים עליי.
והצצנו למקום של הצעירים, והוא היה ריק. כי בשבילם עוד מוקדם, אז עברנו לקפה הסמוך והזמנתי אבטיח מתוק. וקר. ודיברנו. מאוורר עייף ניסה והתאמץ להזיז את האוויר. דיברנו על הילדים. על המשתחרר ועל אחותו. ועל הגדול. ועל הערב המקסים שהיה לנו יום קודם.
× × ×
אני לא זוכרת איך התחיל הערב הקודם, אבל קבענו איתם שהם יבואו אלינו. ואז הזמנו עוד זוג. והבת שלהם בדיוק היתה בארץ, כי היא לומדת בחו"ל, אז הזמנו אותה וגם הילדים באו, והבת של החברים האחרים, וככה פתאום הסתכלתי על הבית שלנו וראיתי אותנו מעורבבים.
מבוגרים וצעירים. אלו שהיו ילדים שלנו ועכשיו הם כבר ממש גדולים בעצמם. חלק עוד בתחילת החיים, אבל חלקם כבר אנשים, חלקם נשואים, וחלק כבר הורים בעצמם. ואיך הזמן טס.
× × ×
וחשבתי על חג האהבה.
על איך היינו אנחנו פעם האוהבים הצעירים. ואז באו החיים. והחיים דוהרים כמו רכבת לתוך האהבה. והם מסוכנים לאהבה, החיים. וגם היום יום. הם מביאים איתם ימים נפלאים, אבל גם זמנים קשים ומאתגרים. והמון רגעים עברו עלינו בשנים האלה.
רגעים שנלחמנו ורגעים שניצחנו. היו תקופות ששנינו פרחנו יחד ותקופות שאני הרגשתי שאני תקועה. הרבה קיצים חמים עברו עלינו ועל האהבה שלנו. וגם חורפים.
והם יעברו גם על האוהבים הצעירים, שיום אחד כבר יהיו לא מאוד צעירים.
וצריך אהבה חזקה מול הרכבת הדוהרת של החיים.
× × ×
במהלך השנים עברנו עוד יום אהבה וחג אהבה (לפעמים הוא הביא פרח ולפעמים לא) ויום נישואין (שלפעמים הוא שכח ולפעמים אני). כל כך הרבה תאריכים יש כדי לציין ולחגוג את הדבר הזה שכל כך קשה להגדיר אותו. את האהבה.
יש היום אפילו אפליקציות למצוא אותה, כי כל כך היא מסתורית וחמקמקה. היא מתנפצת יותר פעמים ממה שאפשר היה לצפות. לפעמים בגלל שטויות, לפעמים מהסיבות הנכונות.
× × ×
"מה נשים רוצות?", שאל אותי גבר אחד לא מזמן.
לדעתי, יותר מהכל, אנחנו רוצות לדעת שבן הזוג שלנו רואה אותנו. באמת. את מי שאת. את כמה שהשתדלת. את הטוב שבך. ושיראה גם כשקשה לך ואת צריכה מילה טובה.
× × ×
אין אהבה שלעולמים תישאר ותבער, יש הרבה אהבות של סוף קיץ שלא שורדות.
גם באהבות הכי גדולות תמיד יהיו גלים. בחוץ ובלב. יהיו בהן סערות מסוכנות וגם גלים מלטפים של אושר.
ואז יש רגע אחד.
באמצע הקיץ, באמצע מרכז מסחרי, אתם יושבים והוא אומר לך משהו עלייך, ואת מסמיקה. גם אחרי 30 שנה.
ואת יודעת שזו אהבה.
× × ×
ומזל שיש מאוורר, אפילו אם הוא קטן ומקרטע, כי הייתי צריכה אוויר.
זה גל החום שבחוץ. או בגלל זה שבלב.
