בכל שנה מגיע תשעה באב באמצע החום הגדול.
הרבה פעמים אני חושבת על איזה מקום של כבוד היה מקבל היום הזה לו היה מגיע באמצע שנת הלימודים ולא בזמן החופש הגדול. איזה שיעורי בית היו הילדים מקבלים, אילו עבודות הם היו עושים נגד שנאת חינם וכמה היום הזה היה מרכזי במערכי השיעורים. הוא והמשמעות החשובה שלו.
ואיך הוא לא מקבל היום את המקום המגיע לו אצל הילדים שלנו.
במיוחד עכשיו כשכולנו צריכים אותו כל כך.
× × ×
ההיסטוריה של ט' באב מתחילה בדברי הנביאים, והוא נקבע במשנה לציון חורבן בתי המקדש — חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי צבא נבוכדנצר השני מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה בידי הצבא הרומי ובראשו טיטוס. התענית היא שיא האבלות של תקופת ימי בין המצרים, ומתאבלים בה גם על אסונות נוספים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, לאו דווקא בתאריך זה.
אבל בעיקר היום הזה הוא יום לדיון על שנאת חינם.
ועל כך שמלחמות פנימיות הביאו עלינו תמיד חורבן נורא.
× × ×
"אבל אתה יודע שלא זו היתה הכוונה שלי", כתבתי למישהו שציטט משהו שאמרתי כדי להתנגח בי.
"אבל אמרת את זה", הוא התעקש.
וצדק. אמרתי את זה. אבל זה קצת היה כמו בבדיחה ההיא שנזכרתי בה. וככה היא הולכת: באים לאיש אחד ומבקשים ממנו להגיד במילה אחת איך הוא מרגיש. אז האיש עונה: "טוב". "ובשתי מילים?", שואלים אותו.
"לא טוב", הוא עונה.
וככה הרגשתי שהאיש עושה עם המילים שלי.
ומה שהכי קשה היה לי שהוא אמר לי שהוא יודע שלא התכוונתי למה שהוא עשה מזה, אבל זה לא הפריע לו.
היתה לו הזדמנות לנגח, להתקיף, והעובדות שסתרו את זה, וזה שהוא ידע שזו לא האמת, כל זה לא הפריע לו.
כי היתה לו הזדמנות לנגח.
אולי יהיה לו איזה רווח מההתנגחות הזאת.
× × ×
וחשבתי על שנאת החינם שהיתה פעם והביאה לחורבן, אי פעם אז.
וחשבתי על מה שקורה היום. על זה שהאווירה שמסביב מסבירה לנו שזה העידן, שככה זה, שבשביל להשיג את מבוקשך, את מה שאתה רוצה או מה שאתה מאמין בו, מותר לפגוע, לדרוך, לשקר ולמעשה לעבור על כל כלל.
מותר לחצות את הקווים האדומים שלך עם עצמך.
× × ×
היא סיפרה על חרם שעשו פעם על הבת שלה בבית הספר היסודי ואיך החרם הזה נסחב איתה אחר כך לחטיבה, לתיכון, לצבא.
היא סיפרה על איך החרם ההוא שינה את מסלול חיי הבת שלה באופן שאף אחד לא היה יכול לצפות.
וחשבתי על איך רגע של רוע קטן וצרוף יכול להרעיל אגם של טוב.
וכמה טוב צריך כדי לרפא אחר כך את הפצעים.
× × ×
יש פעמים ששיימינג מציל נפשות, שהוא כלי נפלא להביא צדק למי שנפגע ומרגיש חלש. כשעושים את זה לאיש הרע, לבעל שמסרב לתת גט לאשתו ומשאיר אותה כבולה או למטריד סדרתי, זה נשק חשוב ויעיל.
אבל כמה פעמים הנשק הזה מופעל על האיש הלא הנכון או על האשה או הנערה הלא נכונות או דווקא על הילדה שפשוט לא הבינה נכון את חוקי המשחק.
× × ×
השבוע יצא לי ספר. ספר שכתבתי בלילות שבהם לא ישנתי. בלילות כשליאור היה חייל אי שם בטנק שלו, והמצב היה מתוח. כתבתי בספר על הקושי ועל הגאווה.
וכשציטט האיש ההוא את הקושי שלי הוא השמיט את הגאווה.
ההשמטה הזאת היא לא מה שאכפת לי. מה שאכפת לי זה שהמעשה שלו היה בכוונה. ביודעין.
× × ×
לפעמים אנחנו פוגעים מבלי משים, ככה זה. אלו החיים.
אנחנו אומרים משהו לא נכון או הולכים רכיל (אפילו יותר מפעם, ואני מודה בכך). לעתים אנחנו מעבירים שמועה כי היא פיקנטית מכדי להשאיר אותה אצלנו.
על פגיעה כזו עלינו לבקש סליחה.
אני מזכירה לעצמי שוב ושוב להיזהר, אבל כנראה שאין איך להימנע. כמו כולם גם אני ואת לא מושלמות, אני רחוקה מזה. כנראה שתמיד נטעה, אבל השאלה היא מה הכוונה.
× × ×
"העיקר הכוונה", אומרים, ופתאום הבנתי את צירוף המילים הזה יותר מאשר אי פעם. וזה היה ברור לי.
בעיקר דווקא מהצד של הנפגע.
כי לנפגע יש את הצורך לעבור הלאה, להמשיך.
ואני ניסיתי לסלוח לאיש הזה. ולא הצלחתי.
ותשעה באב מתקרב, ואמרתי שזו ההזדמנות שאסלח, והיה לי קשה. מאוד.
× × ×
כי ידעתי שהמעשה שלו לא נעשה בתום לב.
ולעשות לרעיך את מה שאתה כועס שעשו לך פעם, זה בדיוק המעשה שתתמרמר עליו מחרתיים כשיעשו אותו לך.
× × ×
ולכן מה שנותר לנו זה לבוא בטוב.
להתכוון לטוב. וגם אם נטעה — נוכל לבקש סליחה.
ויהיה קל לסלוח לנו.
גם לנו לסלוח לעצמנו.
