לאחר שדלת הברזל הכחולה והכבדה תיסגר הבוקר מאחורי ציפי רפאלי, יחל בחייה פרק המאסר בן כמעט 11 החודשים בכלא נווה תרצה - בהנחה הסבירה שהיא תזכה בהמשך לניכוי שליש מוועדת השחרורים בגין "התנהגות טובה".
אם עד עתה היו מנת חלקה של רפאלי "רק" הפגיעה בפרטיות, הביוש והמתח שנלווים לחקירה ולהליך הפלילי, הרי שהיום היא תיאלץ לחוות את החוויה העגומה המשותפת לכל אסיר ואסירה ביומם הראשון במתקן הכליאה. "הלם המאסר" הוא אותה חוויה ראשונית, עוד מהצעדים הראשונים במסדרון המנוכר של המתקן ומשלב "טופס הטיולים" של תהליך הקליטה שבו היא תפגוש באנשי הסגל של הכלא: קצין המודיעין והעובדת הסוציאלית, מפקדת האגף ומנהלת הכלא. בספרות המקצועית מקובל לכנות את התהליך כמעין "טקס הפשטה" - לא רק פיזי, במעבר מהבגדים שעימם הגיעה ללבישת מדי הכלא - אלא גם מהחירות ומהשליטה המלאה בחיים שהיו כה ברורים עד לפני זמן קצר.
מהר מאוד מתוודעים לכללים החדשים, הפורמליים והנוקשים, של הכלא - וחשוב מכך: לנורמות ולערכים הבלתי כתובים של תת-התרבות החדשה במקום, של האסירות והעצורות.

ציפי רפאלי בבית הדיןציפי רפאלי בבית הדין
ציפי רפאלי בבית הדין
(צילום: יריב כץ)

ציפי רפאלי בבית הדיןציפי רפאלי בבית הדין
ציפי רפאלי בבית הדין
(צילום: יריב כץ)

קראו עוד:
מתוך כ- 13 אלף אסירים הכלואים בישראל, פחות מ-150 כיום הן אסירות נשים, וכולן כלואות בנווה תרצה, מתקן הכליאה לנשים היחיד בישראל. רוב הנשים בישראל שמבצעות עבירות נענשות במסגרות קהילתיות ורק מיעוטן נכלא. ואם כניסה של אישה למאסר בכלא היא חריג, אז כניסה של אישה לכלא בגין עבירות "צווארון לבן" היא בגדר חריג ביותר. זכורים המקרים של שולה זקן ואתי אלון - ורפאלי בהחלט תהיה שונה בנוף של נווה תרצה.
רוב האסירות במקום הן בגילאי השלושים עד סוף שנות החמישים ורפאלי, בת 65, תהייה מהמבוגרות במתקן. רובן ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, בעלות השכלה בסיסית בלבד (ממוצע של שמונה שנות לימוד). רבות מהן מכורות לסמים, לאלכוהול או לתרופות הרגעה ובעלות רקע של הפרעות נפשיות ופגיעה מינית. פרופיל זה דומה, אגב, לפרופיל האסירות בארצות מערביות אחרות.
כיוון שנווה תרצה הוא מתקן כליאה יחיד לנשים, אין בו הפרדה בין אסירות לעצורות, בין בגירות לקטינות, בין מי שנשפטו לראשונה למאסר ומי שזו להן כליאה חוזרת. בהיעדר הפרדה בין סוגי עבירות, עשויה רפאלי למצוא עצמה חולקת תא גם עם מי שמרצה מאסר בגין רצח ,עבירת אלימות קשה או עבירת סחר בסמים - סוגי העבירות הנפוצות בין האסירות.
לאחר ההסתגלות הראשונית לכלא, תיאלץ רפאלי להסתגל למה שמכונה בקרימינולוגיה "כאבי המאסר" . לבד מאובדן החירות, חיי היום-יום מתבטאים בשליטה כמעט מוחלטת בחיי האסירה, בתלות בסגל ובתחושת בדידות חריפה. סדר היום של רפאלי, כמו של כל האסירות, יתחיל בשעה 7:30, כאשר יתאפשר לה לצאת לעבודה (בעבודות הרכבה, אריזה או תפירה בעיקר) או ללימודים. בשעות אחר הצהריים היא תשוב לתא לספירה ואז תימשך התעסוקה כאשר לאחר ארוחת הערב, בשעה 8:30, ייסגרו דלתות התא, עד למחרת בבוקר. שגרה חזרתית עד כאב.

 ד"ר נילי כהן רוכברגר ד"ר נילי כהן רוכברגר
ד"ר נילי כהן רוכברגר
(צילום: פרטי)

הסיכוי שרפאלי תיקלע לסכסוכים או לאירועי אלימות במהלך הכליאה הוא נמוך. להבדיל מאירועים תדירים למדי של אלימות קשה בין אסירים גברים במתקני הכליאה, המחקרים מלמדים שתופעות אלה זניחות בנווה תרצה. רוב מקרי האלימות שנרשמו בשנים קודמות היו מסוג קטטה, משיכת שיער והכאה קלה יחסית. אלימות קשה כגון דקירות, ניסיונות רצח וחתכים כמעט שלא התרחשו במקום או שכוונו על ידי התוקפת כלפי עצמה, מחמת מצוקה או אירוע הפגנתי. ימיה של רפאלי צפויים לעבור אפוא בתא המגורים שאותו תחלוק עם אסירה נוספת או עם שלוש נוספות - בכל תא מיטות קומותיים, ארונית או ארון, שירותים ומקלחת - כאשר לכל אסירה שטח של מספר מטרים רבועים בלבד. חלק אחר מימיה יעבור בשטחים הציבוריים של הכלא המיושן, במבנה משנות החמישים , כאשר בדו"חות הסנגוריה הציבורית והכנסת הוא תואר כ"כלא ישן וצפוף". על רפאלי יהיה עליה להתרגל במהירות לפרקטיקות של ניקוי התא, כיבוס בגדיה והמתנה בתור בקנטינה וגם להווי של הצקות והפגנת כוחנות מצד "ותיקות" כלפי "צעירות" עם כללים של "קליקות" קטנות ועם מציאות שונה מאוד מהחיים כאן בחוץ.